מי האיש ומי היא החבורה מבוא:
חברי מחזור פברואר 1967 של סיירת שקד, מקפידים מזה שנים לבלות יחדיו במפגשים ובטיולים משותפים בארץ ובחו"ל.
ביוני 2013, יצאה חבורה מבני המחזור לטיול ברחבי צרפת. החבורה כללה את: אברשה רוזנברג, אילן גורודייסקי, אריק רמות שיפמן, בני הולצר, יוסי (נזוקרו) נאור, נדב ממלוק, רן לב, ולמשך שעות מועטות גם את רן גיטליס שללא תכנון מוקדם, נפגש בהפתעה עם עיקר הכוח בקרקסון.
כהרגלה, החליטה גם הפעם החבורה למנות את בכיר חבריה, אריק, כמפקד הטיול. אחת מהחלטותיו הראשונות הייתה להטיל על ה - ח. מ. לכתוב את יומן המבצע.
את תפקידי זה בצעתי כמיטב יכולתי, תוך ניסיון נואש לתעד את האירועים בדרך המהימנה והמדויקת האפשרית ביותר. כיום, לאחר כשנה מאז אותה הרפתקה בלתי נשכחת, נראה לי כי המסמך ההיסטורי שלפניכם משקף אל נכון את מאורעות אותם ימים, והריהו לפניכם.
בברכה , נדב ממלוק.
פרק א': החבירה בשטח הכינוס
אלו שצפו בנעשה במרחבי אולם היוצאים בנתב"ג, בבוקרו של יום ראשון ה23 ליוני 2013 , לא יכלו לפסוח על חבורה מטורזנת שמנתה ארבעה גברים מרשימים , אם כי בעלי חזות מוזרה משהו, אשר התכנסה לה סביב שולחן פינתי הממוקם באזור בתי הקפה של השדה, ולגמה להנאתה כוס קפה של שחר.
מן הצללים שבירכתי האולם, נישלח מבטו המתעניין של צופה קשיש, גדל גוף, שזוף עור, ובעל רעמת שער מטולטלת, אשר נעץ עיניו בעניין רב באותו קוורטט. התמונה שנתגלתה לצופה עלום השם, הייתה של חבורה הומוגנית, פעלתנית ומגובשת, הפועלת כמכונה משומנת, שכל ברגיה ומכלליה, יודעים ידוע היטב, את מקומם ואת תפקידם. אותו צופה מן הצד, שלדעת רבים, בזמנים אחרים, היה המלך האמתי של עיר האורות (וכך נכנה אותו מעתה), טרם הצליח לפצח את מהות מטרת נסיעתה של אותה חבורה, ולכן לא יכול היה לנתק ממנה את מבטו, כך, שהקסם שמראיה של הקבוצה הילך עליו, היה כשל קסמה של מרי סזאט הזכורה לטוב, מי שהייתה סבתו המולטית של אותו מתבונן.
היות וכאמור, מטרתה הכללית של החבורה עדיין לא הייתה ברורה די צורכה, החל המלך ממקד מבטו לעבר חלקיו המשוכללים כל כך של אותו אורגניזם אנושי ומלוכד, שנוצר שם על ידי גמלאי שקד, ואשר רחש ובחש סביב כוסות הקפה באולם היוצאים.
הראשון אשר משך את תשומת ליבו של מלכנו, היה ללא ספק מנהיגה הבלתי מעורער של הקבוצה. ניכר היה שאופיו השקט והיציב של המנהיג, שלמרות שלא נמנה על רמי הקומה שבין החברים, הוא היווה להם כמעין מגנט, וריכז אליו ואל המפות שנשא בידיו, תשומת לב ניכרת. אישיותו הנעימה אך המאוד החלטית, אשר אינה מכירה במונחים סמנטיים כ – "הססנות" או כ – "גמגום", הזכירה למלך את מפקדו לשעבר, הגנרל ג'וזפה גריבלדי, המצביא העליון שכה העריץ בתקופת מלחמת השחרור של איטליה, ולכן הוא לא הופתע כאשר קלט שהחברים פונים אל מנהיגם זה תוך יראת כבוד מופגנת בתואר מון ג'נרל.
