"שקדניק" האתר של סיירת שקד 424

כשהרגיעה  ברצועת עזה בפתח ושוב נשגה באשליות, נדחיק ונשכח מה שראוי לזכור ולתקן, ראוי לשמוע את דעותיו החריגות של קצין שנוי במחלוקת. זו כתבה שהוכנה במקורה למוסף "הארץ" אך לא נסתייע הדבר להדפיסה שם. מפאת אורכה אני נאלץ לחלקה לשני חלקים. הקשר שלה לכותרת הבלוג שלי מתחזק גם בזכות העובדה שהמרואיין מתגורר בכרמי יוסף, ישוב השוכן במה שאפשר לכנותו "ארץ רוכב האופניים" – אזור שבו גם אני רוכב פעמים רבות.  
 

חלק ראשון 
 

פצי לא מוכן לשחק על פי הכללים המקובלים. ביום הזיכרון נהוג להשמיע דברי נימוס והערכה לנופלים ולציין את גבורתם. לא אצל פצי. ביום הזיכרון לחללי סיירת שקד, שהתקיים בחודש שעבר במצודת יואב ליד קבוץ נגבה, הוא לא נרתע מלדבר בפני המשפחות השכולות על "בגידה". הבגידה שצה"ל בוגד בזכרם של הנופלים. "יש רק פרשנות אחת להתחייבות 'כי במותם ציווינו לנו את החיים', הוא מסביר "המשמעות היא שאנו מצווים ללמוד את לקחי נפילתם, כדי לשמר את החיים. ואי הפקת לקחים היא ביזוי של זכר הנופלים. זהו פגע רע מוסרי, ובגידה במורשתם" 

פצי, הוא כינוי שדבק בו באמציה חן בילדותו ועד היום הוא אינו יודע את מקורו. פצי השתחרר מצה"ל לפני כשבע עשרה שנים בדרגת תת אלוף. הוא נודע כלוחם קומנדו מהולל מבית המדרש של סיירת שקד, שיחד עם חבריו הדביר את הטרור הפלשתינאי ברצועת עזה, בראשית שנות השבעים. הוא נחשב לקצין מטה מסודר, שהיה מפקד בסיס האמונים המרכזי של צה"ל בצאלים ומפקד אוגדה. זה כעשרים וחמש שנים בוערת אש בעצמותיו. אמרנו בוערת? לוהטת. שורפת. הוא מנסה לנער את צה"ל מקיבעונותיו. ללמד את צה"ל כיצד להפיק לקחים מכישלונותיו. לשכנע את צה"ל שיעבור לדוקטרינת הפעלה אחרת בעתות של תעסוקה מבצעית ואימונים. הוא מתחנן שיאזינו לו. שיתנו לו צ'אנס להסביר את תפיסתו. הוא כתב מכתבים לרמטכל"ים. לשרי ביטחון. לראש ממשלות, לחברי כנסת. אך לשווא.

בצה"ל מתייחסים אליו כאל נודניק. כאל תימהוני. כאל מי שהווייתו מקובעת והוא נטוע בעבר.  
 
 
 

הדימוי אולי מציק לו אך זה לא נראה עליו. ספק בציניות, ספק באירוניה עצמית הוא אומר: "אתה יושב מול תימהוני כזה, בן אדם שקורא תיגר על השקפת עולם מושרשת ומקובעת, שהמעט שבמעט שאולי ניתן לתמוך בהשקפת עולמו הם אולי התוצאות הבלתי נסבלות של המלחמה האחרונה בלבנון".

מה קרה באותה מלחמה?

"מה לא קרה?. את כשלי המלחמה האחרונה לרבות הסיבות להיווצרותם והשיטות למניעת הישנותם, פרסמתי בספר שנמסר לידי כל אל"מ ומעלה – בינואר 1983 ומשפרצה המלחמה האחרונה, במקביל לחברי לשרות בצה"ל המבשרים מעל כל במה את הניצחון הקרב, ניסיתי לעמוד בפרץ וכתבתי מאמר באתר nfc. שבו קראתי לאולמרט לעצור את האש, או לחילופין ללהכריז כי שיראל תממש את זכותה להגנה עצמית אך תעשה זאת בעיתוי שהיא תקבע ועד אז תכין את כלל הגורמים הרלוונטים למלחמה. אלא מאי, את אשר יגורתי בא ועוד איך. נחשפו כשל מוחלט במערכות הפיקוד והשליטה, שהביא לכשל בשלוב הקרב הבין זרועי, ביצוע עלוב של הקרב המשולב הבין חילי, חוסר באספקת מודיעין טקטי לכוחות בשדה, כישלון המערכת הלוגיסטית, ולהעדר רציפות לחימה, פועל קטיעתה עם רדת החמה וחידושה ביום שלמחרת. משמע, ויתור על הישגים בקרבות ומתן יכולת לאויב שזה עתה הוכה, להתארגן כהלכה. בעצם כל כשלי מלחמת שלום הגליל הראשונה חזרו על עצמם במלחמה השנייה, ובדרך כלל ביתר חומרה".

לפחות חיל האוויר השיג במלחמת לבנון השנייה הישגים מרשימים וחיסל את טילים ארוכי הטווח של החיזבאללה תוך 34 דקות?

"חיל האוויר הוא חיל נהדר כלומר תאגיד מצטיין בתחומו. אלא מאי, הגיון הקרב הבין זרועי רואה בשילוב במינון במקום ובזמן, מכפיל כוח. ואם לאו, התועלת במלחמה מוגבלת לשמיים בלבד. וכפי שראינו בשלום הגליל הראשונה, הפכה האיכות במלחמה בקטע נקודתי של חיל האוויר לפגע רע. זו דוגמא מובהקת לבעיה של צה"ל. שכל חיל פועל לעצמו כיחידה נפרדת ואין תאום בין זרועי. אבל אולי החמור מכל שנתגלה במלחמה האחרונה הוא שכל ארבעת הקלקולים שמניתי הם קלקולי המלחמה שקדמה לה וזו שקדמה לה".

תפרט בבקשה לאיזו מלחמות אתה מתכוון?

"לכולן"

גם במלחמת ששת הימים, שנחשבת למוצלחת ביותר?

"נתחיל ביחסי צבא בתוך עצמו ומול הממשלה. במלחמה ההיא הגדירה הממשלה כי מטרתה "לכבוש ולהשמיד את הכוחות המצרים בשטח שנמצא בתחום הקו הדמיוני של צומת רפיח לשארם א-שייח". שזה בערך רבע מסיני. כשצה"ל פרץ את הקו הזה שלח הרמטכ"ל יצחק רבין שליח מיוחד לישראל טל להימנע מהגעה לתעלה. אבל מי התייחס במלחמה לרמטכ"ל כל שכן להחלטות ממשלה. התעלמו מהן והגיעו לתעלה. כך מתנהג צבא שמפר החלטות ממשלה ומתעלם מהן. אלא מאי, הניצחון ועליונות "מבחן התוצאה" העלימו את הסיבות להשגתה. מה שהביא בעבור ששה חודשים  לתבוסה ב"מבצע כרמה", ומבוא למכה האנושה פי כמה במלחמת יום כיפור".

כלומר?

