"שקדניק" האתר של סיירת שקד 424
אלטרנטיבה, לדו"ח לוקר ולתוכנית הרב שנתית - גדעון".
להבדיל מחברי לשרות קבע והיום במיל', שלעת מלחמה "מפרשנים עצמם לדעת" ללא קשר למתרחש בשדה הקרב, נפלה לידי היכולת לסמן בדייקנות תוצאות אירועי ביטחון מיד בתחילתם, כולל ניתוח השפעתם במישור המדיני.
יכולת זו שאין בה שמץ כישורי נבואה, רכשתי בזכות סיטואציה חד פעמית בתולדות צה"ל, שבה קצין בכיר שלא במסגרת תפקידו קרא תגר על הממסד הצבאי, ועל אף זאת, קיבל מנדט רשמי מרמטכ"ל להכין ולהציג תוואי פעולה שונה מהקיים - להפעלת הצבא בשגרה והכנתו למלחמה. מה שחייב אותי לרדת לעומקם של דברים, לפרק, ולהרכיב מחדש תפיסה תואמת לצרכי הביטחון וליכולת נשיאתם הכלכלית. כל שכן, להניע את הצבא  למצק את תחושת הביטחון האישי, לאחר שנגרסה לחלקיקי אבק בעקבות  מלחמת יום כיפור.
 