השני בחבורה, שמשך מאוד את תשומת לבו של המלך, נשא שם משפחה מיוחד במינו. השם גורודיסקי גרם באופן מידי לגירוי תאבונו של הוד מלכותו, וזאת בדומה לאירוע הרפלקסים הידוע שאיוון פטרוביץ פבלוב ערך בתחילת המאה הקודמת, ושבמהלכו הצליח לגרות ולהזיל את רירו של אותו כלב מפורסם בניסוי הידוע הקרוי על שמו. וכל זאת למה? מפני שברגע שהדמות המלכותית, הביטה הבט היטב בקלסתרו המאוד מרשים של אילן, אשר עדיין נשאר כה יפה וגברי, כפי שתועד בזמנו באלבום תצלומי הניצחון "הקרב על התעלה" כ – 44 שנים קודם לכן, הוא נזכר בצלחת מרק הבורשט שאכל בסוף המאה ה - 19, אי שם במושבה רחובות אצל טבאריש שמואל גורודיסקי יליד העיירה מיר שבפלך מינסק, שברוסיה הלבנה, שהיה אבי אבות שושלת גורודיסקי המהוללת לדורותיה, ושאליה משתייך לתהילת עולם מיודענו אילן.
סקרנותו של המלך הרקיעה שחקים והתמקדה ביכולותיו הטכנולוגיות של אילן, כאשר ראה שהוא מהווה אתר עלייה לרגל לכל אותם חברים נבוכים שבאו להתייעץ עמו - איך וכיצד להשתמש באפליקציות המצויות בסמרטפונים שבשימושו של כל אחד מהם.
ברנש נוסף הגיח לפתע מאזור הדיוטי פרי וידיו היו עמוסות לעייפה בחבילות, בקבוקים, וקרטונים. הוא הצטרף לקבוצה והתיישב בגמישות בין חבריה, תוך השמעת צחוק מהדהד שהרעיד את זגוגיות הטרמינל, ואת עצביהם המרוטים של אנשי הביטחון ששהו בעמדות המפתח שלהם. יוסי, בלט מאוד בהידור לבושו. במבט ראשון נראה היה כי למרות שברור שהאיש משתייך לאותו מודל "וינטג'" ותיק כשאר אנשי הסיירת שנסבו לשולחן, מודל שנת תש"ח, גופו הגמיש והמוצק העטוי חולצת טריקו שחורה שקוצר שרווליה, הבליט את שרירי זרועותיו המשורגים, (אם כי הזרועות החסונות הללו, היוו ניגוד מסוים לבטן העגלגלה שלאחרונה החלה לצמח לה בקצב שהעיד כי אביה מולידה של אותה בטן התחיל מאבד את השליטה על קצב התפתחותה, כך שבעצם נוכחותה, היא היוותה ניגוד מעניין לעוצמתם של אבריי הגוף הסובבים אותה) וברור היה, שהגבר יוסי הנו אדם פעיל ביותר, המחלק את מיטב זמנו בשמירה על בריאותו וכושרו, וזאת מבלי להחמיץ חוויות קולינאריות מכל הבא ליד. ללא ספק, השילוב המקורי והמיוחד של מגבעת הבורסלינו השחורה שלראשו, עם מנעלי הגוצי המשובחות ובעלות הגוון הזהוב הלוהט אשר הפכו לסמלו המסחרי, מיקדו את מבטי העוברות ושבות, אשר תוך כדי הליכתן, לכסנו מבטים מתעניינים בשילוב היוקרתי של גוף בריא וקומפקטי הארוז כל כך יפה בתוך אותה גרדרובה זוהרת.
חבר נוסף אשר בדרכו השקטה, אך בעלת העוצמה הנפשית הבולטת, הצליח להשרות רוגע הוליסטי מסוים על החבורה התזזיתית והצוהלת הזאת, סקרנה גם היא את מיודענו המונרך. חבר אהוב זה, רן לב מקיבוץ בארי אשר נשא בגאון את שם אבותיו, שבצירוף מקרים נדיר זה היה גם שמו הפרטי של חבר מאוד וותיק של המלך, הלו הוא לב טולסטוי, יוצרם של האפוס הנפלא: מלחמה ושלום, ושל הענק שברומנים – אנא קרנינה, ובכן, אותו רן קשישא, הינו הבעלים הישירים של מערך גנטי נדיר באיכותו, שמאופיין באצילות טבעית וצניעות מולדת, תוך אמונה פציפיסטית כדרך נאותה לבלות את ימיו עלי אדמות. מלכנו אשר ניחן בתכונות על טבעיות נדירות, רעד מהתרגשות כאשר הבין כי יופיים הן החיצוני, והן הפנימי של רן לב, ושל לב טולסטוי, כל כך דומים, בגישתם הרומנטית לחיים, ושכנראה שבזה הרגע, כאן ועכשיו התגלה, שגדולתו של טולסטוי לא הסתיימה עם מותו של הסופר הדגול הזה, אלא המשיכה, השתרשה, והגיע עד לאותו החניך המצטיין המחלקתי בקורס הקצינים חי"ר, אוקטובר 68. שהוא, רן לב, אחיהם לנשק של חבריו לשולחן.
