"שקדניק" האתר של סיירת שקד 424

 

                                            

 

                                                   ק                 

  קבלי "כבש" אפרים "אפרי"

 

שם:   קבלי "כבש" אפרים "אפרי"
תאריך נפילה: 16.10.1973
 
אפרים,בן שושנה ומשה, נולד ביום כ' בכסלו תשי"ג (8.12.1952) בתל-אביב.
הוא למד בבית-הספר היסודי "דוד שמעוני" בגבעתיים, ובבתי-הספר התיכוניים על-שם בן-צבי בגבעתיים ו"גאולה" בתל-אביב.
אפרים, או אפרי, כפי שכונה בפי כל, גדל מילדותו היה עצמאי, עקשן ודבק והיה לנער שחרחר, גברי ויפה.
בדרך שקבע לעצמו. עקשנותו בלטה בדברים שהאמין בהם.
הוא אהב את החיים וניצל כל הזדמנות לבילוי ולטיולים, אף השתתף באופן קבוע בצעדות.
תמיד היה נער חברותי מאוד, מוקף ידידים שהתלוצץ והחליף דברים עמם בסגנון האופייני לו.
סיפרה עליו מורתו תלמה:
"כבש (לעתים קראו לו כך בשל שערותיו המתולתלות) היה שובב.
היו לו עיני שקד וחיוך מתוק.
הוא היה רחב כתפיים, גבוה ומקורזל. הוא היה מלא חיים ושופע ידידות".
סיפרו חבריו: "כבש" הפך שם נרדף לחיים תוססים, 'ללא אכפתניקיות' זוהרת ועליזה.
חובב כדורגל היה ומאזין להוט לרדיו, הרבה להימצא בחברת ידידיו ואלה, כאילו שפעו
סביבו.הוא היה נהג מעולה, בעל כושר גופני מצוין ובין תחביביו היה גם... הבישול.
הארוחות שהכין לנו היו מן המפורסמות. על-פי-רוב היה עיקש, אך ידע גם לוותר ברגע הנכון.
מזגו הסוער הביאו לא פעם לידי צרות, אך קשה היה לכעוס עליו.
הוא היה בחור זהב וגבר רציני לא פחד מדבר".
על אפרים ועל יגאל, שני החברים בלב ונפש, שיחד למדו, יחד שירתו בצבא ויחד נפלו
במלחמה,סיפר אביו של יגאל: "שניהם היו טיפוסים דומים ובלטו בהם קווי האופי המיוחדים להם.
שניהם היו בחורים כארזים גבוהים, בריאים וחזקים צברים טיפוסיים.
ההבדל היחידי היה: אחד היה שחרחר, בעל בלורית מתולתלת, והשני בלונדיני.
שניהם היו בעלי פנים נעימים וחייכניים, טובי לב, אוהבי חיים, שופעי מרץ וביטחון.
הם נפגשו בבית-הספר גאולה".
אפרים גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1971 והוצב לחיל הרגלים.
במסגרת שירותו עבר קורס מ"כים חי"ר, קורס צניחה וקורס סיירים.
לפי בקשתו התקבל לסיירת "שקד", וכמו בחיים האזרחיים גם כאן בלט על-פני יתר חבריו,
ומפקדיו הכירו בסגולותיו המיוחדות. הם ראו בו חייל טיפוסי אמיץ, אחראי ומתנדב תמיד לכל מבצע הכרוך בסכנה.
חבריו ליחידה מספרים עליו, שפעם הורחק מקורס משום שקיבל על עצמו עונש שהגיע לאחרים.
"על 'כבש' אפשר היה לסמוך, שלעולם לא יכזיב את הידידות הנאמנה".
במלחמת יום-הכיפורים לחם אפרים בחזית הדרום.
ביום כ' בתשרי תשל"ד ,(16.10.1973) בעת הפריצה לגדה המערבית של התעלה נפגע
הזחל"ם שלו ואפרים נפל.
הוא הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית של בית-העלמין בקרית-שאול.
השאיר אחריו הורים, אח ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.
במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו:
"כחייל בלטו אצל אפרים מספר תכונות אשר אפינוהו והבדילוהו משאר חיילי היחידה.
הוא היה עקשן, אשר עקשנותו בלטה בדברים בהם האמין,עקרונות עליהם מצא לנכון להילחם ולא להיכנע.
באותה עקשנות ואמונה גם לחם ונפל.
אפרים היה אדם וחייל חברותי מאוד ותמיד נמצא מוקף ידידים.
כוחו הפיסי הבלתי מצוי ניכר בכל הזדמנות, אך הוא ידע לנצלו למטרות הולמות.
כאשר יצא לקרב, ידע על הסכנה הצפויה לו, אך הוא לחם מתוך הכרה מלאה במצוות הגנת המולדת".

 

קולטון (ג'ינג'י) מרדכי (מוטי)

 

שם:   קולטון (ג'ינג'י) מרדכי (מוטי)
תאריך נפילה: 15.10.1973
 
מרדכי (מוטי), בן רוזה ואברהם, נולד ביום ג' באייר תשי"ג (18.4.1953) ביפו.
הוא למד בבית-הספר היסודי "ראשונים" בבת-ים.
שנתיים למד בבית-הספר התיכון המקצועי "הולץ" בתל אביב ושנתיים בגימנסיה הריאלית,
ובקיץ1970 עמד בהצלחה בבחינות בגרות חיצוניות.
נער עירני ותוסס היה מוטי, וידידיו כינוהו בחיבה "ג'ינג'י".
בבית-הספר היסודי הצטיין במיוחד בשיעורי המלאכה.
"עבודותיו של מוטי היו היפות ביותר, המדויקות ביותר.
קצב העבודה שלו היה מסחרר ממש", מספרים חבריו ומציינים שהיו לו ידי-זהב.
הוא בנה במו-ידיו את סמל בית-ספרו, סמל המתנוסס עד עצם היום הזה בכניסה לבניין.
נער חברותי היה וכשמלאו לו י"ב שנים הצטרף לתנועת "הצופים" בעירו.
חבריו לתנועה סיפרו, שבטיולים ובמחנות היה מוטי "צמוד" לפטיש.
בחריצות תקע יתדות, קשר חבלים והקים אוהל אחר אוהל.
"כשתיכננו הכשרת שטח או הקמת מגדל, פנו אל מוטי. אחר כך מינו אותו מחסנאי השבט.
הוא היה אחראי על אחזקת הציוד ועשה מלאכתו בלא דופי".
שעות הלימודים בבית-הספר היו "החלק הטפל" במערך היום.
בשעות הפנאי היה עסוק וטרוד;
מגיל צעיר התנדב לפעול בתחנת "מגן-דוד אדום", כעוזר לחובשים, היה תורן בערבי שבתות
ויצא עם עמיתיו למבצעים מיוחדים.
 
