"שקדניק" האתר של סיירת שקד 424

                             

הראיונות שנתן השבוע ראש המוסד לשעבר מאיר דגן לכלי תקשורת שונים, במסגרת מסע הצלב שלו למניעת תקיפה ישראלית באיראן, מספקים הזדמנות לבחינת היחס האמביוולנטי של ארגון הביון הישראלי וראשיו לעיתונאים, ולהיפך.

יחס זה נע על הציר: כבדהו, חשדהו, ונצלהו. המינון משתנה מראש מוסד אחד למשנהו: היו כאלה ששקלו למנות דובר לארגון, והתחרטו. ראש מוסד אחד הורה לעובדיו לנתק כל מגע עם חברי ילדות רק משום שהיו עיתונאים, אחר מנע כניסת עובדים לשעבר למטה בפי גלילות משום שנתנו ראיונות לתקשורת בלי לבקש את רשותו. עם זאת, במוסד עבדו עיתונאים לשעבר, והארגון גם ידע להשתמש בעיתונאים, בעיקר זרים, כדי להפיץ מידע, לפעמים כוזב - מה שנקרא ל"פ (לוחמה פסיכולוגית). מצד אחר, היו מקרים שעיתונאים ישראלים הציעו למוסד את שירותיהם, ונדחו על הסף.

גד שמרון הוא מקרה נדיר. עד כמה שהיה ניתן לברר, הוא העיתונאי היחידי שעסק בו בזמן בשני המקצועות - מודיעין ותקשורת. שמרון גויס למוסד בשנות ה-70 בעת שעבד ב"קול ישראל" בידי י', שהיה קודם לכן לוחם בסיירת שקד. מאז במשך כשני עשורים נע הלוך וחזור בין התקשורת למוסד. לפרקים עבד בעיתונות, ובמקביל שירת במילואים כלוחם ביחידת מבצעים של המוסד.

בימים אלה יוצא לאור ספרו "המוסד והמיתוס", שבו הוא מספר על כך במשורה, לאחר אישור הצנזורה וקצין הביטחון של המוסד.

שמרון אינו מציין את שם היחידה שבה פעל, אך ממקורות אחרים נודע, שהיה לוחם ב"נביעות", שלפי פרסומים שונים אנשיה עוסקים בפריצות ל"אובייקטים" כמו בתי מלון ושגרירויות בחו"ל.

בסוף שנות ה-70 שירת שמרון במשך ארבע שנים תחת פיקודו של י', בכיסוי של מדריך גלישה אירופי בסודאן. המוסד הקים שם לחופי הים האדום כפר נופש, ששימש מסווה למבצעים חשאיים להעלאת יהודי אתיופיה. המוסד גם הקים סוכנות תיירות, שהביאה לכפר תיירים אמיתיים - בעיקר גרמנים והולנדים - בטיסות של חברת התעופה הבולגרית "אייר בלקן".

זהותו של שמרון, שהיה אז גבר נאה ושזוף בשנות השלושים לחייו, כמעט שנחשפה כאשר בת של דיפלומט גרמני שהתארחה בכפר גילתה בו עניין רב מדי.

שמרון, שנהנה ללגלג על עיתונאים המתהדרים בכך שהם תמיד יודעים הכל על המוסד (הוא נשבע בנקיטת חפץ, שאין כוונתו לכותב שורות אלה), מתנאה בכך שבספר שלו "לא תקראו על חיסולים שלא היו ועל הרפתקאות שלא נבראו".

המפקד של שקד

במאי 1969 התנדבתי לשרת בשקד, שהיתה יחידת סיור של פיקוד דרום. מפקד היחידה היה בנימין בן אליעזר (פואד), אך כל הוותיקים דיברו בהערצה על המפקד הקודם, סא"ל עמוס ירקוני. בעיני, הטירון, לפלא היה הדבר, שמפקד היחידה הנושא שם ערבי - פואד - הוא יהודי, ואילו קודמו הנערץ, עמוס ירקוני, הוא ערבי בדווי.

ירקוני. מפקד אגדי
ירקוני. מפקד אגדי . צילום: עמותת סיירת שקד

בחודש שעבר התכנסו בצוותא בתל אביב ותיקי שקד, בני משפחה וידידים, כדי לציין עשרים שנה למותו של ירקוני ולצפות בסרט מרגש לזכרו. את הסרט, "מורשתו של גשש בדווי", הפיקו עמותת שקד והעמותה להנצחת עמוס ירקוני.