למסקנה כי צה"ל איננו מתפקד על פי אמות מידה מקצועיות, הגעתי כמו רבים ואף טובים ממני לאחר מלחמת יום כיפור. אלא שבשונה מהם, בחרתי בתוואי אחר מהמקובל. דהיינו, בעוד המערכת כולה מתמקדת בניתוח האירועים כדי להבין את מה שקרה/ ואו בגלל מי זה קרה, מיקדתי דעת  אל "למה זה קרה", כי הרי רק משם ניתן לדלות לקחים, ולאחר הגדרתם להפיק אותם כהלכה.
כמסד למחקר נשענתי על ניסיון שנצבר ממגוון תפקידי שטח, ובהם: מפקד בסיירת "שקד" לפני ובעיקר אחרי מלחמת ששת הימים, בפעילות בט"ש בבקעה, בערבה, בסיני, ובהדברת הטרור בעזה (1971/72). ולאחר הסבה, אצרתי מידע מתפקידיי כמג"ד שריון, מח"ט, ולימים מפקד אוגדה ומתקן צאלים, שהווה בסיס האימונים לחיילות היבשה. כך שעמדה לידי היכולת לשקף את פני צה"ל היבשתי, לרבות נקודות ההשקה עם חייל האוויר/ ואו חיל הים, המוכר בשמו הרשמי "הקרב המשולב הבין זרועי".
בהיסמך על אלה וללא מאמץ זיהיתי כי אותם כשלים שפקדו מלחמה שהסתימה, הופיעו במלא נזקיהם במלחמה שבאה אחריה, בהם: כשל השילוב הבין חיילי, מכשלת השילוב הבין זרועי, העדר מודיעין טקטי בכמות באיכות ובזמן, מכשלת הסיוע הלוגיסטי, עצירת רציפות הלחימה בסמוך לשקיעת החמה, וחידושה ביום שלמחרת. ובחמור מכל, בירי כוחותינו זה על זה, שמן הסתם התאפשר מחסרונו של נוהל יסודי בטרם קרב. לדידי היה בכשלים אלה הוכחה כי צה"ל איננו צבא אחוד ומיומן, אלא אוסף של תאגידי משנה (החיילות והזרועות) המכונס בחרום, ומופעל באמצעות מערכת פיקוד ושליטה שתפקודה בלשון המעטה היה לוקה בחסר. 
כל אחד מאותם ליקויים כל שכן כמכלול, הצביעו על פער משמעותי בין ההלכה הצבאית, ליכולת תרגומה כהלכה בשדות המלחמה. מה שבלם / ואו קיזז במיצוי העוצמה, ובמקרים רבים אף מנע את זו בבחינת "גול עצמי". כל שכן ביטא באופן חד משמעי את כשל תפקודו של הפיקוד הבכיר, בבנין הכוח, בהכשרתו, ובהפעלתו במלחמה. לא פלא כי בין הליקויים בלט הפער במדרגי הפיקוד, דהיינו - תפקוד יעיל עד מאד של הדרג הטקטי (כתה עד דרג הגדוד), וככזה שמנמיך בדרג החטיבה, גולש מטה במישור האוגדתי, צונח בדרג הפיקוד ממש לקרקעית, ומשם  בצלילה תפקודית בלתי נסבלת של הפיקוד העליון.
עובדה זו שעמדה בסתירה לכישורים הגבוהים של חברי מטכ"ל לדורותיהם, פסלה מכלול הסברים לתופעה המתמשכת, זולת המסקנה כי הללו שבויים ופועלים באפיק שגוי. ככזה המנתב את כישוריהם אומץ לבם ומסירותם שאין בהם מתום, להרחבת הפער בין הרצוי למצוי.
מכאן קצרה הדרך לזהות את "תוכנית עבודה השנתית" ותכניה בביטחון השוטף ובאימונים כמקור לפגע, משום היותה דו ראשית. דהיינו, ראש אחד לימי שגרה, והשני למלחמה ממש.
אומנם קשה שלא להפריז בנזקי התוכנית אותה הגו בכירי הפלמ"ח, לעת עמידתם כראשי מטכ"ל - משום היותם רבים ועתירי נזקים. אך מכול תוצריה הבאושים בלטה השרשת  תסמונת המג"ד (כחשיבה טקטית), המאפיינת את הפיקוד הבכיר לדורותיו, ולא בכדי.  
תוכנית העבודה השנתית (שכאמור ימיה כימי צה"ל) המהווה תוואי להפעלת הכוח בשגרה, מבוססת על מפקדות מרחביות, פעם נפות וגושים והיום חטיבתיות ואוגדות, לשם ניהוג מה שמכונה "תעסוקה מבצעית", ולצידן אתרים ספציפיים ( צאלים לדוגמא) לאימון מערך המילואים. לתפקודם של מערכות אלה "כחומר גלם", מגויסים מסגרות בסד"ג גדודי (ולעיתים פלוגתית), הנשלפים ממגוון אוגדות המיל'. מה שהפך בפועל את הגדוד המגויס "לעוצבת היסוד" בפעילות צה"ל בשגרה. במהופך מבנין צה"ל ומתורת הפעלתו שעל פייה מהווה "האוגדה האורגנית" את עוצבת היסוד בקרב היבשה. אגב: דין פרוק אוגדות המיל' לתעסוקה, זהה לחלוטין לפרוק החטיבות הסדירות, שגדודיהם מופעלים ביום יום ת"פ חטיבות מרחביות. כך שלמעשה לחטיבות הסדירות אין אחריות מבצעית (להבדיל מאמון ומארגון הכנס החטיבתי) כל שהיא בשגרה - למעט במלחמה אם בכלל.
יתרה מזאת, תרומתו המבצעית של כוח המיל' המגויס בשגרה, שואפת לאפס, משום היותו מאגר מגויס המורכב מרסיסי העוצבות האורגניות. שלעת חרום, אין מנוס מגיוס עוצבות המילואים בשלמותם. הגם שאימון גדוד בנפרד חמור לא פחות, ובעצם מזיק אף יותר.
 משום שאין במודרנה קרב גדודי, וממילא אין טעם לאמן גדוד בנפרד מגדודי החטיבה ויתר הגורמים שאתם יילחם בשדות הקרב - זולת "אמון הקמה" עוד בטרם הכרזתו כגדוד מבצעי.
נרצה אם לאו, הוויית השגרה אכן השרישה דפוסיה לעומקי עומקים, לכדי כך שצה"ל חושב נושם ומתנהל במלחמה (כמו בתש"ח) כמפעיל גדודים. בלי דעת לאובדן אדיר של פוטנציאל הלחימה, שלשם מימושו במיטב הוקמה האוגדה הקבועה וככזו נקבעה כעוצבת יסוד בקרב היבשה.
אלא "שתוכנית העבודה השנתית" שאין רעה ממנה, מוססה לחלוטין את הוויית האוגדה. והראייה: למרות השקעות העתק בהסבת האוגדה המשימתית לקבועה, כבר בתחילת מלחמת יוה"כ פורקו האוגדות האורגניות והורכבו מכל הבא ליד. בדומה, אך הפעם ללא הפתעה, נחזתה תופעת הפרוק והרכבה מחדש במלחמת שלום הגליל, ולימים במלחמת לבנון השנייה וצפונה.
זאת ועוד. בשגרה, האוגדות מאופסנות  במחסני החרום, לרבות קציני המטה ומפקד האוגדה.
הגדרתם כמאופסנים רלוונטית משום שהללו על אף עלויות אחזקתם, אינם מעורבים וממילא לא תורמים דבר בבט"ש ובאימונים. לכדי כך שמפקד העוצבה, רואה בפעם הראשונה את מלא העוצמה האוגדתית במלחמה ממש. אתגר, שגם הטובים שבטובים יתקשו לעמוד נוכחו.
 