מוטי היה גם חובב ספורט, שיחק בכדורסל בנבחרת בית-ספרו והשתתף במשחקיה של קבוצת הכדורסל "אליצור" בת-ים.
הוא עסק גם בדיג ובצלילה.
כשיצאה אחת ממשלחות הנוער הישראלי להולנד, נבחר מוטי בין היוצאים.
"הנערות ההולנדיות התרפקו עליו", סיפר ידידו הטוב, שמואל.
"הן שיחקו בתלתלי שערו האדמוני והתפלאו לנוכח קומתו התמירה.
אני זוכר כיצד ישב באמצע החבורה העליזה. כולם שרו אז 'ג'ינג'י זה אופי, ג'ינג'י זה צבע', והוא חייך..."
 
מרדכי גויס לצה"ל בראשית מאי 1971 והוצב לחיל הרגלים.
ערב גיוסו לצה"ל שוחח עם חבריו על השירות הצבאי.
הוא דחה את הפצרותיהם לשרת עמם במסגרת גרעין נח"ל.
"בנח"ל לא עושים מאומה.
מחצית הזמן נהנים בקיבוץ, וזה לא שירות צבאי!" פסק.
"מוטי ביקש לתרום תרומה של ממש", אמר חברו.
תחילה השתלם בקורס צניחה והוענקו לו "כנפי צנחן".
אחר-כך השתלם בקורס חובשים קרביים ושירת כחובש קרבי ביחידת שדה.
מוטי ראה את עתידו כרופא, וביקש ללמוד רפואה בתום תקופת שירותו.
חרף הקשיים הפיסיים שנכונו לו ביחידה, לא התלונן ולא התמרמר.
הוא עשה מלאכתו בלא דופי, התנדב לפעולות מיוחדות, עשה כל שביכולתו כדי להקל על חבריו לנשק.
"בסיירת נושרים רבים אבל מוטי נשאר", סיפרו חבריו, בציינם שהם זוכרים אותו כחייל גאה ומסור.
כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים נשלחה היחידה של מוטי לחזית הדרום,
והוא השתתף בקרבות הבלימה ולחם באומץ מופתי ובמסירות.
ביום י"ט בתשרי תשל"ד (15.10.1973) נמנה מוטי עם צוות זחל"מים שנע בציר "נחלה" בסמוך לתעלה.
תוך כדי תנועה ספג הזחל"ם שלו פגיעה ישירה.
אנשי הצוות ובהם מוטי נהרגו בו במקום.
הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול.
הוא השאיר אחריו הורים ואח.
לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.
 
במכתב תנחומים להורים השכולים, ציין מפקד היחידה את פועלו של מוטי כחובש קרבי:
"מרדכי השתלב יפה בקרב חבריו ליחידה והיה במיעוט המובחר, שסיים אימון לחימה בהצלחה.
כשנשלח לקורס חובשים גילה בו אתגר חדש והתמודד עמו בהצלחה.
הוא היה תאב דעת ועשה כל מאמץ כדי לשפר את יכולתו כחובש קרבי.
בנושאים המקצועיים עליהם היה אחראי, נתגלה כקפדן ומסודר.
קנאתו לציוד היקר, שהופקד בידיו הייתה לשם דבר... אבד לנו חובש מעולה, חייל טוב ומעל לכל רע נאמן".
 
חברי "מגן-דוד אדום" בבת-ים קראו את חדר המתנדבים בתחנתם על שמו של מוטי ז"ל.
 

קונשטוק יעקב (קובי)

 

שם:   קונשטוק יעקב (קובי)
תאריך נפילה: 1.6.1970
 
בנם בכורם של משה הכהן ונחמה. נולד ביום כ' בטבת תשי"א ,(29.12.1950) בחדרה.
למד בבית-הספר היסודי על-שם אחד-העם והמשיך את לימודיו התיכוניים בבית-הספר התיכון העיוני בחדרה.
הוא היה תלמיד מצטיין ושקדן, בעל סבלנות ללמוד ורצון להשיג ולהתקדם.
בתקופת לימודיו בבית-הספר התיכון היה יעקב עליז, חברותי וטוב לב.
תמיד היה מוכן לעזור לחבריו, לסייע ולעשות למענם.
הוא בלט ביחס הכבוד שחלק להוריו ובהעריכו נכונה את מסירותם המיוחדת.
בכל בית שביקר היה אהוב, כי גם בהורי חבריו נהג חמימות המיוחדת לו ובכך שבה כל לב.
ביתו היה תמיד פתוח לחבריו שאהבוהו מאוד.
הוא היה חבר בתנועת הנוער של "מכבי הצעיר" בחדרה והרבה לעסוק בספורט, בייחוד בהתעמלות ובכדור-סל.
בבית-הספר התיכון השתתף בפעולות הגדנ"ע ולאחר שעות הלימודים עסק בקליעה.
הוא היה נער רענן ומלא מרץ ובדעתו היה להתנדב ליחידה מיוחדת, שבה קיווה למלא את חובתו.
עד לפני גיוסו לצה"ל היה מדבר רבות על רצונו לשרת ביחידת מתנדבים ואמנם הגשים את חלומו.
לדעתו כל חייל חייב לתת כל מה שיכולתו כדי לשרת נאמנה את צה"ל והוא היה נכון לכך.
קובי גויס לצה"ל בראשית פברואר 1969 ומאז לבשו פניו ארשת של רצינות אשר לא הייתה בם קודם לכן.
 
הסכנה שריחפה עליו ועל חבריו ליחידה הייתה ידועה להם והייתה ניכרת בו, אך כי ספק אם הוריו חשוב שינוי שחל בו.
בחופשותיו השתדל תמיד שלא להדאיגם יתר על המידה, שכן אהב אותם, היה מסור להם ועליהם הייתה גאוותו.
בבואו הביתה התאמץ להיות עליז כתמיד.
אופיו לא נשתנה בצבא, כי טוב-לבו עמד לו.
לאחר שירותו התעתד ללמוד רפואה.
 
אור ליום כ"ז באייר תש"ל ,(1.6.1970) נפל רב-טוראי יעקב בעת מילוי תפקידו, בעלות רכבו על מוקש באזור תעלת סואץ.
הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בחדרה.
 