הוא נולד ב-1925 בכפר נאעורה שבגליל התחתון, בשם עבד אל מג'יד חאדר אל מאזריב. מנעוריו חש הזדהות וקירבה ליהודים. "היהודים שהכרתי היו כולם יפים", סיפר בסרט, "והגעתי להחלטה שזה עם שצריך לעזור לו". ב-1948 התגייס לצה"ל, ואז גם החליף את שמו לירקוני (חאדר בערבית משמעו ירוק). הציבו אותו לעבוד במטבח, אך הוא לא קלף תפוחי אדמה ולו יום אחד. במקום זאת היה לגשש, שהניח את היסודות לתורת הגישוש שצה"ל פועל לאורה עד היום.

ב-1961 היה למפקד של "שקד", שהוקמה כמה שנים קודם לכן וייעודה היה לעסוק בביטחון שוטף, בעיקר למנוע הסתננויות וחדירות מרצועת עזה וירדן. "כולם ניסו לחקות אותו", סיפר בטקס אלוף (במיל') צבי זמיר, שהכיר את ירקוני בעת שהיה אלוף פיקוד הדרום. "שקד בפיקודו היתה ליחידה מיוחדת, מקצועית ומודל לחיקוי. בעקבותיה קמו יחידות סיור בפיקודים אחרים". באחד ממאות המרדפים שפיקד עליהם נפצע ירקוני ואיבד את ידו השמאלית. הוא עוטר בעיטור המופת ובשלושה צל"שים. ב-1969 פרש מצה"ל בדרגת סגן אלוף.

אך למרות תרומתו לצה"ל, מדינת ישראל טרחה להזכיר לירקוני שהוא אינו שווה בן שווים. בנו, שביקש לשרת ביחידת עילית, נדחה בשל מוצאו הבדווי, והתקרית עירערה את אמונתו בברית הדמים שכרת עם היהודים.

סיפור חוץ-איראני

אמיר עבאס פחרוואר הוא גולה איראני מוכר, החי בארצות הברית ומציג את עצמו כמתנגד למשטר בטהראן. באחרונה הוזמן לישראל על ידי מכון מחקר, שניסה להסדיר לו פגישות עם ראשי המדינה ומומחים לענייני איראן. עורך הדין ריצ'רד הורוביץ מניו יורק פנה לגורמים שונים בישראל וביקש למנוע את הביקור.

הורוביץ, ששירת כקצין בצה"ל, מייצג כמה לקוחות, גם הם גולים איראנים, אסירים פוליטיים לשעבר. לטענתם, פחרוואר ניהל נגדם לכאורה מסע שמטרתו להשחיר את פניהם ולהטיל בהם דופי. "ללקוחותי יש ספקות את מי באמת משרת פחרוואר", הסביר הורוביץ ל"הארץ", "וחשבתי שיש להזהיר את ישראל, כדי שלא ינצל את ביקורו כאן כדי לבסס את מעמדו ולזכות בלגיטימציה".

מאבקו של עו"ד הורוביץ צלח. לפני ימים אחדים סירבה ממשלת ישראל לתת לפחרוואר אשרת כניסה. במשרד החוץ אישרו את המידע. פנייה לפחרוואר בבקשת תגובה לא נענתה.

                                 






תמונות שנשלחו באדיבותו של אורי(הדייג) מהאזכרה למפקדנו  היקר עמוס.2018

 

כתבה במחנה על הפגישה בצוותא לזכרו של עמוס ז"ל

ביום שישי האחרון התקבצו אלופים, ראשי מוסד

לשעבר וחברי כנסת, לא לדיון ביטחוני, אלא כדי

לצפות בסרט. ותיקי סיירת שקד התכנסו בתאטרון

צוותא בתל אביב, העלו זיכרונות וצפו בהקרנת

הבכורה של הסרט הקצר "מורשתו של הגשש

הבדואי", על אודות עמוס ירקוני, מפקדה האגדי של

סיירת שקד, ומנחיל תורת הגישוש בצה"ל.