בעוד הוא חוכך בדעתו האם גמלאי שקד אלו יימצאו ראויים למלא את המטרה המיועדת להם, מטרה שאין קדושה ממנה, הבחין מלך פריז בחזיון מדהים ההולך ונוצר במרכזה של זירת האירוע: מבעד לדלת הכניסה של הטרמינל, הופיעו כעת עוד שני גמלאי שקד נוספים: האחד שללא ספק היה הבכיר, הכבד, והמכובד מבין השנים, ישוב היה על כיסא גלגלים כאותו אביר האוחז במקל ההליכה שלו וזו שלופה כחרב המחפשת את אויבה, וחברו שחוח הקלסתר ועגום המבט, שניסה בשארית כוחותיו לדחוף את אדונו, ואת שני תיקי היד הגדולים, לכיוונו של עיקר הכוח. המראה המופלא הזכיר למלך את אותה סצנה ידועה מתוך המחזה המונומנטאלי של סרוונטס: "דון קיחוטה איש למנשה" כאשר דון קיחוטה גיבור המחזה, מסתער על תחנות הרוח, כשהוא רכוב על גביי סוסתו הכחושה רוסיננטה ומשרתו שפל הזנב סנצ'ו פנצ'ו משתרך לו אי שם מאחור. בעוד השנים חוצים, שועטים, בדהרה את מרכז הטרמינל, לכיוונם של ארבעת החברים שכאמור שהיו עסוקים באותה עת בהחלפת חוויות באשר למספר הפעמים שקמו בליל אמש לצורך הטלת המים השגרתית שלהם, הצטלבו מבטי הארבעה עם אלו של השנים, והבעת ההתעלות והאושר האין סופי שהפיקו ששת הגמלאים, ריגשה את כל באי נמל התעופה שהיו עדים לאותה החבירה הבלתי נשכחת של קבוצת המחץ ההולכת ונוצרת כאן לנוכח עיניו המוקסמות של המשקיף מן הצד.
זה ולא אחר, היה הרגע שבה קבלה אותה אישיות ספרותית המכונה כאמור ה – "מלך של פריז", את החלטתה הגורלית, להצטרף אל החבורה, לחוות את חוויותיה, ואף להתענות בסבלותיה, במשך כל מסעותיה הצפויים בערבות צרפת, ובבוא היום אולי אף להפיץ את סיפורה המופלא ברחבי העולם.
פרק ב': הערכות
תחנתם הראשונה של ששת גיבורינו בנמל התעופה מרסיי – פרובנס, הביאה לאיחודה של קבוצת ששת הגברים עם הצלע השביעית והכול כך חשובה שלה, אשר הגיע היישר מלונדון. אברשה הביא עמו כמויות גרנדיוזיות של אנרגיה חיובית משולבת בפקחות צ'יליאנית, וטבולה בים של חוכמה, ניסיון חיים, וטוב לב הומוריסטי שאינו עוצר בפני כל מכשול שהוא. שלא כבסדרת סיפוריה של הסופרת האנגלייה אניד בלייטון "השביעייה הסודית", חדוות חייהם ועצביהם של חברי השביעייה הנוכחית עמדו להבחן בקרוב אל מול קשיים נוראיים שעד עתה מעולם לא נודעו כי כאלו יכולים להיות קיימים בכלל, אולי למעט בתיאורי הגיהינום של דנטה אליגירי בקומדיה האלוהית שלו. ואכן המבחן הראשון לא בושש לבוא:
פרק ג': הכנת התבשיל
"הצבא צועד על קיבתו" הצהיר נפוליון בונפרטה באחת מהברקותיו, ואכן, מירב זמנה של השביעייה, שהזכירה באתלטיות המופגנת שלה וביפי מראם של חבריה, את "חבורת חסמבה" של יגאל מוסינזון, הוקדשה להעסקת משאבי האינטלקט האדיר של כל אחד מאנשיה, לתכנון הארוחה הבאה.