"הזנב מכשכש בכלב. כל מפקדי צה"ל לדורותיהם שגו בהערכת היכולת של צה"ל ובכך פגעו בטיב ההחלטות של צה"ל והטעו את הדרג  המדיני. הדרג הצבאי האמון על נתוני היכולת אמור בהיסמך על אלה להעמיד בסיס איתן להחלטותיו שלו ושל הדרג המדיני. העובדה כי בכול צמתי ההחלטות כשלה המערכת הצבאית באימות נתוני היכולת, מהווה עדות כי מקבל החלטות הצבאי והמדיני מבסס אותם על יכולות וירטואליות. ואלה מהוות בסיס רעוע להחלטות השגויות שלו ושל הדרג המדיני"

יכולות וירטואליות של מי? הדרג הצבאי לא מסוגל לזהות יכולות צבאיות של האויב?

"אני לא עוסק באויב. הדרג הצבאי לא מסוגל לזהות את היכולת שלנו".

תדגים?

"הרמטכ"ל יצחק רבין ערב מלחמת ששת הימים, כשל עד כדי פגיעה בבריאותו שלו  בהערכת היכולת של צה"ל. הוא העריך שבמלחמה יהיו לנו ארבעים אלף הרוגים.  בעקבות הערכה זו האשים דוד בן גוריון, שכבר לא נשא בתפקיד רשמי אבל היה עדיין בן גוריון, את רבין באחריות אישית לסכנה הנשקפת למדינה. וזאת בגלל שקודם לכן, רבין העניק ראיון ל"במחנה" בחג הסוכות. באותו ראיון הוא איים על הסורים על רקע המחלוקת בשאלת המים ומקורות הירדן. בעקבות האיום על אינטרס רוסי בסוריה, העבירו הסובייטים את מרכז הכבד לסיני, באמצעות השפעתם על מצרים. בגלל אשמותיו של בן גוריון נקלע רבין למצוקה, התמוטט ואושפז ערב המלחמה".

ובמלחמת יום הכיפורים?

"שוב לקינו בהערכת היכולת שלנו. בערבו של יום שישי סמוך לכניסת השבת, בחמשה באוקטובר 1973, התקיים דיון אצל גולדה מאיר בהשתתפות הפושטק הזה שלא הבין כלום בצבא משה דיין. באותו ישיבה דרשו ראש המטה הכללי דוד אלעזר ז"ל ומפקד חיל האוויר בני פלד ז"ל להנחית מכה מקדימה על מצרים. הדרישה נדחתה על ידי גולדה ז"ל ודיין אתה בנימוק שאם ישראל תכה ראשונה היא תאבד תמיכה בינלאומית. אם דדו היה איש צבא ואם היה לו מושג מינימלי על יכולת צה"ל וכשירותו, מחובתו היה לומר לראש הממשלה כדברים הללו: מאז נכבשו חצי האי סיני ורמת הגולן התעלם צה"ל מצורת הקרב המכונה הגנה. הוא התמקד רק בהתקפה שהיא העתקת הלחימה לשטח אויב, כלומר התכונן לצליחת התעלה, ולכניסה לסוריה. קציני צה"ל לא בצעו מאז נכבשו סיני ורמת הגולן תרגיל הגנה אחד,  מפקדים  לא הכירו את השטח, לא הכינו מכשולים. ובכלל התעלמו לחלוטין ממושגי הכוונות ויכולות האויב. למרות  שכוונות האויב ויכולתו עמדו לנגד עיני הצבא על כל דרגיו. מהתצפיתן בתעלה שראה את ההכנות המצריות לצליחת מכשול מים ועבור להצהרות נשיא מצרים שקבע שיצא למלחמה תוך שנה ופרט את מטרותיה המוגבלות – להפשיר את הקיפאון המדיני. ולכן דדו ההי צריך להמשיך ולומר גברתי אני קובע, שאם נדרש בעל כורחנו לספוג מתקפה סורית ומצרית, ומאחר והצבא אינו מיומן בניהול מגננה, סביר שנספוג אבידות בסדר גודל של אלפי הרוגים". אבל דדו כמו כל מפקדי צה"ל בצומת ההחלטות למלחמה, כשל כמו קודמיו ויורשיו בהערכת היכולת האמיתית של צה"ל. וזאת משום שדדו כמו כל מפקדי הצבא לא היה בעצם מפקד צבא אלא מפקד תאגיד על שאינו צבא".

למשה דיין, סמל לגבורה המודרנית של ישראל אתה קורה פושטק?

"אכן כן. הוא היה פושטק במובן הטוב של המילה, בעל כושר דבור ובקיאות בתנ"ך, וככזה שתאם לצורכי הביטחון, כל עוד הערבים העדיפו לברוח במקום להלחם. כשהיה רמטכ"ל בשנות החמישים אמר שהוא מעדיף צבא צעיר ובכך גרם נזק הנמשך עד היום. זה גורם לקצינים לרוץ מתפקיד לתפקיד בלי דעת ולאובדן הניסיון, שאין חשוב ממנו למדינה במצור כשלנו, ולמאוץ בכל מחיר לקידום האישי".

אתה בעצם מאשים שמפקדי צה"ל פועלים לקדום אינטרסים צרים של עצמם ושל היחידה שאליה הם משתייכים ולא לטובת צה"ל כולו".

"נכון מאוד. במציאות של תאגידים (החיילות) המתכנסים בחרום ומשתדלים לתפקד כיחידה, הופך התאגיד ותפיסת עולמו החיילית למקום העבודה לרבות הנאמנות והקידום האישי".

למה כוונתך כשאתה קובע בנחרצות שצה"ל הוא לא צבא, אלא רק תאגיד על?

"מבחינת הפוטנציאל האנושי שאיננו מנוצל כיאות ומול איכותם הגבוהה מאד של החיילות בפני עצמם , צה"ל הוא הגרוע בצבאות העולם. ואכן, לא תמצא בין צבאות העולם איכות כל כך גבוהה של חיל אויר, ים, שריון, תותחנים, רגלים, ומפקדים כמו של צה"ל. אלא שהתעלמות מלקח הלקחים ממלחמות ישראל, מצביע על שילוב עלוב של האיכויות הללו. דבר המוביל אותי לקביעה כי  מדובר בקבוצת תאגידים נפרדת, שאיננה צבא של ממש.  מה שמכונה צבא הגנה לישראל אינו צבא רק תאגיד על, שבמסגרתו פועלים תאגידי משנה – החילות - שדואגים כל אחד לאינטרס הצר שלו. תאגיד העל ותאגידי משנה מתכנסים בעת חירום ומנסים, לרוב ללא הצלחה לתפקד כמקשה אחת. יש לנו מסגרת אך לא צבא"

תסביר לי את הפרדוכס. כיצד כישורי המפקדים שאין דומים לה באיכותם הגבוהה, מפיקים תפוקה עלובה כל כך?.

"ההסבר לכך מצוי במה שאני מגדיר כאחד מחוקי פצי. זה קובע כי ארגון הפועל בתוואי שגוי, מנתב את כשיורי המנהיג כך שככל שהוא מוכשר יותר כן הוא גורם לנזקים חמורים יותר".

