בצער רב מודעים על פטירתו ממחלה קשה של יונתן מאיר (ג'וני הבורמזי).יהיה זכרו ברוך.מחזור אוגוסט 69.
משפחתו של גוני יושבת שבעה בדירת ההורים, משפחת מאיר,ברחוב שרת 38 טירת הכרמל.
לזכרו של גוני כתב חברו מוטי ברקוביץ.
ג'וני (יונתן מאיר) שלנו, נפטר בניכר אתמול, אור ליום רביעי 28.4.2021 בבוקר.
ג'וני התגייס לשקד במחזור אוגוסט 69 ,ומיומו הראשון היה מיוחד, חריג ומושך אש לסביבתו, לא רק עקב מראהו האסיתי, אלא בעיקר לאור אופיו, קשיחותו ויכולת השרדותו הנדירה.
כולנו התגייסנו לסיירת כצעירים, תמימים, חסרי הבנה, בכל הקשור לקשיי הצבא, וג'וני כבר היה מנוסה בהישרדות, וביכולת להתמודד עם קשיי ההקלטות וההתנהלות ביחידה צבאית מובחרת, ובעיקר בהתמודדות עם מצבי קיצון או תחת אש.
חיוכו המקסים היה סמלו המסחרי, והיה חלק מהמוטו של חייו, לעולם אל תשבר, וגם אם קשה, אף פעם אל תראה לצד שכנגד או למפקדייך שקשה לך, או שהנך עומד להשבר. ברגעים הקשים ביותר ידע ג'וני לחייך, להיות ציני וקשוח. הדבר אומנם הקשיח עמדות כלפיו, אך תמיד היה זה הצד שכנגד, שלא יכול היה להמשיך ולהתמודד עימו.
ג'וני היה מסוג החיילים, שתמיד טוב להיות עימם, ולא נגדם. בכל מקום "שתזרוק" את ג'וני הוא יסתדר, ילמד להתמודד, ותמיד ידע להעביר לסביבתו שאין בעיה, ויש דרך להתגבר, לצאת מהקושי הקיים, ולצפות לעתיד טוב יותר.
ג'וני פעל על פי ערכי חברות קשוחים וברורים, מי שאיתו זוכה, ומי שנגדו חוטף.
אחרי הצבא והלימודים בחיפה, עזב ג'וני את הארץ, ובעשורים האחרונים, חי עם משפחתו בנימיכן שבהולנד.
ג'וני סבל במהלך השנים האחרונות מסרטן המעי, והצליח להתגבר ולשרוד באופן מעורר כבוד. בשבוע שעבר חלה בקורונה, וזו הכריעה אותו באופן מהיר, תוך שההדרדרות במצבו הרפואי, היתה מהירה וקשה, וגרמה לפטירתו הבלתי צפויה.
ג'וני היה ישראלי וציוני בנשמתו, ובכל מקום בו פעל עבר או עבד, הרי חרף מראהו האסיתי, והשפות הרבות בהן דיבר, וחרף עיברית לא מהוקצעת, הוא ידע לשמור על יהדותו וישראליותו, ופעל שלא לאבד את לאומיותו, תוך שילדיו מחונכים על ערכים אלה.
ג'וני קנה לו חלקת קבר בטירת הכרמל, מקום אליו הגיעה משפחתו, בעת שעלתה לארץ מבורמה, והוא יטמן בחלקת קבר זו
היום לפנות בוקר ,הלך לעולמו חבירנו הטוב גוני,יונתן מאיר ז"ל. הבחור ,אשר סבל מסרטן נפטר בהולנד מקורונה. הבחור היה ציוני וישראלי בנשמתו,ואהב את הארץ, ואנחנו,אהבנו אותו ואת חיוכו המקסים ואת דרכו המיוחדת להשרד, למרות קשייו ומגבלותיו.יהא זיכרו ברוך.משפחתו מתכוונת לממש את רצונו להטמן בארץ ,ונעזור להם בכך.כתב בניטה.
נקודת חן מאוד מיוחדת למחזור . חיוך תמידי גם כשקשה , אהב לשיר ולשמח גם במקומות ותנאים מוזרים . ניזכור אותו לעד.כתב דני טלית.
נוסטאלגיה ומחשבות לפני שנתיים הוזמנתי להשתתף כצופה, בכנס של אירגון יוצאי ההגנה. כצפוי, הזמן עושה את שלו ומספרם מצטמצם, לכן החליטו הרחיב את מאגרהמשתתפים גם ליוצאי חטיבות מלחמת השחרור ובהמשך גם את צאיצהם.
כך הוזמנתי עם רעייתי על ידי אשה מדהימה שהיתה מ"כ בפלוגה ג' גדוד 51 של גבעתי (אז היה הגדוד בגבעתי)
במלחמת השחרור, אלמנתו של אחד מגבורי המלחמה ההיא, הינה ציירת מוכשרת והוציאה סםר נפלא על קורות הגדוד.
הערב היה נוגע ללב, מרגש וסנטימנטאלי ואני מצדיע ליוזמים והמפיקים. חזרתי לערב נוסף השנה בחול המועד
סוכות (לפני כחודשיים) עם שמץ געגוע; חייכתי עם כולם, התפעלתי מהנגנים הצעירים של תזמורת צ.ה.ל. ומדברי
המפקדים הישישים (תא"ל פונדק על סף ה 100) המהמתי את הניגונים האהובים ומחיתי דמעה היכן שתיכננו עורכי
הסרטים הדוקומנטריים. השיא היה בסיום, אחר ששרו את הימנון פלוגות השדה של ווינגייט - הפו"ש, שאלו אם יש
יוצא פו"ש בקהל, ויהודי בודד הצביע! היתה לי תחושת התחברות עם דור ענקים שהולך ונעלם.
חברים יקרים, גם אנחנו דור הולך ונעלם, גם אנחנו נקודת החבור עם העבר ועם אירועים ומסורות המתפוגגים
כרסיסי לילה וכאיוושות ערפל נמוג בשמש הבקר. בנו תלוי הדבר אם נשכיל להעביר את מה שטמון בראשנו, ובלבנו,
לדור העתיד, לדורות רבים באים. אל נא נשב בחבוק ידים במחשבה שיש מישהו ערטילאי שיעשה הכל; אתם הייתם
בסיירת שקד
להקת פיקוד דרום מילים: דליה רביקוביץ' לחן: רפי בן משה בסיירת שקד, מדליקים בלילות מנורה חזקה,
בחדר המפקד.
וכל עין באור מבריקה.
ומי שאין לו בערב מה לעשות
נכנס ויושב לו,
עד אחרי חצות.
בגזרה הצפונית, בסיירת שקד,
פני נער צעיר וזה המפקד.
בסיירת שקד,
ישנו אוטו ישן שהפך מועדון,
עם אור שקט,
בכתום וירוק ואדום.
ומי שאין לו בלילה מה לעשות,
דופק מסמרים,
ומדביק תמונות.
בגזרה הצפונית...
בסיירת שקד,
יוצאים בכל יום שלושה סיורים,
אל צירי המוקד.
ובערב רואים אותם חוזרים,
ואין אחד שם שלא עלה על מוקש,
באחד הימים,
בדרכי האש.
בגזרה הצפונית...
בסיירת שקד,
יוצאים לסיור עוד לפני הזריחה,
כשהחול מרטט,
וחוזרים גם אחרי חשכה.
ואת הרעים שאבדו בדרכי העפר,
שומרים בלבם,
מכל משמר.
