"שקדניק" האתר של סיירת שקד 424

 
              

  משהו על מורשת שקד (סיירת שקד)

העובדה שאני מנהל כיום אורח חיים דתי אינה מניעה אותי לכפור בדברים חיוביים שקרו לי בעבר או להתנכר למי שהעניק לי. ואני סבור שתקופת השירות הקצרה שלי ביחידה המופלאה ההיא - תרמה מאד לחינוך שלי, בפרט כיוון שאינני מחדש וממציא מטבעי.

בפרספקטיבה הסטורית, פרט לאחווה (ועזרה הדדית בולטת הממשיכה מעבר לשירות הצבאי) וליכולת קרבית, שבאלו היינו כנראה שווים ליחידות אחרות בצה"ל, היו בסיירת שקד שתי תכונות שייחדו אותה, או מיצו את המיוחדות שבה, לפחות בתקופה מסויימת.

(א) הדרישה מכל אחד להיות כלבויניק - צלף, גשש, שדאי, מכונאי, נהג-חולות, צנחן, נהג ג'יפ, משאית, זחל"מ כו'... לוחם ורסאטילי מאד. אחרי זמנו של עמוס ירקוני זה נעלם במדה מרובה, אבל אני שייך לדור המעבר, לזמנם של פואד, דני רהב, פאצי וספקטור. כך הוכשרנו אחרי "סבנה"  ואחרי תקיפת המחבלים היפנים (קוזו אוקאמוטו) בלוד ע"י דייב לעבוד עם אקדחים, כשעבדנו בשדה התעופה  וכן להשתלט על מטוסים, והצוות בפיקודי בפלוגה א' של חנן מן (עם מקסימיליאן ועודד הראל) החזיק את שיא צה"ל בפריצה למטוס מדלת אחורית [9 שניות מתחת זנב המטוס עם סולם מתקפל עד שכל הצוות בפנים ויורה במעבר] ורפי סעיד המציא תרגילי מטווח משולבים שהשאירו את המדריך עם פה פעור. סיירת שקד הוכיחה את עצמה בכל זמן ותחום.

(ב) בלט בסיירת שקד עידוד היוזמה האישית, פיתוח היצירתיות והמחקר האישי שנעשה מייד יישומי, בתחומים לחימתיים פר-סה, כמו בתחום הלוגיסטי, (ואינני מתכוון להחרמת פקפקים).

בדרך מסויימת זה עודד תחרותיות בריאה ורצון לשפר ולשכלל את הקיים. כך נולדו "חגור שקד" המפורסם ("חגור מישמיש" טעון איזכור מיוחד אפילו בתוך סיירת שקד); "ירי ביישור מקורב"; עצם השימוש בנשק שלל כנשק התיקני שלנו - בפרט קלאצ'ים ואר. פי. ג'י.; עבודה בצוותים טאקטיים ניגזרי משימה במקום בכתה ומחלקה הסטאנדרטיים; ג'יפ עם חלון אחורי למלוא רוחבו (מי זוכר עדיין את החלון המיזערי שהיה במרכז הברזנט?); "ציר טישטוש"; יכולת "גישוש" ו"מירדף"  (בעצם - כל "תורת המירדפים"); קונספציות "צליחת התעלה"; מערכות נשק כמו ה"דגן" או האב טיפוס של הבט"שית; היתקלויות יזומות ע"י חיתוך לצירי חדירה בסיוע "קשת"; ניווטי חמורים ילדו רעיונות פעילות כמו עמ"ץ דרום על גמלים ואח"כ עם אופנועי חול; פעילות עזתית הובילה להריון מחשבתי שילד את "הזיקיות" - האב הקדום של "דובדבני" היום.

[ אפרופו "נשק שלל"; בקורס מ"פים זמן לא רב אחרי מלחמת יו"כ ערכו לנו מייד בהתחלה קצת בחנים להוריד לנו את הראש ולהמיס גאוה, להראות לנו שאנחנו לא מי-יודע-מה בתחומים שונים כושר ועוד. בין השאר ערכו לנו בוחן פירוק והרכבת נשק שלל, אבל עבדכם הנאמן, כנציג סיירת שקד האמונה על נשק שלל הביס בנקל גם את מדריכי הנק"ל שהובאו להוריד לנו את הראש. מה פירוש בנקל? תחרות פירוק והרכבה של, נניח, מיקלע גוריינוב, כאשר אני מבצע את זה "על עיור (עם עיניים מכוסות) ומקדים את שלשת מדריכי הנק"ל המקומיים שביצעו זאת בעינים פקוחות. מול כל הקורס. את החוכמה הזאת לא המצאתי; ראיתי בעיני בטירונות שלי בסיירת שקד כשאחד המ"כים, אולי שלומי מרשפים, התחרה על עיור עם החברה שלנו בפירוק והרכבת עוזי].

