בתחילת השבוע נפטר פיני פלד, בן 71 מקיבוץ עין כרמל. בין יתר התפקידים שמילא הוא שימש כמזכיר וכמרכז משק בקיבוצו, היה מנכ"ל "תואם יצוא" ומנכ"ל "קל-קר עין-כרמל". במקביל שימש בתפקידים בחברות ציבוריות: היה יושב ראש איגוד השחייה הישראלי במשך שתי קדנציות, במסגרתן ליווה את השחיינים באולימפיאדות באטלנטה ובסידני; יו"ר ועדת הכספים של "הפועל" וחבר מליאת הוועד האולימפי; יו"ר ועדת העסקים ישראל-תורכיה, וחבר הנהלת לשכת המסחר עם פורטוגל. בארבע השנים האחרונות נכנס לעולם חדש - מנכ"ל התזמורת נתניה-הקאמרית הקיבוצית, ובמקביל מנכ"ל "ברית התנועה הקיבוצית", האחראית לגופים התרבותיים והאמנותיים של התנועה. פלד השאיר אחריו שלושה ילדים: שגיא, גלעד וניצן, ושלוש נכדות.
עדנה סולודר דברי הספד על קברו
מקיבוץ גשר, יו"ר "פיני, אמנם הכרתי אותך במשך שנים רבות בתפקידים שונים, אך ממש, מקרוב, הכרתי אותך בעבודה המשותפת בניהול הקאמרית הקיבוצית במשך ארבע שנים. אני מודה שהיית רחוק מענייני תרבות ומוזיקה כשהגעת לתזמורת, אך היית בקיא בנושאים כספיים וידעת לקשור קשרים עם אנשי המשרדים, ובתקופה הקשה שעברה התזמורת, 'להיות או לחדול', היו ניסיונך, קשריך השונים והיכולת שלך למצוא תמיד תושייה - לעזר גדול.
"נדמה לי שבשנים אלה, בהן עשית את התפקיד האחרון בחייך הציבוריים, נפתח לך עולם חדש, עולם של מוזיקה ונגנים ותרבות ואמנות; עולם שבו המאזין או הצופה היושב באולם אינו מכיר ואינו יודע באילו קשיים כלכליים מצליחה לבסוף להגיע אליו התוצאה המוגמרת... תוך כדי תפקידך כמנכ"ל התזמורת הטילה עליך התנועה גם את תפקיד מנכ"ל 'ברית התנועה הקיבוצית', שעדיין נשארה כמסגרת אחראית לגופים התרבותיים והאמנותיים של התנועה.
נוסטאלגיה ומחשבות לפני שנתיים הוזמנתי להשתתף כצופה, בכנס של אירגון יוצאי ההגנה. כצפוי, הזמן עושה את שלו ומספרם מצטמצם, לכן החליטו הרחיב את מאגרהמשתתפים גם ליוצאי חטיבות מלחמת השחרור ובהמשך גם את צאיצהם.
כך הוזמנתי עם רעייתי על ידי אשה מדהימה שהיתה מ"כ בפלוגה ג' גדוד 51 של גבעתי (אז היה הגדוד בגבעתי)
במלחמת השחרור, אלמנתו של אחד מגבורי המלחמה ההיא, הינה ציירת מוכשרת והוציאה סםר נפלא על קורות הגדוד.
הערב היה נוגע ללב, מרגש וסנטימנטאלי ואני מצדיע ליוזמים והמפיקים. חזרתי לערב נוסף השנה בחול המועד
סוכות (לפני כחודשיים) עם שמץ געגוע; חייכתי עם כולם, התפעלתי מהנגנים הצעירים של תזמורת צ.ה.ל. ומדברי
המפקדים הישישים (תא"ל פונדק על סף ה 100) המהמתי את הניגונים האהובים ומחיתי דמעה היכן שתיכננו עורכי
הסרטים הדוקומנטריים. השיא היה בסיום, אחר ששרו את הימנון פלוגות השדה של ווינגייט - הפו"ש, שאלו אם יש
יוצא פו"ש בקהל, ויהודי בודד הצביע! היתה לי תחושת התחברות עם דור ענקים שהולך ונעלם.
חברים יקרים, גם אנחנו דור הולך ונעלם, גם אנחנו נקודת החבור עם העבר ועם אירועים ומסורות המתפוגגים
כרסיסי לילה וכאיוושות ערפל נמוג בשמש הבקר. בנו תלוי הדבר אם נשכיל להעביר את מה שטמון בראשנו, ובלבנו,
לדור העתיד, לדורות רבים באים. אל נא נשב בחבוק ידים במחשבה שיש מישהו ערטילאי שיעשה הכל; אתם הייתם
בסיירת שקד
להקת פיקוד דרום מילים: דליה רביקוביץ' לחן: רפי בן משה בסיירת שקד, מדליקים בלילות מנורה חזקה,
בחדר המפקד.
וכל עין באור מבריקה.
ומי שאין לו בערב מה לעשות
נכנס ויושב לו,
עד אחרי חצות.
בגזרה הצפונית, בסיירת שקד,
פני נער צעיר וזה המפקד.
בסיירת שקד,
ישנו אוטו ישן שהפך מועדון,
עם אור שקט,
בכתום וירוק ואדום.
ומי שאין לו בלילה מה לעשות,
דופק מסמרים,
ומדביק תמונות.
בגזרה הצפונית...
בסיירת שקד,
יוצאים בכל יום שלושה סיורים,
אל צירי המוקד.
ובערב רואים אותם חוזרים,
ואין אחד שם שלא עלה על מוקש,
באחד הימים,
בדרכי האש.
בגזרה הצפונית...
בסיירת שקד,
יוצאים לסיור עוד לפני הזריחה,
כשהחול מרטט,
וחוזרים גם אחרי חשכה.
ואת הרעים שאבדו בדרכי העפר,
שומרים בלבם,
מכל משמר.