בעוד כמה ימים יתפרסם החלק השני של הראיון ובו גם בין השאר על המלחמה בעזה. 
 

פצי נולד בקיבוץ חולדה לפני 67 שנים בשם אמציה חיימוביץ. על השקפת עולמו הפוליטית אפשר ללמוד מכך שאת את חולדה, שתחילתה כחווה חקלאית בראשית המאה -20 הוא מכנה "אחת ההתנחלויות המבודדות ביותר שהוקמו במאה ה-20". הוא מעיד על עצמו שהיה "נער פרא", שהעדיף את המרחבים הפתוחים והשדות של הכפרים הערביים השכנים אבו שושה וסיידון על פני לימודים בכיתה.

הוא למד אגרומכניקה בבית ספר מקצועי בעמק הירדן וב-1959 הוא התגייס לגדוד הצנחנים 890. הוא מעיד על עצמו כי "הייתי חייל מצטיין. צורפתי לנבחרת הקליעה למטרה של צה"ל". מהניסיון שרכש הוא ניסח כלל, בסדרת כללים שאותם הוא מכנה כאמור "חוקי פצי". "שיננתי לפקודי במסגרות השונות שלא חשוב כמה מהר אתה יורה, חשוב כמה מהר אתה פוגע". הוא נשלח לקורס קצינים, שבו פגש את סאלח – צוער בדואי. סאלח סיפר לו על סיירת שקד הסודית שבה הוא שרת, שמבצעת מרדפים וקרבות קטנים בדרום והפגישו עם עמוס ירקוני, מפקדה האגדי של שקד, ששמו האמיתי היה עבד אל מג'יד חאדר. "פגשתי סרן צולע, מקסים ששכנע אותי לעבור לשקד".

הוא שרת כשנה וחצי כקצין ביחידה וב-1962 השתחרר, הקים משפחה ועבד בבאר שבע, בחברה משפחתית לעבודות ואחר כך עבר לחיפה ועסק בשיווק סיטונאי של ירקות. במלחמת ששת הימים שרת כקצין מילואים בשקד ונלחם בקרבות על מוצבי כונתילה. לאחר שרות מילואים ממושך הוא התגייס לקבע בסיירת שקד תחת פיקודם של בנימין (פואד) בן אליעזר ודני רהב (וולף) והגיע לדרגת סגן מפקד היחידה ומפקדה בפועל. בתקופה זו השתתף ופיקד על פעולות בירדן סוריה ומצרים כולל שתי פשיטות נועזות, ב-1970 של לוחמי שקד תוך שהם צולחים מכשול מים, על מוצבים מצריים בגדה המערבית של תעלת סואץ.

אבל גולת הכותרת של שירותו הצבאי שעליו עד היום גאוותו, הייתה כשהתמנה ב-1971 למפקד שקד ברצועת עזה. על רקע זה נוצקה ידידותו עם אריאל שרון שהיה אז מפקד פיקוד דרום והפך את שקד לזרוע המבצעית שלו במאבק בטרור הפלשתינאי. הקשר ביניהם חושל עוד יותר במלחמת יום הכיפורים, כשפצי, אז כבר חניך בפו"ם מיהר לסיני, הצטרף לאוגדה של שרון והקים את מה שזכה לכינוי "כוח פצי" או "סיירת הליכוד", שבה היה חבר גם מאיר דגן, כיום ראש המוסד. 

המפגש הראשון ביניהם בעזה לא העיד על הבאות. "אריק עם קציני המטה שלו זימן אותי בחמש לפנות בוקר לנקודה מסוימת בפרדס בעזה. הגעתי והצדעתי לו. ואז אריק בתוקפנות פנה לאחד מפקודי ושואל למה הוא לא מגולח. לא הספקתי לענות ואריק התחיל לצעוק. אמרתי לו: תצעק עלי ולא עליו. אריק סיכם את המפגש במילים תגיע אלי ללשכה". אבל זה לא קרה. במקום זאת התפתחה ביניהם ידידות הייתי בטוח שהוא מעיף אותי מהצבא".

אבל הפגישה לא התקיימה. במקומה, התפתחה ביניהם ידידות גדולה שנפרסה לשיחות נפש ארוכות. "את הסקרנות לבחינת ביצועי צה"ל ופיתוח שיטות חדשות, אני חייב לאריק בגין האתגר שזרק לעברי. באחת מהשיחות שנהלנו מעת לעת, שאל-אמר אריק: "איזה דור דפוק אתם. אנו דור תש"ח יצרנו יש מאין, ואתם רואים זאת כתורה מסיני, מבלי לבדוק וליצור משלכם". פצי הפנים את האתגר, ויחד עם קציניו פיתח שיטות לא שגרתיות של לוחמת גרילה בשטח בנוי, שאותן הוא מכנה "ההתנפלות". הרצועה חולקה לתאי שטח. על כל תא שטח "התנפלו" חוליות של לוחמי שקד, שלמדו להיטמע באזור ולהכיר מקרוב תושביו. המחבלים, שעד אז התהלכו במחנות הפליטים כאדוני הארץ, מצאו עצמם במגננה, תחת לחץ כבד ונאלצו להימלט ולחפש מסתור. "העיקרון היה לפגוע במחבלים בלי לשבש את חיי התושבים החפים מפשע" הוא מדגיש. בתום כחצי שנה של מאבק בלתי פוסק, הצליחה סיירת "שקד" לתפוס וגם לפגוע ב 95%  ממאות המבוקשים, בלי שיהיה צורך להעניש את משפחתו. אף בית של מחבל לא פוצץ ורק אדם אחד, חף מפשע ובלתי חמוש נהרג בשגגה. התוצאה הייתה שהטרור הודבר והרצועה שקטה למשך עשור וחצי, עד שפרצה האינתיפאדה המכונה לדעתו, בטעות "הראשונה" ב-1987. לדידו האינתיפאדה הראשונה היא זו שהוא הדביר. פצי מאמין בכל לבו שאפשר היה לשחזר את שיטתו ואת הצלחתה גם באינתיפאדה זו וגם בשנייה שבאה אחריה בשנות האלפיים. קצינים אחרים יוצאי שקד ובעלי ניסיון רב והיכרות עם עזה כמו תא"ל (דימוס) אריק שיפמן (רמות) שהיה גם מושל הרצועה, סבורים שפצי טועה. שמדובר במציאות אחרת, שונה בתכלית. האינתיפאדה הראשונה הייתה מרי אזרחי, שבה הפלשתינאים מעטו להשתמש בנשק חם. פצי מסרב לקבל הערכות אלה והוא בשלו. "לשיטתי באינתיפאדת 71/72 פעלתי תמיד בעדיפות מוחלטת, בעוד שצה"ל הפעיל באינתיפאדת 87 פחות מ4% מהעוצמה. וזו באה לידי ביטוי בשימוש חוליות בודדות בנות ארבעה לוחמים מול המון משולהב, שחייב את חיילנו להפעיל את נשקם מול בלתי מזוינים כדי להישרד. רוצה לומר כי במקום לסמן את היריב כגורם שהשתנה, ראוי לבחון את הדרך השגויה בהפעלתו של צה"ל מול השינוי".