בקיצור - השטח זרק אתגרים - ובסיירת שקד עודדו לצעוד קדימה עם פתרונות. היתה נכונות לנסות; לא היתה קפיאה על שמרים שמישהו אחר בישל פעם, או "למעלה"; לא היתה דוגמאטיות מאובנת; היתה תדיר אוירה של צפיה מחשמלת באויר.

     הרגשתי את זה מאד גם בתקוופה הקצרה שיצא לי לשרת, בהיותי קצין צעיר, כעוזרו של דני אנקר בהיותו קצין אג"מ של איזור סיני; זו היתה בשבילי תקופה של לימוד שלא יסולא בפז: ברוח סיירת שקד הוא חולל מהפכה מדהימה במיתקן המנומנם ההוא באל עריש והפך אותו למוקד יעיל של פעילות יוזמת ויצירתית במקום פעילות אפאטית, מגיבה וקפואה שהכרתי לפני כן (לפני כן רבצה שם חבורה של "מקבלי משכורות", מוכשרים כל אחד בפני עצמו, אך לא מופעלים ע"י מאן-דהו). היחיד הפעיל ויוזם ביעילות בסיני של "לפני דני" היה "קפטן יוסוף" האגדי, סרן יוסף בן נפתלי, דמות פלאים ששוה חוברת בפני עצמה, שזכיתי להיות עימו בכמה אירועים מופלאים. קפטן יוסוף של אז היה מן טיפוס שהתאים לרוח של סיירת שקד מתקופת עמוס ירקוני, מישהו חוץ,מיסגרתי שכזה...

     אבל קפטיין יוסוף עם חושיו החיתיים ומשושיו המודיעיניים היה רק בשטח, לוחם ויוזם כאישיות עצמאית בודדת ובלי להשפיע סביבתית, ובקטן - לעומת הפעילות כשדני הגיע; זה כמו ההבדל בין דייוי קרוקט לבין גנרל פאטון, או בין מאיר הר ציון לבין קפטיין (אח"כ בריגדיר גנרל) צ'ארלס אורד ווינגייט. צריך אולי להבין את ה"לפני" ואת ה"אחרי" במיפקדת איזור סיני:  כשהגעתי לאל עריש כל מה שהיה בחדר אג"מ זה שולחן כתיבה עם טלפון וכסא, ועל הקיר מפת ישראל בקנ"מ 1:750,000 !  קצין האג"מ היה מבלה עם פקידות מעריצות אלא אם כן הגיעה הודעה מן הפיקוד על אירוע ואז היה נוטל את נשקו ומצטרף למירדף: קאובוי! היו אז עוד מספר קצינים צעירים במימשל ולא רק מסיירת שקד - כגון איקא שוויצר מן הצנחנים (בנו של העיתונאי המיתולוגי דוד שוויצר) וכולם חשו שאין הנהגה ראויה אף שהקשר החברתי עם קצין האג"מ היה טוב מאד.

     הגיע דני אנקר... חדר האג"מ הפך למשהו חי, תוסס, מקור לידע ולרצון להוסיף על הקיים. הקירות הריקים עוטרו במפות סיני בקנ"מ הגיוני (1:50,000)  ובטבלאות  בהן פורטו נ.צ. ריכוזי וכמויות דס"ל לתידלוק מסוקים בעת מירדף (שעודכנו, וטרחנו לנדנד לפיקוד להמשיך ולהקצות כנ"ל) רשימת מעיינות הנובעים גם בעונה שחונה, בארות מהן אסור לדלות בשל אילוח המים, מפות על מפות ותרשימי מקומות ותקריבי צילומים של אתרים על נתיבי פח"ע אפשריים. למדנו את סיני באופן בלתי רגיל, בג'יפים גמלים ומטוסים; וברגל. על המפות שלנו סומנו מערות מיסתור שלא הופיעו בנידפס; ריכוזי צמחיה צפופה בסמוך למקוה מים נישכח קבלו שמות שהשתמשנו בהם בתיכנון או בהערכת פעילות אויב. יכולנו להעניק ידע מסייע לפיקוד דרום בכל ענין. שמות קציני אויב מסתננים ואנשי הקשר שלהם לאורך תקופה, כשהופיעו על מפה עם תיארוך וציון נ.צ. חבירה - יצרו דגמים שסייעו ללכידה. "מיפוי" איזור ה"ג'ורה" על ידינו (נו, בערך... יותר סימון נתיבים) - מיתחם החול העצום שהיה מיפלט המבוקשים החמושים מדרום לרצועה, היוה תשתית לניקויו אח"כ במאמץ פיקודי. פתאם נעשה מעניין לשהות באג"מ גם מחוץ לשעות הפעילות! הורגש גם שהראש הנוכחי צמח בשטח, איש סיירת שקד שבה החומר המתורגל הוא רק חומר שנוסה בפועל בשטח; איש מימשל  שיודע למה אנשי השטח זקוקים!