קנדלשטיין אליעזר (לייזר)

 

 שם:   קנדלשטיין אליעזר (לייזר)
תאריך נפילה: 1.5.1969
 
בן יהושע ובוניה. נולד ביום כ"ג באלול תש"ח (27.9.1948) בקיבוץ מחניים, בעיצומה של מלחמת השחרור,
ופונה עם ילדי-הקיבוץ ומספר אמהות לחיפה.
אליעזר הגיע לגבעת-השלושה בשנת 1952 ולמד שם בבית-הספר היסודי ובבית-הספר התיכון.
הוא היה חבר בתנועת "הנוער העובד" והיה שחקן מעולה בכדורסל.
הוא אהב את הטבע והיה מתפעל מן הנוף, מן החי ומן הצומח.
הוא אהב לערוך טיולים בחיק-הטבע ובכלל אהב את הטוב והיפה שבחיים ונהנה מקריאת שירה ומהאזנה למוסיקה.
הוא היה טוב לב ואמין שהאדם ביסודו הוא טוב לכן היה נחלץ תמיד ללמד סנגוריה על חבר שחטא.
הוא היה תלמיד חרוץ ושקדן ועשה כל מה שהוטל עליו ברצינות ובאחריות.
הוא היה אחראי בתכלית וללא פשרות - בלימודים, בעבודה ואף בשירותו הצבאי.
אליעזר גויס לצה"ל במאי 1967 .
בשירותו בצבא הצטיין באומץ-לבו ובמסירותו.
לדעתו חייל טוב הוא רק חייל החושב על מהות-הפקודה וממלא אותה ללא ביקורת.
הוא ראה בצבא הכרח והיה חדור הכרה שיש לבצע פקודות לא משום שהן פקודות אלא משום שיש צורך לבצען.
כך עבר בהצלחה קורס-צניחה ובקורס מ"כים היה חניך מצטיין.
בתום הקורס קיבל כל אחד מהבוגרים כיתה להדרכה.
 
כמפקד דאג לחייליו והשתדל לטפח בהם ערכים ולהחדיר בהם רוח לחימה ותמיד שאף שכיתתו תהיה ראשונה בהישגיה.
גם חייליו הרגישו בגדולתו של מפקדם וקראו לעצמם בשם "ליזרים".
בפרק אימון הלוחם הקפיד להקנות לחניכיו יחס רציני לחובתם וידע לשמש דוגמא נהדרת של
משמעת עצמית.
הוא דרש מהם הקפדה מדוקדקת בכל פרט ופרט והוכיח שהוא עצמו נוהג כך.
לאחר סיום הקורס נשלח גם לקורס קצינים.
אף-על-פי שמצא את מקומו בצבא והתאקלם בשורותיו חלם על יום השחרור, כדי לחזור לעבודה בשדה.
הוא השתתף בעשרות פעולות בחייו בצבא, נלחם באומץ והצליח בכולן.
ביום י"ג באייר תשכ"ט ,(1.5.1969) כשתים-עשרה שעות אחרי שנפצע בראשו בהפגזת אויב באזור תעלת-סואץ,מת מפצעיו.
הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בגבעת-השלושה.
לאחר נפילתו הועלה לדרגת סגן.
מפקד-יחידתו כתב עליו במכתב-תנחומים להוריו,
כי בשעה שהעביר אותו מהמוצב למסוק היה בהכרה מלאה ואמר: "אני חזק, אני חזק",ולמרות הכאבים הבטיח להחזיק מעמד ולחזור.
הוא מספר שהכיר באישיותו המיוחדת של אליעזר ובסגולותיו הנפלאות,
וכי נכנס ליחידתו במלוא המרץ,מלא יזמה ומוכן להתנדב לכל משימה.
בתקופת הכשרתו באימון הלוחם התגלו בו תכונות מצוינות,
והוא התבלט במנהיגותו ובהשקפותיו המיוחדות כיצד לשפר את איכות הלוחם שבו.
המפקד כתב כי הייתה בו רוח מיוחדת של הקרבה, של תחושה שצבאנו חייב להיות טוב וחזק –
וכך פעל הוא עצמו וכך חיזק את חייליו.
ועוד כתב המפקד: "הייתה בי הערצה לבחור צעיר זה - - - כל תקופת שירותו רק חיפש
מהלתת עוד ועוד ועוד- - - בנכם ליזר מת מות גיבורים;
שרשרת-חייו ביחידה הייתה שרשרת ארוכה של מעשי-גבורה אלמוניים,
שרק אנחנו יודעים להוקירם ולהעריכם - - - ליזר שלכם ושלנו נפל ואיננו.
אך האמנם איננו? האמנם אותו עלם גבוה ותמים, שחי בצל השליחות במשך כל תקופת שירותו ומתעל ברכיה,
איננו? האם אותו איש שההכרה הוליכה והדריכה את כל מעשיו בכל שירותו,
הלך ואיננו?לא ולא! הוא חי בינינו ומדריך אותנו. הוא נמצא אתנו יומם ולילה,
הוא ושכמותו – הגיבורים האלמונים של יחידתנו, מאירים את דרכינו יומם ולילה".
 
ב"שלושים" לנפילתו הוציאה לאור גבעת-השלושה - הקיבוץ המאוחד את "עלון הגבעה" כנר לזכרו.
בניסן תש"ל יצא לאור הספר "בפרוח השושן", להנצחת שמו.
 
 

                                                                     ר                    

 רדבינוביץ דב (דובלה)

 

שם:   רדבינוביץ דב (דובלה)
תאריך נפילה: 7.10.1973
דב (דבל'ה), בן רבקה ושלמה, נולד ביום י"ח בטבת תשי" (16.1.1952) ברמת-גן.
את לימודיו היסודיים סיים בבית-ספר יסודי ברמת-גן.
אחרי-כן למד במשך שנתיים בבית-הספר החקלאי בפרדס-חנה,
עבר ללמוד בבית-הספר התיכון "דביר" ברמת-גן וסיים את לימודיו התיכוניים בבית-הספר "אנקורי" בתל-אביב.
דבל'ה,כפי שקראו לו בני משפחתו וחבריו, היה בן זקונים במשפחה, ולכן הוריו ואחיו הגדולים
פנקו אותו בהיותו ילד.
הוא היה אהוב לא רק על בני המשפחה, כי אם על כל אדם שהכירו.
אולם הפינוק, האהבה היתרה והיחס המיוחד לא השפיעו על אופיו, והוא נשאר צנוע, סגור בתוך עצמו ושתקן.
מעולם לא התרברב, לא ניסה להתבלט, ואפילו סירב לשמוע דברי שבח מפי זולתו.
אך הוא גמל לבני משפחתו באהבה על היחס המיוחד שהעניקו לו.
הוא ניחן בלב טוב, היה מוכן תמיד לעזור לזולת בלי לצפות לתמורה.
דבל'ה אהב את החיים, ביקש ליהנות מכל רגע וידע להפיק את המירב מכל חוויה ומאורע.
יחד עם זאת ניחן במידה של הקרבה, שהתבטאה ביחסו לחברים וכעבור זמן, בנכונותו להקרבה עצמית במלחמה.
הוא היה חובב ספורט, בעיקר אהב משחקי כדור, ושיחק בקבוצת הנוער של "מכבי" רמת-גן.
מלבד אהבתו למשחקי כדור אהב גם את הים, ובכל הזדמנות היה מבלה על חוף הים, משחק ושוחה הרבה.
 