מדובר במאבק מול עם החותר לחירותו. אין דוגמא בהיסטוריה שצבא מסוגל לדכא שאיפה כזו. דוגמא לכך היא מפלת צרפת באלג'יר?

"אחד ממעשי הנבלה היה בהחלטה של צה"ל לחלק את כשי את הספר "הקרב על אלג'יר". אני לא מתנגד ללמוד את מה שקרה, אדרבא עבורי העבר הוא אסמכתא חשובה שם אבל אני גם אומר: בואו לזהות את המציאות. בחלוקת הספר היה גלום מסר. זהו מסר שקרי שעליו חזר דן שומרון באינתיפאדה  שכאילו אין פתרון צבאי אלא רק מדיני"

אם כך מדוע יצחק רבין כשר הביטחון ואחר כך ראש ממשלה וידידך אריק שרון לא שעו להצעות שלך?

"לאריק קרה את שקרה לרבין לפניו. בשונה מבן גוריון, אשכול וגולדה אשכול, שבהנהגתם השיג צה"ל הכרעות בשדות הקרב, הבינו שני אלה, כי אין לישראל צבא בעל מיומנות צבאית מרתיעה שמסוגל להשיג הכרעה ברורה ומשמעותית. רבין עלה על הדרך הקלוקלת של הסכמי אוסלו. ואריק כטקטיקן שלא היה כמותו, ביצע את ההתנתקות, כמהלך שאפשר להגדירו כ'נסיגה והשהיה', במטרה לאגור כוח ולהכות בעוצמה מאוחר יותר ובזמן המתאים".

לאחר מלחמת יום הכיפורים עשה פצי הסבה לחיל השריון. הוא הספיק להלחם כמג"ד שריון בקרבות עם הסורים, אחר כך היה מפקד חטיבת שריון 434 ומפקד אוגדה 220 ובשנות השמונים, לאחר לימודים במכללה לביטחון לאומי, מונה למפקד "באליש" ראשי תיבות של בסיס אמונים ליחידות שדה בצאלים. שם גובשה אצלו השקפת עולמו הבוטה על עליבותו של צה"ל, והוא החל בפיתוח דוקטרינה שונה שנודעה לתת מענה להפעלתו של צה"ל בשגרה, שאותה הגדיר "תוכנית עבודה שנתית".

הזרז לתורתו המבקשת להרים את השמיכה מעל ביצועי צה"ל, נבע מאירוע שהיה ביום צליחת התעלה במלחמת יום הכיפורים. "נדרשתי לספק סייר לליווי פלוגת טנקים, שמפקדה לא היה מסוגל להגיע לצומת "טרטור עכביש". ביקשתי מיהושע כץ ז"ל להוביל את המ"פ ולהמתין לי בצומת. כץ היה מ"פ בסיירת שקד, וכאזרח תפקד כמאבטח באל על, נפצע בקרב יריות עם שודדים באמסטרדם ועם פרוץ המלחמה הצטרף לכוח פצי". למרות שנווט את פלוגת הטנקים בהצלחה, המשיך כץ צפונה. "הטנק שעליו נסע חטף טיל סאגר. כץ עף מהטנק, חזר וחילץ את נהג הטנק, וחזר לחלץ את יתר אנשי הצוות ונהרג כשהטנק התפוצץ ונשרף. בעיני הוא גיבור ישראל, אבל לא המלצתי עליו כזכאי לעטור, משום האינפלציה שבהענקת העיטורים לאחר המלחמה. ואכן, מאז שנהרג שאלתי את עצמי מדוע הייתי צריך לנדב קצין שיוביל מ"פ טנקים על כביש לנקודת מפגש. והרי הצבא ששלט בסיני היה אמור להקנות את הידע הזה לכל הקצינים. אירוע זה  והניסיון שלי כמפקד בסיס האמונים הובילו אותי לרצון להרים מסך על ביצועיו הכושלים של צה"ל, ולהעמיד מענה בשיטות אימונים ובארגון פעילות הצבא בשגרה".

כמי שעוסק בשנים האחרונות בבניית כבישים ובתשתיות שואב פצי את המטאפורות שלו לתיאור הכשלים של צה"ל מענף הבניה. הוא מדבר על שלושה עמודים, שנתפסים בחברה הישראלית כעמודי בטון מוצקים אך בעינו הם הם עמודי קרטון רעועים וריקים.

העמוד הרעוע הראשון הוא של "העדר מתכונת תפקודית נאותה". מה שגורם שבכל המלחמות צה"ל לא הצליח לנהל מערכה צבאית ראויה, שמשלבת בין זרועות (יבשה, אוויר וים) ובין החילות.

עמוד קרטון השני הוא "העדר תרבות להפקת לקחים".

פצי: "מאז שזכתה בריבונות נמצאת ישראל תחת מצור מתמשך ונלחמת על קיומה ללא הרף. קבעתי כי זולת הניצחון במלחמה מהווה הניסיון הנרכש, ערך עליון. וכדי להשיגו יש צורך בהפקת לקחים, סדורה ומבוקרת.

ב-1991 כאיש מילואים מנה אותי ראש  מה"ד כממונה רשמי על סוגית הפקת הלקחים. ניתחתי את מלחמות העבר ועל סמך זאת ניסחתי אז בפעם הראשונה מהו לקח צבאי, מהם דרכי הפקתו המתחייבים וכיצד יש לשלבו בהוראות הפקוד העליון. העובדה כי במלחמה האחרונה נהרגו חיילים בעת שהותם בתוך מבנה, ובעבור יום לאחר יום הוכו חיילינו באותה שטות, מעידה כי הפקת לקחים נאותה לא קיימת בתרבות הצהל"ית. ומה שמכונה בצה"ל הפקת לקחים, שבעקבותיהם יש השקעות עתק, הנה בחזקת אחיזת עיניים ובזבוז של דמים ודם".

יש לך דוגמא להמחיש את הטיעון הזה?

"לאחר שבמלחמת יום הכיפורים כמעט ולא היה סיוע אווירי לקרב היבשה, החליט מפקד חיל האוויר האלוף בני פלד ז"ל שהיה קצין מעולה לעשות מעשה. הוא זימן את כל קציני היבשה בדרגים הלוחמים מדרגת סגן אלוף, שם הציג את לקחי ח"א. אחד הלקחים היה לבחון את קרב ההשתתפות. וכתוצאה מבחינה זו הוקמה "מפקדת השתתפות" מרכזית ובראשה תא"ל. ובאמצעותה הוקמו מסגרות בכל חטיבה ואוגדה בראשות קצינים בדרגות אל"מ וסא"ל. כולם היו מצוידים בכל שנדרש כדי שיהפכו לחלק אורגני בסגל הפקוד החטיבתי והאוגדתי, כדי שישתתפו באמונים, בשגרה, בתכנונים ובפעילות. אבל כעבור שמונה שנים במלחמת לבנון הראשונה כשהגיע עת המבחן האמיתי, שיכול היה להעיד על טיב הפקתו של הלקח, התברר כי היקף הסיוע האווירי לקרב היבשה נפל אף מזה של מלחמת יום הכיפורים. וכך, בין השאר רביעית פנטומים עצרה מהלך אוגדתי חשוב של תא"ל גיורא לב כשהפציצה בטעות את כוחותיו וגרמה ל 113 הרוגים ופצועים".