היה זה מראה נשגב שחזר על עצמו מידי יום, ובו יצא המרצדס וואן של החבורה לשוח באחד מן השווקים בסביבה, במטרה לשבור שבר, לקושש את כל הגבינות, והיין, ולאסוף את הבשר, הירקות, והמאפים, המצויים בדוכני הערלים אשר הכפילו את מחירי המוצרים כמחווה חגיגי לכבוד בואם של גיבורי החיל שלנו. מה נאה היה המחזה, ומה רבה הייתה השמחה שמלאה את ליבות הבחורים, בשעה שכל הכבודה הזו הייתה נפרקת היישר למזווה שבמעונם. מה שנותר כעת לעשות הייתה הסעודה עצמה. לא ישכח מליבות הבחורים אותו אירוע רכישת נוזל ה- "ארמנייק" הספון בבקבוקים קטנטנים, ומחירו כאותם מים כבדים הנוצרים ברגעים אלו בכור האטומי בנטנז שבאירן, כאשר הכוח נחת בחצרה של מזקקה כפרית, המנוהלת על ידי דמות מעוררת אימה שהזכירה את המכשפה הרעה שהפחידה בזמנה את ג'ודי גארלנד הקטנה בסרט "הקוסם מארץ אוץ". במהלך המשא והמתן שהתנהל בקולניות בין כל אחד לחוד וגם עם כולם ביחד, וכמהלך מסחרי, טקטי, מטעמם של החברים, הוסבר לאותה "בבא יגה" שמוצאה של חבורת הז'וויפים שלפניה היא מארץ ציון - ירושלים. כתגובה שלחה המרשעת לעברם מבט מלא חלחלה, תוך הנפת ידיים על הראש, כאומרת: "את אשר יגורתי בא לי" , ומיד הוסיפה למחיר עוד 10 יורו לבקבוקון.
המלך אשר כאמור הצטרף בנשמתו לחבורה במסעותיה, והיה כעת בבחינת רואה שאינו נראה, חזה מידי ערב בהתפעלות בתהליך הכנת הנזיד על ידי המאסטרו יוסי אשר ניצח על צוות השפים אילן, אברשה, ורן, וגם על ה ח. מ. מקלף הבצלים המהורהר, בעל החזות הדומעת שקבל לא מכבר את תוארו החדש "הקודח", וזאת כהוקרה עבור הכתישה האין סופית של מוחות חבריו בדברי הבל, שטות, ורעות רוח.
וככה זה הלך: בתחילת ההכנה, טוגן קלות ראש גדול של בצל ביחד עם בצלצלי השאלוט בשמן זית עם מעט רוזמרין טרי, פטריות וכרשה קטנה, אוברז'ינים חתוכים לקוביות וחופן עגבניות מיובשות, ריחן, תימין וארבעה אנשובי חתוכים הוספו למחבט לחמש דקות נוספות. על פי פקודתו של יוסי, הוסיף אברשה לקערה שהכילה את התבשיל, כוס יין לבן, ואילו רן הטיל את תפוחי האדמה הקמחיים שחתך קודם לכן, אילן מצדו הוציא מהמקרר את שוק העגל שנקנה אותו יום בשוק, וכל התערובת החלה להתבשל בחום נמוך במשך 10 השעות הבאות.
סימפונית צבעי הירקות, הבשר שבקדירה, והריח שעלה ואפף את המטבח, גרם לו למלכנו הספרותי לתעד בראשו את המתכון ולאחר מכן להעבירו לחברתו הסופרת ג'ואן האריס, ואם ברצונכם להעתיק את המתכון, פנו בבקשה לעמוד 202 בספרה של האריס "חמשת רבעי התפוז", ותינתן לכם שוב האפשרות לחוות את פסטיבל ארוחת הערב המקסימה שלה זכו שבעת מיודענו אי שם באחוזה שב - "סנט אוני לגרוס". פרק ד': התבשיל שנשכח.