במשך הזמן החליט לבחור בספורט כמקצוע לחיים, ותכנן ללמוד חינוך גופני ב"מכון וינגייט"
ולעסוק בהכשרת צעירים ספורטאים ואוהבי ספורט.
נוסף לספורט עסק בשעות הפנאי במוסיקה ובציור, שכן בתחום זה ניחן בכשרון מיוחד.
 
דב גויס לצה"ל בראשית מאי 1971 והוצב לחיל הרגלים.
הוא בחר בדרך הקשה, והתנדב לשרת בסיירת "שקד".
לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס צניחה, בקורס סיירים ובקורס מ"כים חי"ר, הוצב
ביחידה בתפקיד מש"ק סיירים.
הגיוס לצה"ל והשירות ביחידה שבחר היו לגביו הישג מספק, שכן הגשים את חלומו, והצליח
להוכיח לעצמו שאין הוא נופל מאחרים, מבחינת כושרו ויכולתו.
הוריו לא שמחו על ההתנדבות לסיירת, ושאלו אותו פעמים רבות למה בחר דווקא ביחידה זו.
אולם הוא הכיר בחשיבות השירות בכלל והשירות הקרבי בפרט, וראה בהצטרפותו לסיירת
חובה ואתגר.
לגביו לא היה השירות הצבאי בגדר כפייה, עם כל הקשיים שבו.
הוא היה חייל טוב, צייתן וממושמע, אולם יחד עם זאת לא השלים עם דברים שנגדו
את השקפתו ומשנפגע מהתנהגות שפגעה בו היה מתלקח ומתפרץ על נקלה.
באחת הפעולות המבצעיות נפגם כושרו והוא יכול היה לעבור לשרת ביחידה שחייה קלים יותר,
אולם הוא התעקש לחזור לפעילות מבצעית ביחידתו על אף כושרו הלקוי.
במלחמת יום-הכיפורים השתתף דב בקרבות הבלימה נגד המצרים בחזית סיני.
מלכתחילה היה אמור להישאר בעורף כאחראי, אולם הוא התמרד ודרש לצאת לקרב יחד עם יחידתו.
ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973) לחמה יחידתו על גבעות החול בין רומני לבין בלוזה.
בקרב שניטש על גבעות החול נפגע מאש חיילי קומנדו מצרים ונהרג.
הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול.
השאיר אחריו הורים ושלושה אחים.
לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.
 
במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו:
"במרוצת שירותו ביחידה הוכיח עצמו דב כחייל אחראי ודייקן, ובעקבות זאת מהימן ביותר.
המשימות שהוטלו עליו בוצעו בצורה יעילה ומסודרת, ותמיד קיבל דברים גם בעיתות לחץ ברוח טובה ושקטה.
לחבריו היה רע נאמן ואיש סוד, ושמר על קשר עימם לאורך כל השירות".
 
 

רוזנצוויג צבי (צביקה)

 

שם:   רוזנצוויג צבי (צביקה)
תאריך נפילה: 5.2.1970
 
בן מרדכי ונחמה. נולד ביום ג' במרחשוון תש"ט (5.11.1948) בקיבוץ גן שמואל
וסיים את לימודיו בבית הספר היסודי והתיכון בקיבוץ.
הכל היה בו - החיוך, היופי והאהבה, הנעורים והצחוק, הפיקחות והשנינות, ההברקה והגמישות והוא היה בכל -
בחדר הלימודים ובמגרש הכדורסל, במסלול ההדרכה בתנועה (חניך ומדריך) ובמסלול האתלטיקה הקלה,
בהנהגת הקן ובהתנהגות בחדר המשפחה.
כמדריך אהב לצאת עם חניכיו למסעות, לטיולים ולמחנות ונטע בלב חניכיו את האהבה לטבע, לאמא אדמה.
הקשר האמיץ שנוצר בינו לבין חניכיו לא נותק גם לאחר שחדל מלהדריך.
הם ראו בו אדם שאפשר לשטוח לפניו בעיות ולקבל תשובה הולמת.
צביקה ידע לחוש את המתרחש בלב חניכיו ומשום כך הצליח בעבודתו.
הוא היה סמל הפשטות והיעילות וחניכיו למדו זאת ממנו.
נוסף על לימודיו ועבודתו בתנועת "השומר הצעיר" תרם את חלקו לעבודה בענפי החקלאות
השונים בקיבוץ ככל הנדרש ממנו, בייחוד בתקופת
מלחמת ששת הימים, כשרוב העובדים בקיבוץ גויסו.
למרות פעילות ענפה זו הרבה לעסוק במקצועות ריאליים - פיסיקה ומתמטיקה -
למד את תורת הגרעין ואת עבודת הגמר שלו בכיתה י"ב עשה על תורת הקוואנטים.
הוא היה קשור בכל נפשו לקיבוץ ולחברת בני גילו ויחד אתם תכנן לבנות את עתידו בקיבוץ.
 
צביקה גויס לצה"ל בסוף אוקטובר 1967 .
 