מה לדעתך מקור המורשת לברוח מהפקת לקחים?

" המורשת שיצרה את מניעת חקר המלחמות הונחלה לנו על ידי הפלמחניקים יפי הבלורית והתואר. שהעדיפו לשמר את הניצחון ההיסטורי במלחמת העצמאות, מבלי לעמעם את ההישג בתחקירים ובהפקת לקחיהם. מורשת זו מיקדה את הדעת על מילים. על האמירה,ולא על הביצוע. יש בצה"ל מורשת של לדבר ולא לעשות. הנה, קם שר ביטחון ערב מלחמת יום כיפור ואומר במטכ"ל "ג'נטלמנים צריך להתכונן למלחמה". כלומר דיין חשב שבך שאמר יצא דיין ידי חובתו. כך בדיוק חשבו גם אבירי הצדק שהרכיבו את וועדת אגרנט, שנאחזו באמירה הזו שלו כצידוק שלא להמליץ על סילוקו מתפקידו. זו התרבות שלנו בצבא ובדרג המדיני המשתקף במסקנותיהם של ועדות החקירה המזיקות, לאמור: אמרת ולא עשית, עשית".

את העמוד השלישי המט ליפול הוא מגדיר ככישלון כפול של "מערכת ההכשרה". זהו עמוד שקרוב במיוחד ללבו. לפי כך גם חוקק את החוק הראשון בסדרת החוקים שלו. זה הקובע, "כי טיב פעולות הגייסות במלחמה, משקף את אופני הכנתם באימונים, כפל מקדם הקטן מאחד". בכך לדעתו "נתן לכל בר דעת לזהות את מקורות הכשל במלחמות ישראל, ולהצביע על תפיסת האימונים "כמכשלת על". פצי אומר כי כשעמד על אבחנה זו , הגיע למסקנה כי שאיפת חייו הייתה להיות קצין הדרכה ראשי. "רציתי להיות המאמן הראשי" של צה"ל. "בפגישה עם ראש אכ"א אז, עמוס ירון הוא ענה לי מצטער אבל אני צריך לקדם אחרים".

מה לא בסדר באמונים של צה"ל ובהכנות של צה"ל?

"ב-1987 קבלתי מנדט מרמטכ"ל דן שומרון ז"ל ובחסות לשכת סגן הרמטכ"ל אהוד ברק, להכין דוקטרינה חדשה לצה"ל. הכנתי עם הצוות שכלל נציגים מכל אגפי המטכ"ל תכנית עבודה שנתית חדשה, שונה לחלוטין מכל מה שקיים ומוכר. שכללה הכל. מהחלפת תחתונים, משכורות לחיילים אימונים ותעסוקה מבצעית, במטרה להפעיל את צה"ל בשגרה כמו במלחמה בשונה מהשטות המתמשכת מאז "קדש""

כלומר?

"בעת שגרה הגדוד הוא עוצבת היסוד או אם תרצה המסגרת היסודית למשימות תעסוקה ואימונים. וזאת בניגוד למלחמה, שם עוצבת היסוד הנה האוגדה. התוצאה מאיוולת שכזו משתקפת במלחמות שבהן בולטים איכויות הלחימה של הפלוגה והגדוד, ומנגד בולט תפקודם הירוד של החטיבות האוגדות וצפונה. לפי כך בניתי את תוכנית העבודה על גיוס מלא של האוגדה גם לתעסוקה ולאימונים, תחת שליטת המפקדים האורגנים שלהם. וזאת במהופך מהתפיסה הקיימת, שבה בעת שגרה מאופסנים המפקדים כמו ציודם במחסני החרום, ועומדים על מלא העוצמה הנדרשת להפעלה, במלחמה ממש.  זאת ועוד. כידוע מצבי חרום פוקדים את ישראל מעת לעת, מה שמחייב על פי השיטה הקיימת לגייס אוגדות שלמות, משום שהמילואים  המשרתים בפועל, מורכבים משברי אוגדות שונות. מנגד ישום הדוקטרינה החדשה, אמור היה להביא להימצאותה של אוגדה אורגנית שלמה לאורך השנה, וכל מחצית חודש לשתי אוגדות מגויסות. אלא מאי, למרות הפתרון לסוגיית הכוננות, חסכון באמצעים ולמיומנות מבצעית שאיננה, התקשה דן שומרון כרמטכ"ל בדיון שנמשך כ 30 דקות!!! להבין את יתרונותיה. בלי דעת כי בשלילתה עמדה ההבטחה כי כל המכשלות במלחמות יחזרו על עצמם, כפי שהשתקף במלחמה האחרונה, וכנראה גם בבאה אחריה. 

מה יקרה לדעתך במלחמה הבאה אם ישראל תצא אליה בעזה?

"לאור סוגי הפעילות שצהל מקיים בעזה (שדומות במתכונתן אם כי לא באותו היקף) לפעילות שהביאה לתבוסה במלחמה האחרונה בלבנון ואם נוסיף את המורכבות של לחימה בעזה שעיקרה לוחמה בשטח בנוי ואת העובדה שהצבא כצבא כולל יחידות המילואים אינו מיומן ומוכן למלחמה בפתח ועל סמך לקחי קרבות עבר בביירות ובעיר סואץ תוכל להקיש על כמות הדם והמחיר הכבד שנצטרך לשלם" 
  
 

הדימוי אולי מציק לו אך זה לא נראה עליו. ספק בציניות, ספק באירוניה עצמית הוא אומר: "אתה יושב מול תימהוני כזה, בן אדם שקורא תיגר על השקפת עולם מושרשת ומקובעת, שהמעט שבמעט שאולי ניתן לתמוך בהשקפת עולמו הם אולי התוצאות הבלתי נסבלות של המלחמה האחרונה בלבנון".

מה קרה באותה מלחמה?

"מה לא קרה?. את כשלי המלחמה האחרונה לרבות הסיבות להיווצרותם והשיטות למניעת הישנותם, פרסמתי בספר שנמסר לידי כל אל"מ ומעלה – בינואר 1983 ומשפרצה המלחמה האחרונה, במקביל לחברי לשרות בצה"ל המבשרים מעל כל במה את הניצחון הקרב, ניסיתי לעמוד בפרץ וכתבתי מאמר באתר nfc. שבו קראתי לאולמרט לעצור את האש, או לחילופין ללהכריז כי שיראל תממש את זכותה להגנה עצמית אך תעשה זאת בעיתוי שהיא תקבע ועד אז תכין את כלל הגורמים הרלוונטים למלחמה. אלא מאי, את אשר יגורתי בא ועוד איך. נחשפו כשל מוחלט במערכות הפיקוד והשליטה, שהביא לכשל בשלוב הקרב הבין זרועי, ביצוע עלוב של הקרב המשולב הבין חילי, חוסר באספקת מודיעין טקטי לכוחות בשדה, כישלון המערכת הלוגיסטית, ולהעדר רציפות לחימה, פועל קטיעתה עם רדת החמה וחידושה ביום שלמחרת. משמע, ויתור על הישגים בקרבות ומתן יכולת לאויב שזה עתה הוכה, להתארגן כהלכה. בעצם כל כשלי מלחמת שלום הגליל הראשונה חזרו על עצמם במלחמה השנייה, ובדרך כלל ביתר חומרה".