    מבחינות אחרות - האופציות לשחיתות מסויימת של קצונה בכירה נעלם בזמנו של דני. כל המצאי היה מתועד, רשום ונבדק יומית, שבועית או חודשית. המיפקדה החלה לתפקד בצוותא, כמערכת אחת: מודיעין, תובלה, אפסנאות, קשר - כולם היו קצינים מעולים, כל אחד בפני עצמו. דני הפעילם יחדיו והשכיל להפיק מהם את המירב. נערכו ישיבות קבועות, לפעמים עם שיתוף פונקציונרים מחוץ למעגל המיפקדה - קמ"ט דיג של ברדאוויל, מפקדי הסדנא המקומית, אנשי מע"ץ. קשרי ה"חוץ" כללו הידוק יחסים עם שב"כ, יחידת מודיעין צבאי מקבילה ועוד. אחת התקלות הגדולות של הכחות המזויינים האמריקאים בהאוואי לפני המיתקפה היפנית על פרל הארבור היה חוסר שיתוף הפעולה בין הצבא לצי. בזמנו התופעה היתה מצויה גם בצה"ל; אבל לא אצל דני. כמו שבסיירת שקד פעלו האפסנאות והחימוש והלוחמים והגששים וכו' - יחד, מאוזנים ומכוונים למטרה אחת, כך החל הממשל באל עריש לפעול. למרות בעיה מסויימת של יחסי אנוש בעת פעילות, ידע דני לכפר על כך ביחס חם ובהתנצלות כשצריך.

     בחדרי המיבצעים של פיקוד דרום הרימו תחילה גבה, אח"כ גברה והלכה ההערכה. הייתי שם, חשתי את היחס המישתנה והולך, ולא רק מהיותנו יוצאי סיירת שקד כיחידה פיקודית. דני עודד גם יוזמות של אחרים בלי לנכס לעצמו את ה"תהלה". היו שם שני קציני בטחון שדה נחמדים שקבלו ממנו עידוד רב לפעילותם ודחיפה להיות מקוריים ויוזמים, לא רק להוציא פליירים של "נו, נו.. לשתוק". וכך חדרתי לבסיס חיל האויר הישראלי באל עריש עם אחד מהם, שנינו עם זקן בן כמה ימים, מיבטא גרוני בולט ותעודה "רשמית" בערבית עם תמונותינו על היותינו חברים באירגון טרור!

     הקמניה עברה לאולם מתאים (במקום חדר המטאטאים בהם נזרקו מאות מפות בלי סדר וגלשו החוצה כשנפתחה הדלת), וזכתה בשולחן עצום, גדול יותר משולחן ביליארד שדני מצא בשטח, ובארון מפות מותאם לזבילי פגזים שניבנה ע"י מע"צ לאירגון המפות (את הזבילים אירגנתי בשיטת סיירת שקד ע"פ הנחיות הדרג המפקד). הקמ"ן ופקידת המודיעין  קיבלו לפתע תיאבון לעבוד!

     הוקם חמ"ל שאני חולם על שכמותו לצורך פעילויותי -  ועם תשתית קשר הולמת לנאס"א! מפות ושירטוטים על לוחות ניידים, מיקום לשולחן חול ומה לא. מפקדי פלוגות התעסוקה מגולני, סיירת שקד ושאר יחידות שהגיעו לשטח, קיבלו עידוד להשתמש בציוד הזה כדי ליעל את עבודתם.  

     הוקמה תצפית יעילה שהוכיחה עצמה במירדפים - במיגדל מים הגבוה באיזור, ובו מפת האיזור, אזימוטים צבועים על מעקה הבטון, מישקפת רבת עוצמה, מכשיר קשר, מיקלע.