תחילה התנדב לקורס טיס, אולם אחר כך התנדב לשרת בחיל הצנחנים והוצב לסיירת.
כאן התגלה אחד הכשרונות הגדולים שלו - התמצאות בשטח.
"הוא היה לומד קצת את המפה וכבר לא היו לו בעיות בניווט", אמר אחד מחבריו.
בבטחה ובהתמדה עבר צביקה קורס אחר קורס, וכל קורס הוסיף עדות חדשה לכשרונו הרב-צדדי.
קורס מ"כים: אחד מחבריו-מפקדיו העיד עליו: "אצלנו הוא היה פשוט הטוב ביותר - - - אפילו
במסלול המכשולים, הנחשב למבחן הגופני הקשה ביותר בצה"ל כיום,חייב היה לקבוע את הזמן הטוב ביותר בפלוגה".
קורס קצינים; בענווה האופיינית לו,כתב צביקה לחברתו: "זה עתה גמרנו את הבוחן.
רוב הנוער מכין מסדר נוסף (למסדר ממ"ח) ויש כאלה שיכולים לכתוב מכתבים "...
לאחר קורס הקצינים חזר צביקה לסיירת שלו - והפעם כמפקד.
וכמפקד יצא בראש חייליו לסיור ראשון שלו, בנתיב הקשה, המסוכן והארוך ביותר של גדת תעלת סואץ-
הנתיב העולה מקנטרה למוצבי צפון התעלה.
צביקה תידרך את חייליו, הכין אותם למשימה הקשה והמסוכנת ובראשם יצא בזחל"ם הראשון,
כשאחריו שאר הכוח - זחל"מים וטנקים.
צביקה הצליח להחדיר בחייליו את הידע והיכולת לפעול בכל מצב
וכאשר נתקלו במארב של מצרים, היה די בשתי מלים מפי צביקה - "לפרוץ ולהסתער" כדי שהם ימלאו את המוטל עליהם.
שתי מלים - ובהן נתמצו כל עקרונותיו וערכיו האישיים אשר רכש מהוריו ומקיבוצו.
בהיתקלות זו, שאירעה ביום כ"ט בשבט תש"ל ,(5.2.1970) נפל צביקה עם עוד שלושה מפקודיו.
לאחר נפלו הועלה לדרגת סגן.
הוא הובא למנוחת עולמים בבית הקברות בקיבוצו גן-שמואל.
 
במכתב התנחומים למשפחה כתב מפקדו: "צביקה אהב את היחידה והיחידה אהבה את צביקה.
האמינו לי, הוא היה מאושר בינינו - - - הוא אהב את חבריו לעבודה והעריצם.
לא היה מאושר ממנו כשנודע לו שעם גמר סיום קורס קצינים הוא חוזר אלינו.
לא פעם ולא פעמיים שמעתיו אומר לחבריו:
'כשאתה נמצא בחבורה שכזו אין אתה יכול אלא לתת את כלכולך כדי להצדיק את עצם קיומך כאן'.
לדעתי הוא נתן את כל כולו לנו - - - צביקה אהב את החיים אך ידע מה המחיר שאנו משלמים יום יום ושעה שעה תמורת חיינו - - -
דמותו של צביקה תמשיך ותרחף בינינו והוא יהיה בינינו ויאיר את דרכנו".
מחנכו הספידו ואמר: "כולנו מרגישים חלל ריק זה בחיינו, ונרגיש אותו כל עוד לא יגדל בתוכנו נער צנום וגבוה,
בעל עיניים חודרות ושואלות, הרוצה לבנות לו עולם המקיף את הכל, ומכיל בתוכו הכל".
לאחר נפילתו הוציא קיבוץ גן שמואל לאור חוברת לזכרו, הנושאת את השם "צביקה".

רוזנשטריך יצחק

 

שם:  רוזנשטריך יצחק
תאריך נפילה: 17.10.1973
 
יצחק,בן טובה ובנימין, נולד ביום כ"ה בניסן תשי"א (1.5.1951) בכפר סבא.
הוא למד בבית-הספר היסודי "נוה נאמן" בהוד-השרון וב"בית ברל" בצופית.
מגיל צעיר התמסר יצחק לפעילות חברתית וציבורית.
כשהיה בן עשר כבר הדריך בתנועת "הנוער העובד";
אחרי-כן היה חבר בקלוב התעופה, הצטיין בתחום הטיסנאות,
זכה בפרסים בתחרויות ארציות ואף בנה במו ידיו מטוס קטן בעל מנוע.
בחופשות התנדב לעבודה בקיבוץ עין-גב ואחרי מלחמת ששת הימים, בהיותו תלמיד,
עלה להר הצופים המשוחרר, כדי לסייע בשיקום המקום אחרי המלחמה.
יצחק אהב מאוד את הארץ ואת נופיה ועבר אותה ברגל וברכב, לאורכה ולרוחבה.
עם חבריו יצא לטיולים מהגליל ועד מרחבי סיני, והכיר את הארץ על בוריה.
כן היה חבר בבית-ספר שדה בעין-גדי.
מגיל צעיר התעניין בקליעה ובכלי נשק, ובצבא הצטיין בתחום זה.
יצחק היה צעיר נמרץ ופעיל שעסק בתחומי פעילות רבים ובכולם הגיע להישגים נכבדים.
כל תפקיד וכל משימה שנטל על עצמו, או שהוטלו עליו, מילא במסירות,בנאמנות, בשקדנות ומתוך ידע מקצועי ובקיאות רבה.
 
יצחק גויס לצה"ל במחצית יולי 1969 .
 
תחילה שירת מתוך התנדבות בסיירת הצנחנים ועבר שם קורס צניחה, קורס מ"כים וקורס סיירים.
אחרי-כן חזר להתעניין בתחביבו משכבר הימים הקליעה.
הוא השתלם בקורס צלפים והיה לאחד מטובי הצלפים בצה"ל.
מאחר שהצטיין במילוי כל תפקידיו המליצו מפקדיו לשולחו לקורס קצינים.
אחרי שהשלים קורס קציני חי"ר מונה לסגן מפקד קורס צלפים בבית-הספר לחי"ר של צה"ל והוענקה לו דרגת סגן.
הוא פעל רבות באימונם, בהכשרתם המקצועית ובקידומם של חיילי חי"ר והצטיין כמדריך, כקצין וכמפקד מעולה ובעל ידע.
כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים שירת יצחק בבית-הספר לחי"ר.
עם פרוץ הקרבות עשה מאמצים עצומים כדי להצטרף אל חבריו שלחמו בחזיתות השונות.
בזכות בקיאותו במקצועות החי"ר והקליעה, צורף לאחת היחידות המעולות של צה"ל ועמה לחם בחזית התעלה.
ביום כ"א בתשרי תשל"ד (17.10.1973) נפגע ונהרג בקרבות ליד "החווה הסינית".
הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול, השאיר אחריו אישה ובן, הורים ואח.
לאחר נופלו הועלה לדרגת סרן.
 
במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב שר הביטחון דאז, משה דיין:
"יצחק היה קצין טוב, מסור, אחראי. הוא אהב את מקצועו והיה בקי בו.
היה בעל יזמה ואהוב על כל מי שהכירו".
 