עם שחר הוצאה אותה קדירת שוק העגל, שבושלה במשך כל הלילה, והיא הונחה מעדנות על הדשא בחצר האחוזה, כנראה בכדי להצטנן קמעה, ולספוג את ארומת הריחות והטעמים הגלומים בטללי הבוקר האביבי שפרש כנפיו על פני ערפילי העפרים בחצרה של האחוזה שבסנט אני לה גרוס. הבעיה הייתה שכשם שהארוחה הוצאה אל האחו, היא גם נשכחה שם ונשארה ללא השגחה במשך כל אותו יום, זאת כאשר חבורתנו האנרגטית יצאה דרומה בכדי לשחרר את מורדותיהם הצפוניים של הפירנאים מידיהם הפראיות של וונדלים צרפתים, הספרדים, ורוכבי האופנים האחרים. היום היה מאוד מוצלח, ובמהלכו התעלתה החבורה על עצמה והמריאה לגבהים שדלילות החמצן שבהם העתיקה את נשמותיהם הטהורות של חבריה. על פסגת ההר בגובה של כ2,600 מטר מעל פני הים, נערכה סעודה וסידרת תצלומים שהזכירו את גמר אימון הלוחם והענקת הכנפיים הקטנות, מעל פסגת הר סיני אי אז בשנת 67. בסיועם של כמויות לא מבוטלות ממימי מעינות סקוטים שלאחר שנים של שהייה בחביות עץ האלון בארץ ה – "הילנדרס", מצאו עצמם נמזגים מבקבוקי הוויסקי הישר לגרונם של החברים, תוך גריסת תקרובת המורכבת מבצל, עגבניות, סרדינים, קוטלי חזיר, קרואסון ועוד כהנה מעדנים, מצאו עצמם החברים בתהליך של התרגשות שהלכה וגברה, שהיה מלווה בלא מעט דמע וצחוק, ורוכז על ידי יוסי שתיאר ברטט נרגש את מהלך חייו עד כה, שפסגתם כמובן, רגע הסכמתה של אשת חיקו הנצחית והנאהבת עליס, לומר כן להצעת הנישואים שלו. ואז, תוך כדי סערת הנפש שאחזה בחברים בעתיים של דברים רומנטיים אלו של יוסי, לפתע, מבלי כל התרעה מוקדמת, הן הופיעו, כל כך יפות, יחפות, נושאות את ראשיהן בגאון, ומביטות סביב בגאווה, תוך הפרחת חיוכים מרומזים לכל עבר, וגרמו לליבותיהם של חברינו להחסיר פעימה, ואז לפנות ליפיפיות אלו בתחינה, שתעצורנה לרגע, ותאפשר לחברים להצטלם איתן. בנות אלו היו קבוצת חברות שהגובה, השלג של הרי האנדים , וכן השפה הספרדית השגורה על פיהן מזה דורי דורות, גרמו להן להחליט להתפרנס כאן בפירנאים ממכירת שערן האיכותי והסמיך אשר כיסה את כל גופן, והפך אותן ללמות ולאלפקות היפות ביותר ביבשת.
שמחים, מאושרים ומבוסמים כדבעי, יצאו הגברים לדרכם הביתה, ומיהרו לאותה סעודת מלכים שרק המחשבה אודותיה, גרמה להם לערפול חושים מסחרר, ובהכרח, גם להכבדת רגלו הימנית של אילן על דוושת המהירות של הרכב. מבלי ששמו לב לכך, שברו הבחורים בנסיעתם במורדות הצוקים את מהירות הקול, מה שגרם לחיזיון שלא נודע עד אז באירופה, ובו נראו רוכבי האופנים שתוך כדי האימון שלהם לקראת הטור דה פרנס, שבצעו בצדי הדרך, במקום לנסוע על הכביש הם החלו מרחפים מעליו, והזכירו במשהו את יומני גבע בהם תועדו אותם עולי תימן שהגיעו לארץ הקודש, במהלך שנות החמישים באמצעות "מרבד הקסמים" הזכור לטוב. אותה נסיעה מהירה לארוחת הערב, בהחלט הייתה יכולה להיות מענגת, אלמלי רגע טראומתי נוסף שאפף את החבורה, וכאבחת חרב ביום סגריר, אשר השקיטה באחת את מצהלות המפנטזים על ארוחת המלכים, נשמעה הקריאה מירכתי הרכב: "שכחתי את הסיר עם האוכל בגינה... " . דממת מות השתררה ברכב, ורק קולו של "משביט השמחות העגום" המכונה בפי כול "הקודח", הפר בהתלהבות את השתיקה: "לא נורא לפחות החתול יצא שבע".
החברים הגיעו בזמן לאחוזה, ולהפתעתם, ולמרות האימה שאחזה בהם כאשר נזכרו אודות מר גורלה של קערת הבשר שנשארה כל היום בחצר, הסתבר כי צרפת היא מדינה מסודרת, שחתוליה אינם נוהגים לבזוז את ארוחות הערב של אורחיהם.
הסעודה גרמה לסועדים לשיכרון חושים טוטאלי עד כדי כך שהשתתפותו של ידידנו הוותיק באירוע, אותו "מלך פריז" ידוע, בכלל לא הורגשה על ידי הסועדים, כך שהוא יכול היה לחוות את ההתנסות הגסטרונומית , ואף להיזכר בסיפורה הקצר של הסופרת הדנית איזק דינסן שלימים הפך לסרט זוכה פרס האוסקר "החגיגה של באבט". בכדי לסכם את האירוע, ניתן בהחלט לקבוע כי בדומה לדברי אותו סיפור שבהם צוין כי הארוחה של באבט הצליחה לפרק את חוסר האמון, ולרומם את רוחם וגשמיותם של החברים, תוך השכחת עוולות ישנות נשכחות, והצתה מחדש של אהבות עתיקות, גם במקרה של ארוחת שוק העגל בסן אוני לגרוס, האמונה ברוח האדם הוצבה שוב בגאון על שולחן הסעודים.