"הגישוש הוא יכולת הישרדות בשטח שאין לאף

אוכלוסייה בעולם", מסביר נור מזאריב, אחיינו

של ירקוני. "הבדואים מכירים את השטח, את

המדבר, יודעים איך להסתוות ולומדים מבעלי

החיים. עד היום מלמדים את תורת הגישוש בקורס

הקצינים, ולא יכול להיות סיור על הגבול בלי

גשש. אלה דברים שעמוס עשה אין שום ספק.

הוא נולד בכפר נאעורה שבגליל בשם עבדאל–מגיד חאדר אל–מזאריב וכבר בנעוריו גילה הזדהות עמוקה עם שכניו היהודים את שמו העברי קיבל לפי
האות הראשונה בשמו הפרטי את שם משפחתו חאדר

שמשמעותו" ירוק עיברת

בשנת 1948 ירקוני קשר את נפשו בגורלה של המדינה והצטרף לצהל "הכפר שלי היה לידהמושבים נהלל ובית שערים והקיבוציםרמת דודו גבת, מספר ירקוני בסרט "היהודים שהכרתי אז היו כולם יפים והגעתי להחלטה
שזה עם שצריך לעזור לו. אף על פי שהתגייס לצבא הקבע על תקן עובד מטבח הוא לא עבד בו אפילו יום אחד הוא היה לחלוץ של מלאכת
הגישוש ובכך השפיע על צהל כולו את הפיקוד על סיירת שקד קיבל ירקוני בשנת 1961 . במהלך שירותו קיבל את עיטור המופתו שלוש הצלשים ואף איבד את ידו השמאלית במהלך מבצע

כמות האורחים שהגיעה להקרנת הסרט על מפעל חייו מעידה יותר מכול עד כמה השפיע ירקוני על חבריו "גדולתו של עמוס הייתה ההשראה על היחידהכולם ניסו לחקות אותו, אומרה אלוף (מיל) צבי זמיר שהיה מפקד פיקוד הדרום בתחילת שנותה–60 ולימים ראש המוסד "זו הייתה יחידה מאוד מיוחדת מקצועית אחריה קמו יחידות סיור כאלה בפיקודים אחרים שקד הייתה בבירור היחידה לחיקוי, הוא נזכר "עד היום מדי שנה אנחנו פוקדיםאת קברו של עמוס לכל אחד מאיתנו בצהל יש זיכרון אישי ממנו.

תאל (מיל) בנימין ( פואד בן–אליעזר שקיבל מירקוני את הפיקוד על שקד נזכר בהתרשמותו מהאיש בימיו הראשונים בסיירת "אנשים ובעיקר פוליטיקאים נוהגים לתת הצהרות אבל עמוס היה אחד הלוחמים הגדולים ביותר בצהל הוא הביא תורה שלמה תורת הביטחון השוטף, סיפר בן–אליעזר אלוף נוסף שפיקד על
ירקוני בדרום ישעיהו גביש דיבר גם הוא בשבחי היחידה וציין כי "שקד הייתה הסיירת הכי טובה מכל הסיירות בכל הפיקודים באותהתקופה.

הצפייה בסרטו העלאתה זיכרונות עוררו בחלק מהמשתתפים רגשות נוסטלגיה אף שלא שירתו בסיירת כלל "הסרט בהחלט מעורר קנאה למה שהיה פעם, מודה רסן עמרי סגן מפקד גדוד שקד בחטיבת גבעתי גלגולה הנוכחי של הסיירת "אבל לזכותו של עמוס
ירקוני אוכל לומר שהגדוד עדיין מתחנך על פיה ערכים והנורמות של סיירת שקד

החיבור לקרקע והיכולת להילחם בכל תנאי השטח השונים הם תחומים שאני מבין עכשיו שכנראה התחילו איתו.

 
אביתר אורן

 

התחברות לחברים

פורומים

 דפי זכרון פעילים לחללי סיירת שקד הכניסה לפי שמות משפחה
     
 א-ב הקלק   ג-ד-ה הקלק

ו-ז-ח הקלק
 ט-י-כ הקלק

  ל-מ-נ-ס הקלק  ע-פ-צ הקלק 

 ק-ר הקלק     ש-ת הקלק


באפשרותכם להוסיף תמונות וסיפורים,לדף יקירכם.
.yossi42445@gmail.com
 
   מצבת זכרון לחללי שקד באופקים.