כשאני טעון בידע מקיף וחיוני, לא כל שכן, לאחר שבעברי הצלחתי בכמה הזדמנויות, להשפיע במידת מה על תפקודו של צה"ל, בהם: הכנסת סיורי הלילה לצה"ל (לעת היותי סג"מ בסיירת שקד) השריר וקיים עד היום, הקמת "ארץ המרדפים" בבקעה ובערבה. נלווה לפיתוח שיטה ובשמה "התנפלות", שהביאה להכרעת הטרור באינתיפאדת 71/72.
הפעם, במשרד ממוזג עטור דרגות תא"ל. השתמשתי בלקחי המלחמות כחומר גלם, שלאחר סינון ובקרה גובשו לתוכניות עבודה, בהם: "אלטרנטיבה לתוכנית העבודה השנתית", "תפיסת אימונים אחרת", "שיטה חדשנית לאמון מפקדות", ולקינוח, הוכן נוסח מחייב להפקת לקחים בכוונה להכנסתו לפקודות מטכ"ל.
כשאלה בידי, דרשתי וקבלתי מהרמטכ"ל (דן שומרון ז"ל) מנדט, להכין תוכנית עבודה שנתית שונה מהקיימת, כשבסיס לה: בהפעלת אוגדות המיל' בשגרה בתואם להפעלתם במלחמה, כאמצעי למצות את מירב הפוטנציאל. ובכך לשלש בתפוקת ביטחון, ובמחיר כלכלי התואם ליכולת הנשיאה הלאומית.
לאחר קבלת המינוי ובמשך שנה, כשלידי נציגי כל אגפי מטכ"ל, גיבשנו תוכנית ותוכניות משנה שכללו "משרוך ועד נעל, שיקום אמל"ח, ועד אימונים ותעסוקה", שלא היה בה "רבב של מהפך" - זולת שימוש בקיים אך בסדר שונה. על אף היתרונות, לאחר דיון קצר בלשכתו של המפקד העליון, נדחתה התוכנית והושלכה לאחת הכספות במטכ"ל.
 
אלמלא נדחתה, היה הדרג המדיני זוכה בחופש פעולה רחב בהרבה מהקיים, משום שלהחלטותיו לעת חרום         (המחייבות גיוס מיל'), העמידה התוכנית החדשה (מלבד הכוח הסדיר) -  אוגדת מילואים בסד"כ מלא בכול ימות השנה, וכל חצי חודש שתי אוגדות מיל' מגויסות וזמינות להרתעה ולהפעלה. מספר ימי המילואים תאם לתקן לעת ההיא (26 ימים לחוגרים, ו35 ימ"מ לקצינים). כך שלעת חרום  היה בידי המטכ"ל כוח במידה שהייתה מונעת גיוס מיל', לרבות מניעת פגיעה (כבשיטה הקיימת) בסדר היום של ציבור משרתי המיל', במגזר היצרני והעסקי.
מעבר לזה ועוד בטרם טרוניות מביטול המפקדות המרחביות, יאמר: את הפער שייווצר מאובדן ערך הכרת הגזרה, הזהה לאובדן ידע פועל ביטול צוותי המאמנים בצאלים וביתר המתקנים, יאחו מפקדות אוגדות המיל' היושבות (על פי התפיסה הקיימת) באפס מעשה. על דרך ניצול י"א החודשים שלפני גיוסם לשמ"פ, להכרת הגזרות המתוכננות, בד בבד להכנות לאמן את פקודיהם. לכדי כך שלראשונה לאחר אלפיים שנות גלות, ייושם עיקרון בסיסי בתורת המלחמה, הקובע - " כי באופן מעשי רוכש את תוארו כמפקד, זה שאימן את גייסותיו במו ידיו".
 