באותה עת, עדיין לא שערו הגברים, עד כמה מפותלת עוד תהיה עלילת הסעודה, והשלכותיה על החבורה, אך בעת שנתחי הבשר גלשו מטה במורדות הוושט של גיבורי החיל והחלו להצטבר ולהיאגר אי שם במעמקי הקיבות המורעבות שלהם, כבר נזרעו זרעי הפורענות הראשונים אשר עמדו להפתיעם בהמשך. אבל, בל נא נקדים את המאוחר על המוקדם, והרי לכם תיאור מדויק של המאורעות שהראו לאחר מכן: ראשון ראשון, ואחרון אחרון. פרק ה': נקמת התבשיל.
תחקיר רטרוספקטיבי שנערך לאחר שנודעו תוצאותיה של אותה סעודת שוק העגל השמימית, ועוד ארוחות נוספות כמו פירות הים שנטרפו באכזריות בסנט ז'אן דה לוז, וכן כמויות אסטרונומיות של דובדבנים שנבלעו בדרכיה המאובקות של צרפת על ידי אותו צאצא עקיף של לב רן טולסטוי, גרמה לכך שמיניסטריון המלחמה הצרפתי החליט שלא לחכות בחוסר מעש לעוד מתקפת תיאבון העלולה לחסל לחלוטין את יתרת רזרבות האספקה של תושבי דרום צרפת. כוחות תזונתיים עלומים שנשלחו מארמון האליזה, שלבו ידיים, השיבו אש, והצליחו להוציא משווי משקל את מיצי העיכול, ופעולת המעיים של החברים. הנפגעים הראשונים אילן ואברשה שבילו את ליל המאבק באותם כוחות תוך בצוע תזוזות חפוזות מהמיטה לקערה ההקאה, וחוזר חלילה, עסקו כל אותו ליל שימורים בפינוי תוצריהן של מעללי המלתעות של החבורה. הנפגע השלישי, רן לב טולסטוי, שגון עורו הפך לצהבהב – אפרפר, הוריד מדפים, התחפר במיטתו , וסרב לרעיון שהעלה ידידו "הקודח" לנצל את הבטוח הרפואי ובכך לזכות בתמורה כל שהיא שלפי הגיונו המעוות של המציע, היא תקטין את העלות החשבונאית התיאורטית של הנסיעה כולה. החולה שלנו בשום פנים ואופן לא הסכים, ולמרות זאת לא אמר "הקודח" נואש, ולמורת רוחם של החברים גייס, את סיפורו העגום של הסלב דורון נשר בניסיון להוכיח כי במקרי חרום לא מקשיבים לרצונו של הפציינט, אלא, עושים מה שצריך. בהמשך, הסתבר, כי למעט מהמקרה של אבירנו איש למנשה הלו הוא בני הולצר, שהתדבקותו במגפה שהשפעותיה המשיכו להעיק עליו גם לאחר סיום המסע, האפידמיה אצל שלושת האחרים הייתה בת חלוף, וכבר לאחר 24 שעות של מאבק איתנים במיקרובים, הצליחו שלושת הנפגעים האחרים, להתגבר ולחזור למסלול חייהם משכבר הימים. כעת, הפעיל כל הכוח את אמצעי המגננה שלו, והקטין את כמויות המוצקים והנוזלים שזרמו לפיותיו, ולמרות הקטנת הכמויות, שמחת החיים שבה לשרור במעונה של החבורה. פרק ו': געגועיי האבירים לגבירותיהם .
חלפו הימים, והמסע החל מתקרב אל קיצו. וכך בסיומו של כל יום שהיה מלא והגדוש בהרפתקאות ובהתנסויות מאתגרות לרוב, כשהם חבוקים האחד עם השני על גבי המיטות הזוגיות שניתנו להם באחוזה, נהגו הבחורים לעלות על יצועם ולהירדם כשבת - שחוק שובבה מרחפת על פניהם. אז באותן שעות קטנות של חסד, בחלומם, חזו בחורינו, כל אחד בבת זוגו האישית משכבר הימים. כשאסתי, חנל'ה, נעמי, רותי, ברבלי, מיס גולש, ועליס, הופכות מידי לילה בחלומו של הגיבורה האישי של כל אחת מהן, ליותר ויותר נחשקת, נערצת, ונשגבת. אכן, הרהר לעצמו "מלך פריז" אשר עקב מקרוב אחרי מוצאותיהם של הגברים, אכן, הגיע הזמן לחזור הביתה.