סמ"ר רחובי יגאל  ז"ל
 

בן שפרה וניסים מ.א. 2046984 
בן 44 בנפלו

נולד בקרית אתא
בכ"ו באלול תש"י , 8/9/1950
התגורר בירושלים
שרת בחיל הלוגיסטיקה, חטיבת גבעתי
יחידה: סיירת שקד
התגייס ב5.5.1968
נפל בעת מילוי תפקידו
בט' בשבט תשנ"ה , 10/1/1995
מקום נפילה: בית חורון
באזור ירושלים והסביבה
מקום קבורה: ירושלים - הר הרצל
הותיר: אשה - זהבה, שני בנים - אורן ותומר ובת - מיכל, הורים, שלושה אחים - חיים, יעקב, ויורם ושתי אחיות - זהבה ורחל
 

  •  

 
קורות חיים:
יגאל ז"ל נולד בקרית אתא ביום 8.9.1950, להוריו שפרה וניסים רחובי.
ימי ילדותו עברו עליו בחיפה ובהיותו בן 5 עקרו הוריו לקיבוץ "עין כרמל" ומשם ואילך גדל כקיבוצניק לכל דבר. בהיותו בן 17 סיים את לימודי התיכון במשק ויצא לשנת עזרה במסגרת גרעין בני קיבוצים, לקיבוץ "נווה אור", שם התגבש גרעין בני קיבוצים בני מחזורו שבאו אתו לשנת העזרה ויחד כגרעין התגייסו רובם כעבור שנה לסיירת "שקד". יגאל שרת בסיירת "שקד" בימי הזוהר שלה, ובמסגרת השירות בסיירת שהה תקופות ארוכות לאורך התעלה במלחמת ההתשה, והשתתף בפעולות מעבר לגבול ירדן שבערבה, שחלקן אסור בפירסום גם כיום.
בקיץ 1970 במהלך פעולה בגבול ירדן, נפצע יגאל. בעקבות הפציעה ותקופת ההחלמה הארוכה שבאה בעקבותיה, נאלץ יגאל לעזוב את הסיירת ועבר הסבה לחיל תחזוקה, שם גם עברה עליו מלחמת יום כיפור. עם סיום שרותו הצבאי עזב יגאל את הקיבוץ עבר לחיפה ושם למד וסיים בהצלחה קורס מורי נהיגה.
כעבור כ- 3 שנים, בספטמבר 1976 נישאנו ויחד חזרנו למשק, שם עבד יגאל במטעי הבננות ובמקביל עבר קורס עובדי מוסך. חמש שנים עברו עלינו בקיבוץ במהלכן נולדו בנינו אורן ותומר.
כעבור 5 שנים עזבנו את המשק ועברנו לקרית אתא ומשם כעבור שנתיים עברנו לגבעת זאב שרק הוקמה, ואליה הגענו עם ראשית האיכלוס, שם גם נולדה לפני 6 שנים בתנו מיכל. יגאל עבד כמורה נהיגה ומאז ועד היום בו נהרג, כ- 15 שנה, עסק בהוראת הנהיגה והעמיד דורות רבים של נהגים זהירים. יגאל היה בעל קסם אישי מיוחד במינו ומשך סביבו חברים רבים, שמר על קשר חם עם בני הגרעין מנוה אור שהנהיגו מפגשים משפחתיים כמעט מידי שנה, וכן על קשר חם עם חבריו לסיירת.
יגאל היה בחור שקול ומחושב, בעל חוש הומור מופלא, רקדן מעולה ובמסיבות בין החברים היה תמיד במרכז המעגל, בין אם בריקודי עם ובין אם בריקודי שנות ה-60 ואחרים. השרה סביבו אוירת רוגע ושקט נפשי ונהיגתו השקולה והזהירה היתה שם דבר בקרב מכריו.
ב- 10 השנים האחרונות שירת כמדריך נהיגה בחיל התחזוקה בבה"ד 6, וכך במסגרת שירות מילואים שיגרתי מיני רבים, בבוקר ה - 10.1.95 בדרכו למילואים, נהרג בתאונת דרכים קטלנית בכביש גבעת זאב - בית-חורון, ביחד עם חברו הטוב ניסן זורבצ'י, שיחד עמו ועם שני חברים נוספים הקים שנתיים קודם לכן את בית הספר לנהיגה "רמות" שבשכונת רמות בירושלים.
נסיבות התאונה לא ברורות לנו עד היום, והיכו בהלם את כל מכריו, חבריו, בני משפחתו הקרובים ורבים מתושבי ירושלים, שהכירו הן אותו והן את ניסן מעצם מהות עבודתם, ומהיותם דמויות מוכרות להרבה מתושבי העיר.
קשה לדבר על יגאל בלשון עבר שכן מראהו שפע חוסן ובריאות, והתאונה נראית כל כך מיותרת ובלתי הגיונית. אך למרבה הכאב והצער הוא איננו עוד איתנו וכל שלנו נותר הוא להנציח דמותו האהובה כפי שהיכרנוהו וכפי שהכירוהו עשרות ומאות חברים וידידים, בתמונות, במילים ובסיפורים.

יהי זכרו ברוך


 

ריבלין נמרוד

 

 שם:   ריבלין נמרוד
תאריך נפילה: 11.6.1967
 
בן בן-עמי וחנה.
נולד ביום ג' בניסן תש"ד (27.3.1944) בקיבוץ גשר.
הקיבוץ שכן אז במקומו הארעי סמוך לירדן במבנים שחלקם צלבניים וחלקם ערביים.
בנייה מיוחדת זו עם בקמרונות האפלוליים השרו אווירה מיוחדת של סקרנות
ורצון ללימוד העבר.
גשרי-הירדן,וביניהם הגשר הרומאי העתיק, שהיוו את גבול ארץ-ישראל דאז,
ומפגש הרי הגלעד והגולן באופק פיתחו את סקרנותו של הילד הקטן להכיר נופים,
לסייר ולראות את שמעבר להרים.
דבר זה הטביע את חותמו על כל דרך-חייו של נמרוד בעתיד.
בשנת,1947 כאשר מלאו לנמרוד שלוש וחצי שנים, נסעו הוריו בשליחות אל ניצולי
השואה בהונגריה ונמרוד עמם.
מושגי החובה, השליחות והאחריות נוסכו אז בדמו מאליהם.
שליחות זו, על כל הנדודים שהיו כרוכים בה, השאירה את רישומה על נמרוד.
במלחמת-הקוממיות עמדה גשר במאבק והילדים פונו מן המשק, אך כתום המלחמה
עבר המשק לבנות את ביתו החדש והקבוע בסביבה.
המרחב החדש, תנופת הבניין והפיתוח, ההתחלה מראשית אלה היו אתגרים
לילד בן השש, אשר התחיל אז את לימודיו בבית-הספר.
כעבור שנתיים-שלוש כבר השתלב נמרוד עם חבריו לפי כוחותיהם בעבודות המשק.
כך נפתח לפניו עולם-העשייה במשק ועולם-הידע בבית-הספר.
הגיע גיל תנועת-הנוער, הטיולים והמחנות.
 