למרות קביעתו של סגן הרמטכ"ל דאז (אהוד ברק) כי בתוכנית "רעיונות הקוסמים", לכדי היותם מכפיל בעוצמה הלאומית, איש בדיון לא נתן דעתו אליהם. וכחליף (ממש כמו "הגזבר באשדות יעקב"/ ואו בדומה לדיון טרם פוגרום בוועד הקהילה בגלויות אשכנז), התמקד הרמטכ"ל בשאלה, "כמה יעלה השינוי"?. דהיינו, כמה זהובים (מתוך התקציב השנתי!!!) נדרש להקצות לשם שדרוג מערכות התחזוקה, בתואם לתפיסה החדשה.
מה שבאחת ביאר כי נסתר מהרמטכ"ל ומאלופיו כלל יסוד בתורת המלחמה (ובניהול עסקי) הקובע: כי לוגיסטיקה אמורה לשרת רעיון מבצעי, וככזו שאסור לראותה כמטרה. כל שכן, שהמדובר בהוצאה כספית חד פעמית. אגב: פחותה בהרבה ממאות מיליוני דולרים שהושקעו בבנין "המחט" בקריה. זו שייעודה לעת מלחמה, לאפשר למטכ"ל להתערב עד לדרג הטקטי הנמוך ביותר במתרחש בשדות הקרב, כאמצעי שאין כמותו לסירוס עקרון "הסמכות והאחריות". הגם שאת תוצרה האפסי ניתן לזהות, ברדידות שליטת המטכ"ל באינתיפאדות שאין להם סוף, בשהייה בלבנון ובמנוסה ממנה, במלחמת לבנון השנייה, ובשלשת המבצעים שנוהלו מל החמאס ברצועת עזה.
מנגד, אין ספק כי אם הייתה התוכנית מתקבלת בשלמותה וממומשת מיד לאחר הצגתה, אזי תמונת הביטחון הלאומי הייתה משנה מהותית את פניה.
כך, באמצעות שתי אוגדות משוריינות שלמות ללא טנקים ויתר כלי משחית, אך כאלה שחייליה מצוידים באגדי שושנים ריחניות עתירות עוקצים, ובאזיקונים.
כשאלה אמורות היו לפעול בתואם ללקחי הדברת הטרור (אינתיפאדת 71/72), אותם יצרה "סיירת שקד" ומימשה כהלכה. כדי כך שבזכותם תפסה הסיירת מעל ל- 90% מהמבוקשים, לא הרסה ולו בית אחד, ולמרבה הצער פגעה בכל תקופת הפעילות בבלתי מזוין אחד ויחיד. וכל זה פועל ריכוז מאמץ נקודתי, כדי להכריע באתר ההתנגשות, ולשייר הרתעה שתשפיע על השגת הכרעה באתר הבא. מה שהיה מבטיח כי אינתיפאדת 87 המתמשכת מאז ועד היום, הייתה מסתיימת במקרה הרע בעבור חודש ימים, וכמעט ללא נפגעים.
כל שכן, בזכות העצמת ההרתעה, ספק אם היינו נדרשים לשהות על אדמת לבנון, ולחילופין, באמצעות שתי אוגדות (מאומנות בתואם לתפיסה אימונים חדשה), ניתן היה לחפות על הנסיגה מלבנון, ולמנוע את המנוסה  שנחזתה כהוכחה לחולשתו של צה"ל, שמעצמה היוותה מאיץ תוקפנות בעיני החיזבאללה והפלסטינאים.
ובאשר להשפעת התוכנית על הסכם אוסלו, סביר עד בטוח כי בקיטום אינתיפאדת 87, ובהפסקת השהייה המטופשת בלבנון - ספק אם ממשלת ישראל הייתה נדרשת למהלך. אך גם מסיבה כל שהיא שסופה בהסכם, היה בידי צה"ל עוצמה מספקת, כדי להרתיע את ערפאת מהפרתו, ולחילופין, לגרש אותו ואת כנופייתו כמעשה בירות 1982.
 