פרק ז': הרפתקה מסמרת שיער בקרקסון
את הדרך מזרחה והביתה, מסנט אוני לגרוס, חזרה לנמל התעופה מרסיי פרובנס, עשו הסיירים תוך עצירה בלתי נשכחת בעיר הביניימית "קרקסון", שבצרוף מקרים מופלא, היוותה הפעם רקע לאירוע היסטורי כביר ממדים, אשר משום מה, חמק לו ממדורי החדשות של רשתות הטלוויזיה האירופיות של אותו יום, ולכן ראוי שגם סיפורה זה ייכלל בספרי המורשת, ודברי הימים , ולכן הרי הוא לפניכם:
תוך כדי ההתכנסות של החבורה בשטח ההערכות, ולקראת הבקעת חומות קרקסון על ידי הסיירת, חשו אנשיה באי שקט פתאומי שתקף את מאות התיירים, שדקות קודם לכן עוד נעו בשלווה מכובדת, וללא כל התרגשות מיוחדת. לפתע, נבקע נהר האדם העושה דרכו לכוון שער הכניסה שבחומות, והקהל המבוהל מיהר להיצמד לקירות הבניינים, כאשר מבטם המפוחד של המטיילים ננעץ בהשתהות לכיוונו של גלדיאטור ענק ומזוקן, המנופף בזרועותיו האדירות לכל עבר, ושואג בהתלהבות לכיוונם של הסיירים. בתגובה, פעלו בחורינו באינסטינקט משותף: הם קפצו על אותו ספרטקוס גדול הממדים, והחלו למרוט בטרוף שערות מתוך הפרווה הלבנה הגדלה על פניו ועל חזהו. מחול האהבה הזה שהזכיר טקס כלולות הנערך בעת עונת הייחום בקרב הבבונים שבערבות נמיביה, היווה בעבור האירופאים חוויה מכוננת, שגרמה לסקרנותם להתגבר על הפחד ולברר את מהות התופעה שהתרחשה כאן. כל הציבור שנכח באינצידנט נרגע לבסוף כשהבין שהטקס הנו טקס מקובל שבמסגרתו נוהגים ישראלים שורשיים כחבורתנו לקבל את פניו של זכר האלפא שלהם, במקרה זה חבורת שקד שאמצה לליבה את גיבור חלומותיה, רן גיטליס.
למחרת, לקראת סיומו של מסעם, מצאה עצמה החבורה, באולם הנוסעים לארץ הקודש, כאשר לפתע התקרבה לעברם דמותו האלמותית של אותו מלך שללא ידיעתם היה עימם לכל אורכו של מסעם ההיסטורי. ולאיש הייתה שאלה שאותה בקש להציג בפניהם. החברים התקבצו סביבו בעניין רב, מבלי לדעת ולהבין מי האיש ומה לו ולהם, והם הקשיבו לדבריו:
וכך הוא אמר: "נולדתי ב24 ביולי, 1802, שהם כ – 150 שנה לפני שנת הולדתכם שלכם. במהלך כל ימי חיי, וגם לאחר מכן, לאחר שנים של כיבושים רומנטיים עם נשים רבות מספור, וכתיבת ספרי הרפתקאות שנודעו בכל העולם, החלטתי כי אני זקוק להשראה מיוחדת על מנת שאוכל לכתוב את חלקו השלישי של ספרי הידוע ביותר שעסק בחבורת גברים אמיצה שכמותכם, ואשר שמה של אותה חבורה, נגזר משמו של הנשק האישי של חבריה. כשאני מחפש ללא לאות, השראה לספרי החדש , חיפשתי ופגשתי באין ספור קבוצות לוחמים בכל האומות, בכל צבאות, ומכל הזמנים, אשר ניסו לשמר את חברותם המבוססת על חוויותיהם מתקופת שירותם הצבאי. הריני עומד כאן בפניכם ומצהיר, כי מעולם, לא פגשתי חבורה מופלאה כחבורתכם. הנני ניצב כאן כעת, לאחר שמונה ימי הרפתקאות עמכם וכולי נרגש, ואני יודע, שאתם הנכם החבורה המדהימה והאולטימטיבית ביותר בעולם, ושאלתי היא: כיצד זה שהצלחתם לשמור על האהבה, החברות והרעות שבניכם, במשך כל כך הרבה שנים? ? !!"
דממה נפלה על אולם היוצאים בנמל התעופה של "מרסיי – פרובנס", ציפור לא צייצה, וזבוב לא זמזם. ואז כאילו על פי פקודה שרק בני החבורה אשר ניצבו אל מול הדובר יכלו לשומעה, הם התמתחו לעמידת דום, וקראו בקול גדול: "כולם למען אחד. אחד למען כולם."