     כדי למנוע מיקוש צירים וכבישים ראשיים מוקמו אהלי בדואים שנישכרו לכך בטווחי עשרה קילומטרים על הציר, ובכל אהל שני בדואים שאמינותם סבירה. תפקידם היה ללכת כל יום מחצית המרחק לאהל הבא ולודא שהציר נקי ממיקוש. הם היו אחראים על הקטע שלהם. יום אחד עף לי גלגל מהג'יפ בין קוצימה לביר לחפן וניתקעתי בלי מכשיר קשר עם שלשה מבוקשים קשורים וכסויי עינים. אחד מהבדואים רץ עשרה קילומטרים עד המחסום בביר לחפן  והודיע להם והם העבירו הודעה למיפקדה ששיגרה סיקס לחילוץ. עם הבדואי הזה שמרתי על קשרים מיוחדים אח"כ לאורך זמן, כמיטב מסורת סיירת שקד.

     דני היה מסייר ב"ממלכתו" תדיר, כמעט כל ערב, ומחפש לשפר דברים. היו לו עינים שקולטות הכל, לא רק עינים של מפקד אלא גם של אב לכל מי שחולף במרחב. הש"ג בכניסה למיפקדת האיזור מנע מחיל עובר אורח כניסה, אחר חצות ליל. דני הכניס אותו, דאג לו לאוכל ולמיטה ובבקר שיגר אותו ברכב לשק"מ  שם ניתן היה בקלות לתפוס טרמפים צבאיים להמשך הדרך. בסיוריו גילה שצבור החיילים  עוברי האורח באל עריש מסתכנים בקניית מזון במיזללות הערביות, והבעיה הן תברואית קשה והן בטחונית. הוא חקר וראיין, טעם בעצמו והשתכנע שהסבות  העיקריות הינן השירות הכושל והשחצני של אנשי השק"מ המקומי וגם איכותו הקולינארית הירודה של המזון. מיד לחץ על שפור השירות ואיכות המזון (למרות שחומרי הגלם כגון המבורגרים צמחיים עלובים, היו מונחתים מגבוה ולא היה באפשרותו להכתיב שינוי - פנה בתכתובות עקשניות לנסות להזיז) והיתווה הנחיות להוצאת הוראות בטיחות ל"אורחים"  באל עריש.  מעולם לא אמר "זה לא ענייני". לא היה פרט שהיה קטן מדי בעיניו מכדי שיטפל בו, ולא אחד שיאמר עליו "זה גדול עלי". 

     באותה עת אמר עליו שונא אחד באי רצון: "הוא צועק, אבל יעיל עם קבלות"; כי במיבצעי היה יחסו של דני תקיף, אפילו - "טעון שפור", אבל היה תמיד נגיש והיתה לו התכונה המופלאה של "מודה על האמת" ו"צדקה ממני". ברגעים של נינוחות היה קשוב, אפילו רגשן, למעשה אפילו תוך כדי פעילות (מישרדית), כנראה להפגת המתח - היה פתאם פוצח בשיר. 

     מספר פעמים הופיע אריק שרון (היה אז אלוף הפיקוד) עם פמלייתו בהפתעה בשעות הקטנות - משהו כמו שלש בבקר, וגילה מעבר לעשן הסיגריות ולריחות הקפה - אגף מיבצעים תוסס ופעיל... בירר "איפה אנחנו אוחזים", ניכנס לדיונים בנושא והתרשם באפן בולט! (אני זוכר את חיוכו השמח, וגם את עיניהם המופתעות של הקצינים שעימו).

   גם דני אנקר גדל על מורשת סיירת שקד ... והנחיל אותה!

                                                                     תודה שקד...      תודה דני !

אני יודע שזה נראה כשיר הלל לדני, אבל מבחינתי זה שיר הלל לרוח סיירת שקד, ליצירתיות ויוזמה וחדשנות שאינה קופאת על שמריה, וזו עיקר התרומה החינוכית שרכשתי גם בסיירת שקד גופא, הן כחיל והן - בהמשך, כמפקד.

                                                                   - סוף  -

                      

                                                                                
התחברות לחברים

פורומים

 דפי זכרון פעילים לחללי סיירת שקד הכניסה לפי שמות משפחה
     
 א-ב הקלק   ג-ד-ה הקלק

ו-ז-ח הקלק
 ט-י-כ הקלק

  ל-מ-נ-ס הקלק  ע-פ-צ הקלק 

 ק-ר הקלק     ש-ת הקלק


באפשרותכם להוסיף תמונות וסיפורים,לדף יקירכם.
.yossi42445@gmail.com
 
   מצבת זכרון לחללי שקד באופקים.