נמרוד הדריך ילדים צעירים, עסק בידיעת-הארץ ופיתח את חיבתו הגדולה לארכיאולוגיה,
לאחר שבמו ידיו גילה באזור גשר מערות וקברים הגדושים כלי-חרס וטביעות-חותם.
הייתה זו יותר מחיבה;
"לחשוף שרידי תרבות אבות קדומים כמוהו כעיצוב דור חדש ונעורים", כתב פעם נמרוד.
לפני גיוסו לצבא התנדב נמרוד לשנת-הדרכה בתנועת "הנוער העובד".
אז התגבשו בו תכונותיו האופייניות: שלווה, בדיקת דברים ביסודיות.
הוא לא מיהר לחרוץ משפט בטרם יחשוב ויעמיק.
כמדריך מעולם לא היה נותן פקודות ולא העמיד עצמו במרכז.
תמיד חתר לפיתוח יזמתם העצמית של חניכיו.
בשל כך זכה ליחס כל כבוד והערכה מצדם.
באוגוסט1962 גויס לצה"ל לסיירת ובסיירת מצא מיזוג של מילוי תפקיד ומיצוי
שלאהבה גדולה לנוף ולסיורים.
כתום הקורס. אף כאן, כקצין, התגלה במלוא רצינותו, מוכן לוותר תמיד על פופולאריות כדי שהמשימה תבוצע כהלכה.
אחרי שחרורו לקח לו לאישה את בחירת-לבו והשתלב בענף המדגה במשק
עד שהתקבל צו-הקריאה לדגל במאי 1967 והוא הוצב לסיירת-מילואים צפונית.
ביום ג' בסיוון תשכ"ז (11.6.1967) הוא יומה האחרון של מלחמת ששת הימים,
עסק נמרוד בטיהור ציר הנסיגה של הסורים בדרום רמת-הגולן, ושם, לפנות ערב,
אל מול הכנרת והעמק שלו, עלה הג'יפ על מוקש ונמרוד מצא את מותו
על אבני הבזלת השחורות.
הניח אשה.
הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי בנהרייה ולאחר זמן הועבר למנוחת-עולמים
בבית-הקברות בקיבוצו.
אנדרטת-זכרון הוקמה וחורשה ניטעה לזכרו ולזכר חברו על-ידי חבריו לסיירת
והקיבוץ.
ב"כנרות" דו-ירחון של המועצה האזורית עמק-הירדן הונצח שמו.

ריטבלט שמואל (שמיל, שמואליק)

 

שם:   ריטבלט שמואל (שמיל, שמואליק)
תאריך נפילה: 5.10.1969
 
בן שרגא ויהודית. נולד ביום י"ח בסיוון תש"ז ,(6.6.1947) בחיפה.
את לימודיו היסודיים התחיל בבית-הספר "תל-חי" שבחיפה וסיימם בבית-הספר "קישון" שבמקום.
לאחר-מכן למד בבית-הספר התיכון העירוני א' וגם בגימנסיה ההומאנית שבחיפה.
בנובמבר1965 גויס לצה"ל והוצב לחיל-הקשר.
מאז היותו ילד ידע שהוא עומד בפני עולם של אתגרים שהמוטיב המרכזי שלהם היה השליחות
ובכל שירותו הכיר בשליחותו של דורו וראה את עצמו בין חלוציה;
ובהיותו בצבא היה עובד ימים ולילות, בקור ובחום, מתוך שקט וצנעה.
הוא עבר שורה ארוכה ומסובכת של פעולות קשות ומסוכנות עד ערב המלחמה
ובמלחמה עצמה התגלה הלוחם המעולה שהסתתר מאחריו שמואל השקט והצנום.
הוא נלחם בזכות ההכרה באותה שליחות שהוטלה על דורנו.
וחיוך זה הישרה על כל סובביו שמחת-חיים.
מיד לאחר המלחמה נתמנה כסמל-קשר שידע להתגבר על עשרות הפגזות על תעלת-סואץ.
הןזרעו אימה ומוות אך על כולן ידע שמואל להתגבר.
כשהכל ישנו בבונקר הוא לא זנח את מכשיר-הקשר, וכאשר מפקדו העיר לו:
"מדוע לא נכנסת לבונקר? הרי כמעט נהרגת מרוב פגזים שנפלו לידך!"
ענה בחיוך: "תבין, מישהו הרי מוכרח לשבת ליד מכשיר-הקשר".
 
אך לקראת סוף שחרורו מן הצבא נפל כתוצאה מעלייה על מוקש ליד באר-מנוחה;
זה היה ביום י"ג בתשרי תשכ"ט (5.10.1969) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה.
במכתב-תנחומיו להוריו כתב מפקד-היחידה כי הוא עמד להיפרד ממנו למחרת היום בו יצא לפעולתו האחרונה,
"לפעולה שסיכמה את כל דרך-חייו בצה"ל, דרך גבורה, הקרבה ותהילה של לוחם שעשה הכל בזכות עצמו ורק בזכות עצמו.
אך הוא הקדים אותי ולא נתן לי שהות של יום נוסף בו אספיק להיפרד ממנו.
הוא הקדים אותי במזמור תהילה את השמים, כשעל פניו חיוך, חיוך של מנצח.
הוא לא דיבר, לא הספיק, אך הוא חייך כדרכו.
הוא חייך אל המוות חיוך של גבורה וניצחון, חיוך של אלה המוכנים להקריב את נפשם על מזבח תקומת ישראל.
ולכן לא מעט היה בדמותו.
בטוחני שמכם הוא שאב את כל מערכת עקרונותיו הסולם הרחב, אומץ-לבו ונאמנותו לעם ישראל ולצבא ההגנה לישראל.
הוא נפל אך הוא בינינו.
ביחידה הוא ראה את שליחות חייו וחתם אותה בערב שחרורו במותו.
ממנו אנו שואבים את העידוד להמשיך את קיומנו ומאבקנו והוא ושכמותו מאירים את דרכנו יומם ולילה כמשאות גבורה".
 
 חוברת הופיעה לזכרו הנושאת את השם "שמואליק".