דמעות עלו בעיניו של מלך פריז, יען כי זו הייתה סיסמתה הנודעת של החבורה מפרי עטו של המלך אשר הייתה מפורסמת לא פחות מחבורת גמלאי שקד שכעת ניצבה בפניו, והריי שמה של אותה חבורה: "שלושת המוסקטרים".
תוך שהוא מביט בחבורה בהערצה אין קץ, נמוגה אט אט דמותו הנשגבה של, אלכסנדר דיומא האב, מחברם של הנובלות המפורסמות ובראשם "שלושת המוסקטרים" וחברינו שכעת קבלו את שמם החדש "שבעת המוסקטרים" החלו להתקדם בטור היוצאים שבלב כולם נגמלת ההחלטה: מעתה, בכל שנה, ישובו ויחזרו על חווית הנסיעה הקבוצתית, אשר לעולם תמשיך ותשמר את בריאותם, את חדוות חייהם, והחשוב מכל – את חברותם הנצחית.
על החתום, והאחראי על התיעוד ההיסטורי המדויק הזה:
המוסקטר, נדב (הקודח) ממלוק,
נוסטאלגיה ומחשבות לפני שנתיים הוזמנתי להשתתף כצופה, בכנס של אירגון יוצאי ההגנה. כצפוי, הזמן עושה את שלו ומספרם מצטמצם, לכן החליטו הרחיב את מאגרהמשתתפים גם ליוצאי חטיבות מלחמת השחרור ובהמשך גם את צאיצהם.
כך הוזמנתי עם רעייתי על ידי אשה מדהימה שהיתה מ"כ בפלוגה ג' גדוד 51 של גבעתי (אז היה הגדוד בגבעתי)
במלחמת השחרור, אלמנתו של אחד מגבורי המלחמה ההיא, הינה ציירת מוכשרת והוציאה סםר נפלא על קורות הגדוד.
הערב היה נוגע ללב, מרגש וסנטימנטאלי ואני מצדיע ליוזמים והמפיקים. חזרתי לערב נוסף השנה בחול המועד
סוכות (לפני כחודשיים) עם שמץ געגוע; חייכתי עם כולם, התפעלתי מהנגנים הצעירים של תזמורת צ.ה.ל. ומדברי
המפקדים הישישים (תא"ל פונדק על סף ה 100) המהמתי את הניגונים האהובים ומחיתי דמעה היכן שתיכננו עורכי
הסרטים הדוקומנטריים. השיא היה בסיום, אחר ששרו את הימנון פלוגות השדה של ווינגייט - הפו"ש, שאלו אם יש
יוצא פו"ש בקהל, ויהודי בודד הצביע! היתה לי תחושת התחברות עם דור ענקים שהולך ונעלם.
חברים יקרים, גם אנחנו דור הולך ונעלם, גם אנחנו נקודת החבור עם העבר ועם אירועים ומסורות המתפוגגים
כרסיסי לילה וכאיוושות ערפל נמוג בשמש הבקר. בנו תלוי הדבר אם נשכיל להעביר את מה שטמון בראשנו, ובלבנו,
לדור העתיד, לדורות רבים באים. אל נא נשב בחבוק ידים במחשבה שיש מישהו ערטילאי שיעשה הכל; אתם הייתם
בסיירת שקד
להקת פיקוד דרום מילים: דליה רביקוביץ' לחן: רפי בן משה בסיירת שקד, מדליקים בלילות מנורה חזקה,
בחדר המפקד.
וכל עין באור מבריקה.
ומי שאין לו בערב מה לעשות
נכנס ויושב לו,
עד אחרי חצות.
בגזרה הצפונית, בסיירת שקד,
פני נער צעיר וזה המפקד.
בסיירת שקד,
ישנו אוטו ישן שהפך מועדון,
עם אור שקט,
בכתום וירוק ואדום.
ומי שאין לו בלילה מה לעשות,
דופק מסמרים,
ומדביק תמונות.
בגזרה הצפונית...
בסיירת שקד,
יוצאים בכל יום שלושה סיורים,
אל צירי המוקד.
ובערב רואים אותם חוזרים,
ואין אחד שם שלא עלה על מוקש,
באחד הימים,
בדרכי האש.
בגזרה הצפונית...
בסיירת שקד,
יוצאים לסיור עוד לפני הזריחה,
כשהחול מרטט,
וחוזרים גם אחרי חשכה.
ואת הרעים שאבדו בדרכי העפר,
שומרים בלבם,
מכל משמר.