לפחות חיל האוויר השיג במלחמת לבנון השנייה הישגים מרשימים וחיסל את טילים ארוכי הטווח של החיזבאללה תוך 34 דקות?

"חיל האוויר הוא חיל נהדר כלומר תאגיד מצטיין בתחומו. אלא מאי, הגיון הקרב הבין זרועי רואה בשילוב במינון במקום ובזמן, מכפיל כוח. ואם לאו, התועלת במלחמה מוגבלת לשמיים בלבד. וכפי שראינו בשלום הגליל הראשונה, הפכה האיכות במלחמה בקטע נקודתי של חיל האוויר לפגע רע. זו דוגמא מובהקת לבעיה של צה"ל. שכל חיל פועל לעצמו כיחידה נפרדת ואין תאום בין זרועי. אבל אולי החמור מכל שנתגלה במלחמה האחרונה הוא שכל ארבעת הקלקולים שמניתי הם קלקולי המלחמה שקדמה לה וזו שקדמה לה".

תפרט בבקשה לאיזו מלחמות אתה מתכוון?

"לכולן"

גם במלחמת ששת הימים, שנחשבת למוצלחת ביותר?

"נתחיל ביחסי צבא בתוך עצמו ומול הממשלה. במלחמה ההיא הגדירה הממשלה כי מטרתה "לכבוש ולהשמיד את הכוחות המצרים בשטח שנמצא בתחום הקו הדמיוני של צומת רפיח לשארם א-שייח". שזה בערך רבע מסיני. כשצה"ל פרץ את הקו הזה שלח הרמטכ"ל יצחק רבין שליח מיוחד לישראל טל להימנע מהגעה לתעלה. אבל מי התייחס במלחמה לרמטכ"ל כל שכן להחלטות ממשלה. התעלמו מהן והגיעו לתעלה. כך מתנהג צבא שמפר החלטות ממשלה ומתעלם מהן. אלא מאי, הניצחון ועליונות "מבחן התוצאה" העלימו את הסיבות להשגתה. מה שהביא בעבור ששה חודשים  לתבוסה ב"מבצע כרמה", ומבוא למכה האנושה פי כמה במלחמת יום כיפור".

כלומר?

"הזנב מכשכש בכלב. כל מפקדי צה"ל לדורותיהם שגו בהערכת היכולת של צה"ל ובכך פגעו בטיב ההחלטות של צה"ל והטעו את הדרג  המדיני. הדרג הצבאי האמון על נתוני היכולת אמור בהיסמך על אלה להעמיד בסיס איתן להחלטותיו שלו ושל הדרג המדיני. העובדה כי בכול צמתי ההחלטות כשלה המערכת הצבאית באימות נתוני היכולת, מהווה עדות כי מקבל החלטות הצבאי והמדיני מבסס אותם על יכולות וירטואליות. ואלה מהוות בסיס רעוע להחלטות השגויות שלו ושל הדרג המדיני"

יכולות וירטואליות של מי? הדרג הצבאי לא מסוגל לזהות יכולות צבאיות של האויב?

"אני לא עוסק באויב. הדרג הצבאי לא מסוגל לזהות את היכולת שלנו".

תדגים?

"הרמטכ"ל יצחק רבין ערב מלחמת ששת הימים, כשל עד כדי פגיעה בבריאותו שלו  בהערכת היכולת של צה"ל. הוא העריך שבמלחמה יהיו לנו ארבעים אלף הרוגים.  בעקבות הערכה זו האשים דוד בן גוריון, שכבר לא נשא בתפקיד רשמי אבל היה עדיין בן גוריון, את רבין באחריות אישית לסכנה הנשקפת למדינה. וזאת בגלל שקודם לכן, רבין העניק ראיון ל"במחנה" בחג הסוכות. באותו ראיון הוא איים על הסורים על רקע המחלוקת בשאלת המים ומקורות הירדן. בעקבות האיום על אינטרס רוסי בסוריה, העבירו הסובייטים את מרכז הכבד לסיני, באמצעות השפעתם על מצרים. בגלל אשמותיו של בן גוריון נקלע רבין למצוקה, התמוטט ואושפז ערב המלחמה".

ובמלחמת יום הכיפורים?

"שוב לקינו בהערכת היכולת שלנו. בערבו של יום שישי סמוך לכניסת השבת, בחמשה באוקטובר 1973, התקיים דיון אצל גולדה מאיר בהשתתפות הפושטק הזה שלא הבין כלום בצבא משה דיין. באותו ישיבה דרשו ראש המטה הכללי דוד אלעזר ז"ל ומפקד חיל האוויר בני פלד ז"ל להנחית מכה מקדימה על מצרים. הדרישה נדחתה על ידי גולדה ז"ל ודיין אתה בנימוק שאם ישראל תכה ראשונה היא תאבד תמיכה בינלאומית. אם דדו היה איש צבא ואם היה לו מושג מינימלי על יכולת צה"ל וכשירותו, מחובתו היה לומר לראש הממשלה כדברים הללו: מאז נכבשו חצי האי סיני ורמת הגולן התעלם צה"ל מצורת הקרב המכונה הגנה. הוא התמקד רק בהתקפה שהיא העתקת הלחימה לשטח אויב, כלומר התכונן לצליחת התעלה, ולכניסה לסוריה. קציני צה"ל לא בצעו מאז נכבשו סיני ורמת הגולן תרגיל הגנה אחד,  מפקדים  לא הכירו את השטח, לא הכינו מכשולים. ובכלל התעלמו לחלוטין ממושגי הכוונות ויכולות האויב. למרות  שכוונות האויב ויכולתו עמדו לנגד עיני הצבא על כל דרגיו. מהתצפיתן בתעלה שראה את ההכנות המצריות לצליחת מכשול מים ועבור להצהרות נשיא מצרים שקבע שיצא למלחמה תוך שנה ופרט את מטרותיה המוגבלות – להפשיר את הקיפאון המדיני. ולכן דדו ההי צריך להמשיך ולומר גברתי אני קובע, שאם נדרש בעל כורחנו לספוג מתקפה סורית ומצרית, ומאחר והצבא אינו מיומן בניהול מגננה, סביר שנספוג אבידות בסדר גודל של אלפי הרוגים". אבל דדו כמו כל מפקדי צה"ל בצומת ההחלטות למלחמה, כשל כמו קודמיו ויורשיו בהערכת היכולת האמיתית של צה"ל. וזאת משום שדדו כמו כל מפקדי הצבא לא היה בעצם מפקד צבא אלא מפקד תאגיד על שאינו צבא".

למשה דיין, סמל לגבורה המודרנית של ישראל אתה קורה פושטק?

"אכן כן. הוא היה פושטק במובן הטוב של המילה, בעל כושר דבור ובקיאות בתנ"ך, וככזה שתאם לצורכי הביטחון, כל עוד הערבים העדיפו לברוח במקום להלחם. כשהיה רמטכ"ל בשנות החמישים אמר שהוא מעדיף צבא צעיר ובכך גרם נזק הנמשך עד היום. זה גורם לקצינים לרוץ מתפקיד לתפקיד בלי דעת ולאובדן הניסיון, שאין חשוב ממנו למדינה במצור כשלנו, ולמאוץ בכל מחיר לקידום האישי".