תודה לשאולי מהנצחת החייל על עזרתו בהשגת החומר.


 

תאריך ושעה
 

מונה:


                  
   נוסטאלגיה ומחשבות 
 לפני שנתיים הוזמנתי להשתתף כצופה, בכנס של אירגון יוצאי ההגנה. כצפוי, הזמן עושה את שלו ומספרם מצטמצם, לכן החליטו הרחיב את מאגרהמשתתפים גם ליוצאי חטיבות מלחמת  השחרור ובהמשך גם את צאיצהם.
כך הוזמנתי עם רעייתי על ידי אשה מדהימה שהיתה מ"כ בפלוגה ג' גדוד 51 של גבעתי (אז היה הגדוד בגבעתי)
 במלחמת השחרור, אלמנתו של אחד מגבורי המלחמה ההיא, הינה ציירת מוכשרת והוציאה סםר נפלא על קורות הגדוד.
הערב היה נוגע ללב, מרגש וסנטימנטאלי ואני מצדיע ליוזמים והמפיקים. חזרתי לערב נוסף השנה בחול המועד
סוכות (לפני כחודשיים) עם שמץ געגוע; חייכתי עם כולם, התפעלתי מהנגנים הצעירים של תזמורת צ.ה.ל. ומדברי
המפקדים הישישים (תא"ל פונדק על סף ה 100) המהמתי את הניגונים האהובים ומחיתי דמעה היכן שתיכננו עורכי
הסרטים הדוקומנטריים. השיא היה בסיום, אחר ששרו את הימנון פלוגות השדה של ווינגייט - הפו"ש, שאלו אם יש
יוצא פו"ש בקהל, ויהודי בודד הצביע!  היתה לי תחושת התחברות עם דור ענקים שהולך ונעלם.
     חברים יקרים, גם אנחנו דור הולך ונעלם, גם אנחנו נקודת החבור עם העבר ועם אירועים ומסורות המתפוגגים
כרסיסי לילה וכאיוושות ערפל נמוג בשמש הבקר. בנו תלוי הדבר אם נשכיל להעביר את מה שטמון בראשנו, ובלבנו,
לדור העתיד, לדורות רבים באים. אל נא נשב בחבוק ידים במחשבה שיש מישהו ערטילאי שיעשה הכל; אתם הייתם
מגש הכסף, והיום הינכם חוליית החבור בשלשלת הדודות. אנחנו מפצירים בכם ליטול יוזמה, לשגר חומר, זכרונות,
 אירועים, הפניות וגם כתובות שלכם ושל חברים שעדיין אין ברשותנו. שתפו אותנו, זה יותר קל מאשר לכתוב ספר לבד.
 איש לרעהו יאמר חזק. שלכם באהבה - אתר שקדניק. למשלוח yossi42445@gmail.com 
  
בסיירת שקד
להקת פיקוד דרום
מילים: דליה רביקוביץ'
לחן: רפי בן משה
בסיירת שקד,
מדליקים בלילות מנורה חזקה,
בחדר המפקד.
וכל עין באור מבריקה.
ומי שאין לו בערב מה לעשות
נכנס ויושב לו,
עד אחרי חצות.

בגזרה הצפונית, בסיירת שקד,
פני נער צעיר וזה המפקד.

בסיירת שקד,
ישנו אוטו ישן שהפך מועדון,
עם אור שקט,
בכתום וירוק ואדום.
ומי שאין לו בלילה מה לעשות,
דופק מסמרים,
ומדביק תמונות.

בגזרה הצפונית...

בסיירת שקד,
יוצאים בכל יום שלושה סיורים,
אל צירי המוקד.
ובערב רואים אותם חוזרים,
ואין אחד שם שלא עלה על מוקש,
באחד הימים,
בדרכי האש.

בגזרה הצפונית...

בסיירת שקד,
יוצאים לסיור עוד לפני הזריחה,
כשהחול מרטט,
וחוזרים גם אחרי חשכה.
ואת הרעים שאבדו בדרכי העפר,
שומרים בלבם,
מכל משמר.

בגזרה הצפונית
[Top]
                          
                                                 עורך דין פגיעות גוף   עורכי דין תל אביב    עורך דין פגיעות גוף      עורך דין נזיקין       מדריך טיולים בניו יורק     עורך דין   עורך דין בירושלים

אתר נבנה ע"י ,חברת  קידום ובניית אתרים.  המתמחה  בבניית   אתרי מורשת 0522500575