סוף דבר.
גם אם נריע ל"וועדת לוקר" בגין המלצותיה לקיצוץ תקציב הביטחון, ולחילופין נתפעל מתוכנית ההתעצמות הרב שנתית (תר"ש) שהגה הרמטכ"ל. מן הסתם ובהרף אמורה "שמחת העניים" העכשווית להסתיים, ובלבד ונתבונן בעבר הרחוק והקרוב יותר. שם מוכח כי צמצומי תקציב/ התייעלות/ וכמותם תוכניות רב שנתיות, אומנם אפשרו  לצה"ל לרכוש אמל"ח, לקיים מסדרים/כנסים/עיתון תחנת שידור, וגם תשלום פנסיה מכובדת. אלא שלמצער לא היה בהם די ידע מקצועי ונחישות במידתה, כדי להתמודד באתגרים שאותם הציב האויב. המשתקף זה מכבר, בהפיכת העורף שלנו לשדה קרב.
יתרה מזו, היה ונתבונן בשלשת המבצעים מול החמאס, מן הסתם נתקשה לזהות הבדל כל שהוא בהכנות ובביצוע. מה שהיה אמור לייצר הבדל/שוני בגין לקחיהם לאורך שנים, ובעיקר העובדה כי הללו הוכנו ונוהלו תחת שנים וחצי ראשי מטכ"ל, החל באשכנזי, עבור לגנץ ואיזנקוט גם, אלא שהכול נשאר כשהיה. דהיינו, בכולם נמצא אותה הכנה לוקה בחסר, שליטה מוגבלת בכוחות, ובתיקו שהושג בסופם. מה שמוכיח כי זהות הממונה על צה"ל בטלה בשישים (מה שנכון גם לגבי המשטרה), משום היות הממונה והכפופים לו בני בן ערובה לתפיסת הפעלה של תתי מערכות, כזו שמטבע בריאתה מסרסת איכויות רלוונטיות במערכת האם.
לעומתה התוכנית שהוכנה ונדחתה, ואתה תוכניות המשנה, משרישה לקצינים עוד בטרם הפכו לאלופים דפוסי חשיבה ופעולה תואמי צבא אחוד, מבוא בעתיד לקבלת תמורה מבצעית גבהה עשרת מונים מכל תוספת תקציב, לא כל שכן מקיצוצו.
הגם שרק באמצעותה נתן להביא למפנה אסטרטגי. דהיינו, להפוך את פעילות צה"ל המסתמנת היום בדיוק כמו בימי המנדט הבריטי כמאמץ ל"הגנת הרכוש והנפש", לנקודת מוצא להכרעה ולהרתעה של ממש - וכאמצעי שאין בלתו לאיחוי השבר הלאומי, לאחר שרוסק לאבק במלחמת יום הכיפורים.
 
אמציה חן (פצי) תא"ל מיל'
 
נ.ב.
דין המאמר כהנחת פרח על קברי הנופלים במלחמות ישראל, וכתזכורת לחברי הלוחמים על חובתם המוסרית, להבטיח את הפקת לקחי נפילתם של חברינו, "שבמותם ציוו לנו את החיים". 
 
כאן להכנסת טקסט לח
ץ כאן להכנסת טקסט לחץ כאן להכנסת טקסט לחץ כאן להכנסת טקסט
 
התחברות לחברים

פורומים

 דפי זכרון פעילים לחללי סיירת שקד הכניסה לפי שמות משפחה
     
 א-ב הקלק   ג-ד-ה הקלק

ו-ז-ח הקלק
 ט-י-כ הקלק

  ל-מ-נ-ס הקלק  ע-פ-צ הקלק 

 ק-ר הקלק     ש-ת הקלק


באפשרותכם להוסיף תמונות וסיפורים,לדף יקירכם.
.yossi42445@gmail.com
 
   מצבת זכרון לחללי שקד באופקים.

תודה לשאולי מהנצחת החייל על עזרתו בהשגת החומר.