אתה בעצם מאשים שמפקדי צה"ל פועלים לקדום אינטרסים צרים של עצמם ושל היחידה שאליה הם משתייכים ולא לטובת צה"ל כולו".

"נכון מאוד. במציאות של תאגידים (החיילות) המתכנסים בחרום ומשתדלים לתפקד כיחידה, הופך התאגיד ותפיסת עולמו החיילית למקום העבודה לרבות הנאמנות והקידום האישי".

למה כוונתך כשאתה קובע בנחרצות שצה"ל הוא לא צבא, אלא רק תאגיד על?

"מבחינת הפוטנציאל האנושי שאיננו מנוצל כיאות ומול איכותם הגבוהה מאד של החיילות בפני עצמם , צה"ל הוא הגרוע בצבאות העולם. ואכן, לא תמצא בין צבאות העולם איכות כל כך גבוהה של חיל אויר, ים, שריון, תותחנים, רגלים, ומפקדים כמו של צה"ל. אלא שהתעלמות מלקח הלקחים ממלחמות ישראל, מצביע על שילוב עלוב של האיכויות הללו. דבר המוביל אותי לקביעה כי  מדובר בקבוצת תאגידים נפרדת, שאיננה צבא של ממש.  מה שמכונה צבא הגנה לישראל אינו צבא רק תאגיד על, שבמסגרתו פועלים תאגידי משנה – החילות - שדואגים כל אחד לאינטרס הצר שלו. תאגיד העל ותאגידי משנה מתכנסים בעת חירום ומנסים, לרוב ללא הצלחה לתפקד כמקשה אחת. יש לנו מסגרת אך לא צבא"

תסביר לי את הפרדוכס. כיצד כישורי המפקדים שאין דומים לה באיכותם הגבוהה, מפיקים תפוקה עלובה כל כך?.

"ההסבר לכך מצוי במה שאני מגדיר כאחד מחוקי פצי. זה קובע כי ארגון הפועל בתוואי שגוי, מנתב את כשיורי המנהיג כך שככל שהוא מוכשר יותר כן הוא גורם לנזקים חמורים יותר

פואד צודק המשך הראיון


 

גם אני כועס על פואד. וגם אני כועס עליו על כך שאינו יכול לשלוט בפיו. עמיתי, דורון רוזנבלום כינה אותו "בופון", בטורו ב"הארץ". מאיר שלו כתב בטורו ב"ידיעות אחרונות", על "רפי השכל", באיראן ובישראל שמאיימים מדינה על רעותה, בהשמדה ובחורבן. אוכל בשטח 
 

אני כועס על בנימין בן אליעזר בגלל חוסר המשמעת העצמית שלו. על העדר חוסר הרצון המוחלט שלו. פואד היה מפקד סיירת שקד בשנות השישים. הוא היה המפקד בעת שהתנדבתי ליחידה, במאי 1969. בגלל שהפרישו אותי מתיכון חדש - שבתאי, המחנך שלי, שהיה גם המורה לפיסיקה אלגברה פשוט התעלל בי - עשיתי בגרות אקסטרנית והתגייסתי במחזור "מאו מאו".

בתחילת הטירונות שקלתי 75 ק"ג ובסיומה, כעבור שלושה חודשים, השלתי 15 ק"ג. ותאמינו לי שאכלתי הכל. בעיקר לחם עם ריבה. רזיתי בגלל האימונים המפרכים והטרטורים והלילות חסרי השינה. מה שלמדתי מהמסעות האורכים ממסעות האלונקות, מסחיבת הפצועים ומשאר ההתעללויות שהתעללו בנו בטירונות ובאמון הלוחם, ומה שלקחתי איתי משירותי הצבאי היו התובנות, שעמדתי עליהם במלוא עומקן, רק כעבור עשרים וחמש שנים. זוהי ההכרה שאין גבול לכוח הרצון ולתעצומות הנפש שלנו ושאנחנו יכולים להגיע להישגים על אף הקשיים הפיזיים, רק בזכות התמדה, נחישות וכוח רצון. אלה הם הלקחים שלי מ"רוח היחידה" של אז. ומי שהנחיל אותם לנו היה פואד. 
 

אני זוכר אותו, על הגבעות בנגב, כשנשקו בהצלב, צמוד לגבו, מתרוצץ כאיילה שלוחה, בתרגילים ובאמונים. ואני גם זוכר את הסיפורים של ותיקי היחידה על קור רוחו, במבצעים ובפשיטות בירדן. כטירון מושתן שטרטרו אותו בלי סוף, זה היה חידה בעיני כיצד למפקד המהולל והנערץ של היחידה, יש שם של ערבי. הפליאה גברה עוד יותר כשסיפרו לנו שהמפקד הקודם עם השם היהודי כל כך -עמוס ירקוני- היה בדואי, שלצערי לא זכיתי להכירו. 
 

העובדה שהיום, נגד כל הסיכויים ולמרות מבנה גופי, שלא ממש מזכיר רץ קנייתי, אני מצליח לרוץ (ולסיים) ריצות למרחקים ארוכים כולל מרתונים ולעשות טריאתלונים ארוכים (כולל חצי איש ברזל ואיש ברזל שלם) זה בזכות אותן תובנות מהטירונות, שנ יתן לתמצתן בקלישאה ש"אין דבר העומד בפני הרצון". 
 

ולכן קשה לי לראות איך פואד שדרש מאתנו נאה, לפני ארבעים שנים, לא מצליח נאה לקיים בשני העשורים האחרונים. צר לי שהוא אפשר לגופו להתדרדר למצב שבו הוא נמצא. בעבר, בכמה הזדמנויות הצעתי לו שיעשה פעילות גופנית, בצד דיאטה. פואד שמח על העצות, הבטיח שישקול אותן ברצינות ואף אמר לי בכמה הזדמנויות כי הוא חדור רצון עז לשנות את הרגליו הקלוקלים- שעיקרם הם רצף של פעולה מתמדת של בליסה, כמעט מכל הבא ליד. 
 

אבל כפי שהכל רואים, הנחישות וקור הרוח, והרצון העז שפואד הטיף להם בשנות השישים והשבעים ואף נתן דוגמא אישית,

נעלמו כלא היו בשנות השמונים והתשעים ובמאה ה-21.  
 

אבל אני בכלל לא כועס עליו על מה שהוא אמר על איראן. להיפך, בניגוד לכל הרבים שצלבו אותו על דבריו אני חושב שהוא צדק.

לדעתי, הגיע הזמן שמנהיגי ישראל יחדלו מלהבליג על המתקפות שלוחות הרסן, החוזרות ונשנות של נשיא איראן, מחמוד אחמדינג'אד, של המנהיג העליון עלי חמינאי ושל הגנרלים שלהם מהצבא וממשמרות המהפכה, שחוזרים השכם והערב על כך שלישראל אין זכות קיום. ושישראל תעלם. נכון שלא צריך להתרגש יותר מדי מהדוברים האיראניים. אלה הם דברי רהב ורברבנות. בראבדו של אנשים חסרי ביטחון, שהתלהמות, הסתת המונים והטפה למוות, היו לחלק בלתי נפרד מהתרבות הפוליטית והדתית שלהם. 
 

