לחץ כאן להכנסת טקסט לחץ כאן להכנסת טקסט לחץ כאן להכנסת טקסט לחץ
יוסי
לא בטוח שתקרית האש שעברתי בארז במאי-יוני 1964 כגויסנו עם כל הבית ספר לעזרה דחופה במישקי שער הנגב לאיסוף היבול היא אותה תקרית עליה מספר וידן
במאי יוני 64' ניקראנו לגיוס 'חרום' לעזרת למישקי הרצועה, הכיתה שלי נחתה בקיבוץ ארז למשך 3 שבועות
סדר יום מטורף ומתיש: מאור ראשון עד צהריים אספנו תפ'א ומיינו אותם בשער הנגב, בצהריים קטפנו מישמיש ואחרי הצהריים מיינו וארזנו אותם, אחרי הבריכה היינו מעבירים עד אחרי חצות במיון עופות והעמסת הכלובים על המשאית,
לילה אחד לא זכור לי התאריך, ואני על המשאית, מניפים את כלובי הברזל וקושרים אותם, לפתע ללא התראה נורו מטחי אש מכיוון כביש ארז ניר עם, הצרורות עפו ממש מעל הראש, אני זוכר את הנותבים ופצצות התאורה שהיבריחו לכל עבר את הנחלאים שעזרו לנו בהעמסות, אחרי זמן קצר הישתתקה האש, כמה פרוז'קטורים, רעש מנועים וזהוא. אנחנו הקשוחים הימשכנו בהעמסה בלי הנחלאים ובלי הנהג והלולנים שנעלמו גם הם מהשטח,,
בבוקר למחרת היתגנבתי למיגדל התצפית שממוקם הייה בדרום המשק (במקום לאסוף תפא'ד) טיפסתי עליו וצפיתי בנישקפת של 120X60 שהייתה מוצבת בו, ראיתי חיילים בחגור מלא סורקים את הערוצים הקטנים מהכביש מערבה, לא הייה לנו מושג מה קרה שם וגם המא'ז של ארז שמר על שתיקה מוחלטת כיאה לאיש סוד, במבט לאחור התקרית כלל לא עלתה כנושא לשיחה בארז, תארו לכם היום,,,
שנה וחצי אחר כך גויסתי ליחידה עי ישי שופטי ועמוס ירקוני
באוגוסט 2014 חזרתי אל התצפית בארז אחרי 50 שנה, הרבה לא ראינו חוץ מהפצצות אויר על בית חנון שנהפכה מאז לעיר, אריה גולדברג.
כאן להכנסת טקסט לחץ כאן להכנסת טקסט לחץ כאן להכנסת טקסט