רייך יהושע

 

שם:   רייך יהושע
תאריך נפילה: 12.12.1956
 
בן אברהם וטוסיה. נולד ביום ג' בטבת תרצ"ז (17.12.1936) בעיר רניז'יב אשר בפולין.
בן שלוש היה בפרוץ מלחמת-העולם השנייה ומאז ועד שהגיעה המשפחה לארץ טולטל ממקום למקום בסערת-המלחמה.
המשפחה עזבה את ביתה בברחה מפני האויב ולאחר נדודים ותלאות הגיעה לפולין,
אך לאחר שנה של סבל הועברה עם שאר הפליטים לסיביר, שם ישבו למעלה משנה.
רק אחרי שנחתם ההסכם בין ממשלת-פולין שבגולת-אנגליה לבין ממשלת ברית-המועצות
שוחררו בני-המשפחה כנתיני-פולין ואז המשיכו בנדודיהם והגיעו לאסיה המרכזית בקרבת הגבול הסיני,
שם התחיל הילד ללמוד בבית-ספר פולני שהוקם זמנית לפליטים.
כתום המלחמה חזרה המשפחה לפולין אך מחמת האנטישמיות יצאה משם לאחר חדשים מספר.
בדרך לגרמניה נעצרו על-ידי אנשי הצבא האדום, אבל לאחר שחרורם (כעבור שבועות מספר)
ולאחר החזרתם לפולין שוב יצאו לדרך ולבסוף, בשנת ,1950 אחרי מחלות וסבל, הגיעו לחופי-הארץ.
המשפחה התיישבה בירושלים ומתוך דבריו של יהושע בחיבור אחד קצר שלו,
אנו למדים מה רבו רחשי-התודה שבלבו למוריו הראשונים אשר לימדוהו מלים ראשונות בעברית
ולאלה שהראו לו "את הדרך לאור...". סיים את לימודיו בבית-החינוך התיכון.
לאחר-מכן עבד כפקיד באוניברסיטה העברית בירושלים.
 
ביום ח' בטבת תשי"ז ,(12.12.1956) בשעת מילוי תפקידו בעלותו על מוקש, נפל והובא
למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים.

 

התחברות לחברים

פורומים

 דפי זכרון פעילים לחללי סיירת שקד הכניסה לפי שמות משפחה
     
 א-ב הקלק   ג-ד-ה הקלק

ו-ז-ח הקלק
 ט-י-כ הקלק

  ל-מ-נ-ס הקלק  ע-פ-צ הקלק 

 ק-ר הקלק     ש-ת הקלק


באפשרותכם להוסיף תמונות וסיפורים,לדף יקירכם.
.yossi42445@gmail.com
 
   מצבת זכרון לחללי שקד באופקים.

תודה לשאולי מהנצחת החייל על עזרתו בהשגת החומר.


 

תאריך ושעה
 

מונה:


                  
   נוסטאלגיה ומחשבות 
 לפני שנתיים הוזמנתי להשתתף כצופה, בכנס של אירגון יוצאי ההגנה. כצפוי, הזמן עושה את שלו ומספרם מצטמצם, לכן החליטו הרחיב את מאגרהמשתתפים גם ליוצאי חטיבות מלחמת  השחרור ובהמשך גם את צאיצהם.
כך הוזמנתי עם רעייתי על ידי אשה מדהימה שהיתה מ"כ בפלוגה ג' גדוד 51 של גבעתי (אז היה הגדוד בגבעתי)
 במלחמת השחרור, אלמנתו של אחד מגבורי המלחמה ההיא, הינה ציירת מוכשרת והוציאה סםר נפלא על קורות הגדוד.
הערב היה נוגע ללב, מרגש וסנטימנטאלי ואני מצדיע ליוזמים והמפיקים. חזרתי לערב נוסף השנה בחול המועד
סוכות (לפני כחודשיים) עם שמץ געגוע; חייכתי עם כולם, התפעלתי מהנגנים הצעירים של תזמורת צ.ה.ל. ומדברי
המפקדים הישישים (תא"ל פונדק על סף ה 100) המהמתי את הניגונים האהובים ומחיתי דמעה היכן שתיכננו עורכי
הסרטים הדוקומנטריים. השיא היה בסיום, אחר ששרו את הימנון פלוגות השדה של ווינגייט - הפו"ש, שאלו אם יש
יוצא פו"ש בקהל, ויהודי בודד הצביע!  היתה לי תחושת התחברות עם דור ענקים שהולך ונעלם.
     חברים יקרים, גם אנחנו דור הולך ונעלם, גם אנחנו נקודת החבור עם העבר ועם אירועים ומסורות המתפוגגים
כרסיסי לילה וכאיוושות ערפל נמוג בשמש הבקר. בנו תלוי הדבר אם נשכיל להעביר את מה שטמון בראשנו, ובלבנו,
לדור העתיד, לדורות רבים באים. אל נא נשב בחבוק ידים במחשבה שיש מישהו ערטילאי שיעשה הכל; אתם הייתם
מגש הכסף, והיום הינכם חוליית החבור בשלשלת הדודות. אנחנו מפצירים בכם ליטול יוזמה, לשגר חומר, זכרונות,
 אירועים, הפניות וגם כתובות שלכם ושל חברים שעדיין אין ברשותנו. שתפו אותנו, זה יותר קל מאשר לכתוב ספר לבד.
 איש לרעהו יאמר חזק. שלכם באהבה - אתר שקדניק. למשלוח yossi42445@gmail.com 
  
בסיירת שקד
להקת פיקוד דרום
מילים: דליה רביקוביץ'
לחן: רפי בן משה
בסיירת שקד,
מדליקים בלילות מנורה חזקה,
בחדר המפקד.
וכל עין באור מבריקה.
ומי שאין לו בערב מה לעשות
נכנס ויושב לו,
עד אחרי חצות.

בגזרה הצפונית, בסיירת שקד,
פני נער צעיר וזה המפקד.

בסיירת שקד,
ישנו אוטו ישן שהפך מועדון,
עם אור שקט,
בכתום וירוק ואדום.
ומי שאין לו בלילה מה לעשות,
דופק מסמרים,
ומדביק תמונות.

בגזרה הצפונית...

בסיירת שקד,
יוצאים בכל יום שלושה סיורים,
אל צירי המוקד.
ובערב רואים אותם חוזרים,
ואין אחד שם שלא עלה על מוקש,
באחד הימים,
בדרכי האש.

בגזרה הצפונית...

בסיירת שקד,
יוצאים לסיור עוד לפני הזריחה,
כשהחול מרטט,
וחוזרים גם אחרי חשכה.
ואת הרעים שאבדו בדרכי העפר,
שומרים בלבם,
מכל משמר.

בגזרה הצפונית
[Top]
                          
                                                 עורך דין פגיעות גוף   עורכי דין תל אביב    עורך דין פגיעות גוף      עורך דין נזיקין       מדריך טיולים בניו יורק     עורך דין   עורך דין בירושלים

אתר נבנה ע"י ,חברת  קידום ובניית אתרים.  המתמחה  בבניית   אתרי מורשת 0522500575