תודה לשאולי מהנצחת החייל על עזרתו בהשגת החומר.


 

תאריך ושעה
 

מונה:


                  
   נוסטאלגיה ומחשבות 
 לפני שנתיים הוזמנתי להשתתף כצופה, בכנס של אירגון יוצאי ההגנה. כצפוי, הזמן עושה את שלו ומספרם מצטמצם, לכן החליטו הרחיב את מאגרהמשתתפים גם ליוצאי חטיבות מלחמת  השחרור ובהמשך גם את צאיצהם.
כך הוזמנתי עם רעייתי על ידי אשה מדהימה שהיתה מ"כ בפלוגה ג' גדוד 51 של גבעתי (אז היה הגדוד בגבעתי)
 במלחמת השחרור, אלמנתו של אחד מגבורי המלחמה ההיא, הינה ציירת מוכשרת והוציאה סםר נפלא על קורות הגדוד.
הערב היה נוגע ללב, מרגש וסנטימנטאלי ואני מצדיע ליוזמים והמפיקים. חזרתי לערב נוסף השנה בחול המועד
סוכות (לפני כחודשיים) עם שמץ געגוע; חייכתי עם כולם, התפעלתי מהנגנים הצעירים של תזמורת צ.ה.ל. ומדברי
המפקדים הישישים (תא"ל פונדק על סף ה 100) המהמתי את הניגונים האהובים ומחיתי דמעה היכן שתיכננו עורכי
הסרטים הדוקומנטריים. השיא היה בסיום, אחר ששרו את הימנון פלוגות השדה של ווינגייט - הפו"ש, שאלו אם יש
יוצא פו"ש בקהל, ויהודי בודד הצביע!  היתה לי תחושת התחברות עם דור ענקים שהולך ונעלם.
     חברים יקרים, גם אנחנו דור הולך ונעלם, גם אנחנו נקודת החבור עם העבר ועם אירועים ומסורות המתפוגגים
כרסיסי לילה וכאיוושות ערפל נמוג בשמש הבקר. בנו תלוי הדבר אם נשכיל להעביר את מה שטמון בראשנו, ובלבנו,
לדור העתיד, לדורות רבים באים. אל נא נשב בחבוק ידים במחשבה שיש מישהו ערטילאי שיעשה הכל; אתם הייתם
מגש הכסף, והיום הינכם חוליית החבור בשלשלת הדודות. אנחנו מפצירים בכם ליטול יוזמה, לשגר חומר, זכרונות,
 אירועים, הפניות וגם כתובות שלכם ושל חברים שעדיין אין ברשותנו. שתפו אותנו, זה יותר קל מאשר לכתוב ספר לבד.
 איש לרעהו יאמר חזק. שלכם באהבה - אתר שקדניק. למשלוח yossi42445@gmail.com 
  
בסיירת שקד
להקת פיקוד דרום
מילים: דליה רביקוביץ'
לחן: רפי בן משה
בסיירת שקד,
מדליקים בלילות מנורה חזקה,
בחדר המפקד.
וכל עין באור מבריקה.
ומי שאין לו בערב מה לעשות
נכנס ויושב לו,
עד אחרי חצות.

בגזרה הצפונית, בסיירת שקד,
פני נער צעיר וזה המפקד.

בסיירת שקד,
ישנו אוטו ישן שהפך מועדון,
עם אור שקט,
בכתום וירוק ואדום.
ומי שאין לו בלילה מה לעשות,
דופק מסמרים,
ומדביק תמונות.

בגזרה הצפונית...

בסיירת שקד,
יוצאים בכל יום שלושה סיורים,
אל צירי המוקד.
ובערב רואים אותם חוזרים,
ואין אחד שם שלא עלה על מוקש,
באחד הימים,
בדרכי האש.

בגזרה הצפונית...

בסיירת שקד,
יוצאים לסיור עוד לפני הזריחה,
כשהחול מרטט,
וחוזרים גם אחרי חשכה.
ואת הרעים שאבדו בדרכי העפר,
שומרים בלבם,
מכל משמר.

בגזרה הצפונית
[Top]
          אתר נבנה ע"י ,חברת  קידום ובניית אתרים.  המתמחה  בבניית   אתרי מורשת 0522500575