ישראל היא כמובן חברה שונה בתכלית השינוי, מזו שנוצרה במדינת ההלכה האיראנית וכך גם מנהיגיה, למרות כל הביקורת (המוצדקת) שיש לנו עליהם. אנו מבקשים להשתייך לתרבות אחרת, שמקדשת את החיים ולא את המוות. לא הייתי רוצה שמנהיגי ישראל יהלכו יומם ולילה אימים על איראן או על האויבים האחרים של ישראל. לרוב זה לא נחוץ. האויבים יודעים היטב, שלמרות הבל פיהם, ישראל אינה מדינה שעומדת על ספה של קריסה. בוודאי לא בשל האיומים שלהם. (אם כבר הסכנה האורבת לנו היא של הפערים החברתיים, התעשרות היתר המהירה של קומץ המשפחות השולטות בחיי הכלכלה, של האדישות והציניות של המנהיגות כל אלה גורמים לפרימת הרקמה החברתית והסולידאריות). ואם האיראנים או אחרים מאמינים שאנו באמת על סף התמוטטות, כתוצאה מהחולשה צבאית אז שיבושם להם. שימשיכו להשלות עצמם באשליות. 
 

ובכל זאת, אני חושב שמעת לעת כדי להזכיר לאיראנים, שגם המנהיגים שלנו מסוגלים לאיים עליהם וכי יש לנו יכולות לממש איומים אלה. פואד אמר שאם איראן תתקוף את ישראל מתוך כוונה להשמיד אותנו הרי שעל מנהיגיה לזכור שלישראל יש יכולת להכות בה מכה אנושה, עד כדי להביא לחורבנה כמדינה. אני מניח שהוא התכוון, למה שהצנזורה תמיד מבקשת מאתנו העיתונאים, כל אימת שאנו מבקשים לכתוב על יכולתה הגרעינית של ישראל - להוסיף על פי "מקורות זרים". עיתונאים אחרים ניסחו את היכולת הגרעינית של ישראל במונחים של "ברירת שמשון" ו"אף לא אחד ישרוד אותנו". 
 

במקרה הזה, עשה פואד שימוש נכון בפיו ובכך תרם גם למושג העמום של "הרתעה טיולי ג'יפים 
טיולי ג'יפים טיולי ג'יפים

 
 
 

 

 
התחברות לחברים

פורומים

 דפי זכרון פעילים לחללי סיירת שקד הכניסה לפי שמות משפחה
     
 א-ב הקלק   ג-ד-ה הקלק

ו-ז-ח הקלק
 ט-י-כ הקלק

  ל-מ-נ-ס הקלק  ע-פ-צ הקלק 

 ק-ר הקלק     ש-ת הקלק


באפשרותכם להוסיף תמונות וסיפורים,לדף יקירכם.
.yossi42445@gmail.com
 
   מצבת זכרון לחללי שקד באופקים.

תודה לשאולי מהנצחת החייל על עזרתו בהשגת החומר.


 

תאריך ושעה
 

מונה:


                  
   נוסטאלגיה ומחשבות 
 לפני שנתיים הוזמנתי להשתתף כצופה, בכנס של אירגון יוצאי ההגנה. כצפוי, הזמן עושה את שלו ומספרם מצטמצם, לכן החליטו הרחיב את מאגרהמשתתפים גם ליוצאי חטיבות מלחמת  השחרור ובהמשך גם את צאיצהם.
כך הוזמנתי עם רעייתי על ידי אשה מדהימה שהיתה מ"כ בפלוגה ג' גדוד 51 של גבעתי (אז היה הגדוד בגבעתי)
 במלחמת השחרור, אלמנתו של אחד מגבורי המלחמה ההיא, הינה ציירת מוכשרת והוציאה סםר נפלא על קורות הגדוד.
הערב היה נוגע ללב, מרגש וסנטימנטאלי ואני מצדיע ליוזמים והמפיקים. חזרתי לערב נוסף השנה בחול המועד
סוכות (לפני כחודשיים) עם שמץ געגוע; חייכתי עם כולם, התפעלתי מהנגנים הצעירים של תזמורת צ.ה.ל. ומדברי
המפקדים הישישים (תא"ל פונדק על סף ה 100) המהמתי את הניגונים האהובים ומחיתי דמעה היכן שתיכננו עורכי
הסרטים הדוקומנטריים. השיא היה בסיום, אחר ששרו את הימנון פלוגות השדה של ווינגייט - הפו"ש, שאלו אם יש
יוצא פו"ש בקהל, ויהודי בודד הצביע!  היתה לי תחושת התחברות עם דור ענקים שהולך ונעלם.
     חברים יקרים, גם אנחנו דור הולך ונעלם, גם אנחנו נקודת החבור עם העבר ועם אירועים ומסורות המתפוגגים
כרסיסי לילה וכאיוושות ערפל נמוג בשמש הבקר. בנו תלוי הדבר אם נשכיל להעביר את מה שטמון בראשנו, ובלבנו,
לדור העתיד, לדורות רבים באים. אל נא נשב בחבוק ידים במחשבה שיש מישהו ערטילאי שיעשה הכל; אתם הייתם
מגש הכסף, והיום הינכם חוליית החבור בשלשלת הדודות. אנחנו מפצירים בכם ליטול יוזמה, לשגר חומר, זכרונות,
 אירועים, הפניות וגם כתובות שלכם ושל חברים שעדיין אין ברשותנו. שתפו אותנו, זה יותר קל מאשר לכתוב ספר לבד.
 איש לרעהו יאמר חזק. שלכם באהבה - אתר שקדניק. למשלוח yossi42445@gmail.com 
  
בסיירת שקד
להקת פיקוד דרום
מילים: דליה רביקוביץ'
לחן: רפי בן משה
בסיירת שקד,
מדליקים בלילות מנורה חזקה,
בחדר המפקד.
וכל עין באור מבריקה.
ומי שאין לו בערב מה לעשות
נכנס ויושב לו,
עד אחרי חצות.

בגזרה הצפונית, בסיירת שקד,
פני נער צעיר וזה המפקד.

בסיירת שקד,
ישנו אוטו ישן שהפך מועדון,
עם אור שקט,
בכתום וירוק ואדום.
ומי שאין לו בלילה מה לעשות,
דופק מסמרים,
ומדביק תמונות.

בגזרה הצפונית...

בסיירת שקד,
יוצאים בכל יום שלושה סיורים,
אל צירי המוקד.
ובערב רואים אותם חוזרים,
ואין אחד שם שלא עלה על מוקש,
באחד הימים,
בדרכי האש.

בגזרה הצפונית...

בסיירת שקד,
יוצאים לסיור עוד לפני הזריחה,
כשהחול מרטט,
וחוזרים גם אחרי חשכה.
ואת הרעים שאבדו בדרכי העפר,
שומרים בלבם,
מכל משמר.

בגזרה הצפונית
[Top]
          אתר נבנה ע"י ,חברת  קידום ובניית אתרים.  המתמחה  בבניית   אתרי מורשת 0522500575