 

תאריך ושעה
 

מונה:


                  
   נוסטאלגיה ומחשבות 
 לפני שנתיים הוזמנתי להשתתף כצופה, בכנס של אירגון יוצאי ההגנה. כצפוי, הזמן עושה את שלו ומספרם מצטמצם, לכן החליטו הרחיב את מאגרהמשתתפים גם ליוצאי חטיבות מלחמת  השחרור ובהמשך גם את צאיצהם.
כך הוזמנתי עם רעייתי על ידי אשה מדהימה שהיתה מ"כ בפלוגה ג' גדוד 51 של גבעתי (אז היה הגדוד בגבעתי)
 במלחמת השחרור, אלמנתו של אחד מגבורי המלחמה ההיא, הינה ציירת מוכשרת והוציאה סםר נפלא על קורות הגדוד.
הערב היה נוגע ללב, מרגש וסנטימנטאלי ואני מצדיע ליוזמים והמפיקים. חזרתי לערב נוסף השנה בחול המועד
סוכות (לפני כחודשיים) עם שמץ געגוע; חייכתי עם כולם, התפעלתי מהנגנים הצעירים של תזמורת צ.ה.ל. ומדברי
המפקדים הישישים (תא"ל פונדק על סף ה 100) המהמתי את הניגונים האהובים ומחיתי דמעה היכן שתיכננו עורכי
הסרטים הדוקומנטריים. השיא היה בסיום, אחר ששרו את הימנון פלוגות השדה של ווינגייט - הפו"ש, שאלו אם יש
יוצא פו"ש בקהל, ויהודי בודד הצביע!  היתה לי תחושת התחברות עם דור ענקים שהולך ונעלם.
     חברים יקרים, גם אנחנו דור הולך ונעלם, גם אנחנו נקודת החבור עם העבר ועם אירועים ומסורות המתפוגגים
כרסיסי לילה וכאיוושות ערפל נמוג בשמש הבקר. בנו תלוי הדבר אם נשכיל להעביר את מה שטמון בראשנו, ובלבנו,
לדור העתיד, לדורות רבים באים. אל נא נשב בחבוק ידים במחשבה שיש מישהו ערטילאי שיעשה הכל; אתם הייתם
מגש הכסף, והיום הינכם חוליית החבור בשלשלת הדודות. אנחנו מפצירים בכם ליטול יוזמה, לשגר חומר, זכרונות,
 אירועים, הפניות וגם כתובות שלכם ושל חברים שעדיין אין ברשותנו. שתפו אותנו, זה יותר קל מאשר לכתוב ספר לבד.
 איש לרעהו יאמר חזק. שלכם באהבה - אתר שקדניק. למשלוח yossi42445@gmail.com 
  
בסיירת שקד
להקת פיקוד דרום
מילים: דליה רביקוביץ'
לחן: רפי בן משה
בסיירת שקד,
מדליקים בלילות מנורה חזקה,
בחדר המפקד.
וכל עין באור מבריקה.
ומי שאין לו בערב מה לעשות
נכנס ויושב לו,
עד אחרי חצות.

בגזרה הצפונית, בסיירת שקד,
פני נער צעיר וזה המפקד.

בסיירת שקד,
ישנו אוטו ישן שהפך מועדון,
עם אור שקט,
בכתום וירוק ואדום.
ומי שאין לו בלילה מה לעשות,
דופק מסמרים,
ומדביק תמונות.

בגזרה הצפונית...

בסיירת שקד,
יוצאים בכל יום שלושה סיורים,
אל צירי המוקד.
ובערב רואים אותם חוזרים,
ואין אחד שם שלא עלה על מוקש,
באחד הימים,
בדרכי האש.

בגזרה הצפונית...

בסיירת שקד,
יוצאים לסיור עוד לפני הזריחה,
כשהחול מרטט,
וחוזרים גם אחרי חשכה.
ואת הרעים שאבדו בדרכי העפר,
שומרים בלבם,
מכל משמר.

בגזרה הצפונית
[Top]
          אתר נבנה ע"י ,חברת  קידום ובניית אתרים.  המתמחה  בבניית   אתרי מורשת 0522500575