1917 נולד דוד גרפינקל בריגה שבלטביה,התחיל ללמוד הנדסהבפוליטכניקום.
1935בהיותו בגיל 18 בתור ציוני, עזב את הלימודים ועלה לישראל .התגייס לפלמ"ח והיה סייר וקצין סיור.
בהמשך היה מדריך בקורס קציני סיור(יצחק רבין ז"להיה חניך מצטיין אצלו בקורס). 1937 הכיר את מרים בקיבוץ כינרת, התחתנו וילדו שני בניםובת (אהוד, שרה וגדעון). 1948 עבר מהפלמ"ח לצה"ל ושינה את שם משפחתולבן חור(בהוראה של ראש הממשלה דוד בן גוריון,מכיוון שהיה חובה לעברת השם).היה הקמ"ן השני של חטיבה 7 (אחרי הקמ"ן הראשוןשל החט' הנשיא יצחק הרצוג ז"ל).נלחם במלחמת העצמאות במסגרת חט' 7.בהמשך היה ר"סן קמב"ץ של פיקוד דרום.1956 מונה, ע"י רמ"ט פיקוד דרום זאב "גנדי" ז"ל,למפקדה הראשון של סיירת "שקד".(היה מפקדו של עמוס ירקוני"האגדי" שבהמשך גם פיקד על הסיירת). במסגרת הסיירתנלחם בכנופיות"הפדאיון" שיצאו מעזה לביצוע פיגועיםבישראל."גנדי" כינהאת דוד, סייר מספר אחד בצה"ל.במלחמת "סיני" כבש את העיר רפיח בראש פלוגת ג'יפיםשל סיירת "שקד". 1959 פיקד על סיירת המיעוטים עד 1961.יצא לגימלאות בדרגת רס"ן.באזרחות עבד במפעל "לבידי אשקלון" בתור קצין בטיחות עד 1970, פרש לגמלאות מ"לבידים" והיהליועץ בטיחות עצמאי 1967במלחמת ששת הימים ריכז את פס"ח ומל"ח באשקלון.1970 במלחמת ההתשה בתעלת סואץ, התנדב לצה"ל לאמן פלוגת צלפים של סיירת "שקד" ובעצמו צלף והפילשלושה "קופים" (צלפים מצרים) שהסתתרו על עצי תמר בצד המצרי.כל חייו עסק בספורט הקליעה למטרה וגם בצה"ל היהאלוף קליעה.בהיותו אזרח ניהל את הפועל אשקלון,הקים את המטווח העירוני וניהל אותו. דוד הקים דורותשל אלופי קליעה מהלך תקופת אזרחותו.היה רגיש מאד ואף עסק בציור רישומים ברמה גבוה.4.1.1974 נפטר מהתקף לב. הותיר את אשתו,ילדיו ונכדיו.
נוסטאלגיה ומחשבות לפני שנתיים הוזמנתי להשתתף כצופה, בכנס של אירגון יוצאי ההגנה. כצפוי, הזמן עושה את שלו ומספרם מצטמצם, לכן החליטו הרחיב את מאגרהמשתתפים גם ליוצאי חטיבות מלחמת השחרור ובהמשך גם את צאיצהם.
כך הוזמנתי עם רעייתי על ידי אשה מדהימה שהיתה מ"כ בפלוגה ג' גדוד 51 של גבעתי (אז היה הגדוד בגבעתי)
במלחמת השחרור, אלמנתו של אחד מגבורי המלחמה ההיא, הינה ציירת מוכשרת והוציאה סםר נפלא על קורות הגדוד.
הערב היה נוגע ללב, מרגש וסנטימנטאלי ואני מצדיע ליוזמים והמפיקים. חזרתי לערב נוסף השנה בחול המועד
סוכות (לפני כחודשיים) עם שמץ געגוע; חייכתי עם כולם, התפעלתי מהנגנים הצעירים של תזמורת צ.ה.ל. ומדברי
המפקדים הישישים (תא"ל פונדק על סף ה 100) המהמתי את הניגונים האהובים ומחיתי דמעה היכן שתיכננו עורכי
הסרטים הדוקומנטריים. השיא היה בסיום, אחר ששרו את הימנון פלוגות השדה של ווינגייט - הפו"ש, שאלו אם יש
יוצא פו"ש בקהל, ויהודי בודד הצביע! היתה לי תחושת התחברות עם דור ענקים שהולך ונעלם.
חברים יקרים, גם אנחנו דור הולך ונעלם, גם אנחנו נקודת החבור עם העבר ועם אירועים ומסורות המתפוגגים
כרסיסי לילה וכאיוושות ערפל נמוג בשמש הבקר. בנו תלוי הדבר אם נשכיל להעביר את מה שטמון בראשנו, ובלבנו,
לדור העתיד, לדורות רבים באים. אל נא נשב בחבוק ידים במחשבה שיש מישהו ערטילאי שיעשה הכל; אתם הייתם
בסיירת שקד
להקת פיקוד דרום מילים: דליה רביקוביץ' לחן: רפי בן משה בסיירת שקד, מדליקים בלילות מנורה חזקה,
בחדר המפקד.
וכל עין באור מבריקה.
ומי שאין לו בערב מה לעשות
נכנס ויושב לו,
עד אחרי חצות.
בגזרה הצפונית, בסיירת שקד,
פני נער צעיר וזה המפקד.
בסיירת שקד,
ישנו אוטו ישן שהפך מועדון,
עם אור שקט,
בכתום וירוק ואדום.
ומי שאין לו בלילה מה לעשות,
דופק מסמרים,
ומדביק תמונות.
בגזרה הצפונית...
בסיירת שקד,
יוצאים בכל יום שלושה סיורים,
אל צירי המוקד.
ובערב רואים אותם חוזרים,
ואין אחד שם שלא עלה על מוקש,
באחד הימים,
בדרכי האש.
בגזרה הצפונית...
בסיירת שקד,
יוצאים לסיור עוד לפני הזריחה,
כשהחול מרטט,
וחוזרים גם אחרי חשכה.
ואת הרעים שאבדו בדרכי העפר,
שומרים בלבם,
מכל משמר.
