מלחמת יום כיפור, ועדת טרכטנברג, ומה שבניהם.

השנה בחומו של קיץ מוקדו המחאות בשדרה ובכיכרות, בדרישה לסדר עדיפויות אחר. מסתבר כי מהות הדרישות סמם ומסמם גם היום את דעת המוחים, לכדי מיקוד דרישותיהם אל הקליפה המשקפת כביכול את הבעיה, חליף להעמקה לשם איתור וסיכול הגורמים להיווצרותה.

גם אם ננטרל את המעורבות הפוליטית של יוזמי המחאות , ונתמקד בהן כעדות לחוסן דמוקראטי. לא נתן יהיה להתעלם, מתרומתם האפסית של מחאות דומות בעבר. לא כל שכן מה שבא בעקבותיהם בהקמת וועדת חקירה/ ואו וועדה בדיקה, שלא תרמו ולו כלום זולת תחושת קצרת טווח כי מעתה ואילך "הכול יהיה בסדר".

מאחר ו" הכול לא היה, ומן הסתם גם לא יהיה בסדר", מן הדין, השכל הישר והרצון הטבעי להישרדות – להעמיק בחקר מלחמת יום כיפור, לפניה, במהלכה, וחשוב אף יותר במהלכים שבאו בעקבותיה – משום היותה ציון לדרך חתחתים, שעליה מתנהלת החברה בישראל ממהמורה אחת לבאה אחריה.

משמע, להינתק מהפרשנות הרשמית, במטרה להעתיק את החשיבה הלאומית מהטפל לעיקר.

צא וראה:

גורמי ההפתעה, טעות או התרשלות:

אין חולק על העובדה כי ממשלת ישראל משיקוליה האסטרטגים והפוליטיים, נמנעה בטרם מלחמה להעמיד לנשיא סעדת אופציה ממשית להסדר מדיני. מה שמאפשר לכל בר דעה (בדיעבד) להכיר בזה כשיקול דעת מוטעה.

בדומה, הרי מוסכם על כל נימול ובת ישראל כשרה, כי אגף המודיעין במטכ"ל שגה בהערכת האפשרות למלחמה.

לא כל שכן, ספק אם ימצא בארצנו ולו אחד אשר יחלוק על מעמדו הרם של אשרף מרואן, כמרגל בכיר שתרומתו נוצלה רק בחלקה.

אכן, אין ספק בדבר חשיבותם של אלה, אך דווקא אחרי שלושים ושמונה השנים שחלפו, ולאור הישנותם של כשלי המלחמה ההיא באלה שבאו אחריה - ראוי ולו רק כמילוי חובה מוסרית לחברינו שנפלו, לשקלל את מידת השפעתם המזערית של אותם גורמים, על הכאוס שהתחולל במלחמה ההיא.

על פני האירועים מיום כיבוש סיני יש"ע ורמה"ג נלמד, כי צה"ל נמנע מהפקת לקחי מלחמת ששת הימים, וחמור אף מזה בהתעלמותו מהכנות להגנת השטחים אותם כבש. מה שהשתקף בהעדר תכנון ותוכניות להגנת סיני ורמה"ג (זולת הקצאת כוחות עקרונית, ומשחק מלחמה במטכ"ל) וממילא לא בוצעו תרגילי הגנה, לרבות סיורי מפקדים להכרת השטחים.

במאי 1973 במסגרת כוננות "כחול לבן", התעלם המטכ"ל מהכנת הגיסות לניהול הגנה בכלל, ובפרט לעמוד על מידת מוכנותם/ ואו על חוסר המוכנות של הגייסות. בלי דעת והבנה כי בכך יצר במו ידיו את המסד להפתעתו – משנוכח בפרוץ המלחמה כי שכח להתכונן להגנה.

ואכן בתחילתה, אבד המטכ"ל משווי משקלו, ועסק בפירוק והרכבה מחדש (מכל הבא ליד) של עוצבות שתוכננו ונבנו להלחם כ"אוגדות קבועות".

בקרקוע חיל האוויר בשלושים ושש השעות הראשונות למלחמה ( כתוצאה משינוי משימות תקיפה – על המתחייב מהם בחימוש שונה ובלימוד משימה).

ובחוסר תאימות בין מה שהתרחש בשטח, לתמונת המצב כפי שהצטיירה במטכ"ל.

יתרה מאלה, בשטח ממש, התברר כי אופני הכנת הכוח היו ברמה נמוכה – לא כל שכן חסרו את המידע וממלא תרגולות נוכח נשק נ"ט הקצר וארוך הטווח.

עובדות אלה שעליהן אין ואסור שיהיו חילוקי דעת, מגמדים ואף מאפסים בחשיבותם של שיקולי הממשלה, "הקונספציה", והערכתו השגויה של אגף המודיעין.

וכי מה מידת השפעתם של אלה, על החובבנות והרשלנות בניהול התקפת הנגד של אוגדה 162 ב8 לאוקטובר?.

האם נתן לייחס את עדותו השנויה במחלוקת של אשרף מרואן, לכאוס הניהולי בחטיבת גולני בעת כיבוש החרמון?.

ומה קשורה "הקונספציה", לכשל הבלתי נסבל בקרבות החווה הסינית?.

שאלות אלה לא עלו על סדר היום, משום הדבקות הלאומית באותו הליך מטמטם המכונה "מבחן התוצאה" המצוי במעטפת האירוע. וככזה משעבד את דעתם של מקבלי ההחלטות אליו בלבד, תוך כדי התעלמות מוחלטת מהסיבות להיווצרות "התוצאה" – למרות שרק בהן נמצאות העובדות כחומר גלם בלעדי להפקת לקחים של ממש.

לא בכדי פעלה "ועדת אגרנט" בחקירת האירוע לבחינת "מה שקרה", במקום לחקור את ה"למה". שם הייתה מזהה את מכשלת הכשרת הכוח, והפקת לקחים ווירטואלית. מאחר והסיבות הללו לא נחקרו לא נותר לחכמי הדור דבר, זולת מתן ציונים והמלצות להדחות לרבות רמטכ"ל –