"שקדניק" האתר של סיירת שקד 424

 

                                   

                                                  

 

      

                                                    ע                     

עבאדי אהרון - רונן

 

שם:   עבאדי אהרון - רונן
תאריך נפילה: 6.5.1984
 
בן יהושע וחנה. נולד ב4691.6.91 במושב טל-שחר.
למד בבית-הספר מסילות ואחר כך בבית הספר המקצועי במזרע.
אהב לטייל ברחבי ישראל. התגייס בשנת 1983 והתנדב לשקד.
נהרג בתאונת-דרכים בדרכו לפעילות מבצעית בלבנון בד' באייר תשמ"ד ,(6.5.1984) ביום הזכרון לחללי צה"ל.
 

עודד אליהו (אלי)

 

שם:   עודד אליהו (אלי)
תאריך נפילה: 18.6.1970
 
בן יוסף וזלדה. נולד בא' בתמוז תש"ה (12.6.1945) בקיבוץ אשדות יעקב.
התגייס בשנת ,1963 והתנדב לשקד. עבר קורס מ"כים וקורס קצינים.
כשסיים את שירותו הסדיר שירת בצבא-הקבע שנה כמדריך.
במלחמת ששת הימים נפצע כשירה בבזוקה ללא מגן תוך כדי חילוץ פצועים.
אחרי שירותו התנדב לעזרת קיבוץ מבוא-חמה בגולן, ומילא את תפקיד המא"ז.
 
נהרג בי"ד בסיוון תש"ל (18.6.1970) כשעלה על מוקש בשדות מבוא-חמה
 

עטיה עופר

 

שם:   עטיה עופר
תאריך נפילה: 11.11.1978
 
בן אליהו ויפה. נולד ביום ט"ז בתמוז תש"י (4.7.1958) בטבריה.
כאן למד בבית-ספר יסודי ובבית-הספר התיכון 'עמל'.
היה תלמיד מצטיין, אך נהג להצניע את הצלחותיו.
באופיו היה ביישן ונחבא-אל-הכלים, ואת עולמו העשיר שמר בלבו.
הוא נהג לערוך סיורים ארוכים בטבע, הרבה לקרוא, ואת רגישותו לעולם הסובב אותו ביטא בכתיבת שירים.
תכונת ההתנדבות והרצון לתרום לחברה אפיינו אותו מילדותו.
תמיד עזר לחבריו הנחשלים בלימודים, וכאשר הגיע זמנו להתגייס לצבא
ויתר על הזכות שניתנה לו- להצטרף לעתודה האקדמית.
 
בראשית נובמבר 1976 גויס לצה"ל והוצב בחיל-הרגלים.
עופר התנדב לסיירת 'שקד' ובכך הגשים את חלומו - לשרת ביחידה קרבית.
לאחר מכן הועבר לבית-הספר של חיל-הרגלים, עבר קורס-צניחה, קורס מ"כים חי"ר וקורס
מפקדי-מרגמות.
את הקורסים סיים בציונים טובים והמשיך להדריך בבית-הספר.
במסגרת שירותו השתתף במבצע ליטני. כל עת שהותו ביחידתו התמיד באימוני הכושר מתוך תקווה להצטרף ליחידה קרבית.
 
ביום י"א בחשבון תשל"ט (11.11.1978) נפל בעת שירותו.
הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבטבריה.
השאיר אחריו הורים, אח ושתי אחיות.
 
במכתב-תנחומים למשפחה כתב מפקדו: "דרכו של עופר בצבא הייתה ארוכה ומלאת קשיים.
עופר התנדב לסיירת 'שקד' ועקב קשיי-בריאות נמנע ממנו לסיים את המחזור.
הוא לא ויתר וניגש לעשות את המסלול שנית.
הפעם סיימו בהצלחה אחר-כך הגיע עופר לבית-ספר של חי"ר ויחד עמנו עסק בהדרכה של המערך הסדיר ומערך המילואים-
עבודה קשה המחייבת סבלנות רבה. בסתר-לבו קיווה עופר לחזור לאחת היחידות המובחרת של צה"ל.
תכונה שהייתה אופיינית לו - לשרת את צה"ל ואת המדינה כמיטב-יכולתו."
 
המשפחה הנציחה את זכרו בגן הזיכרון שבטבריה.
 
 
                     עמית   נדב    
                                      כניסה לאתר לזכרו הקלק    

בן יחיד להוריו משה ודינה. נולד ביום כ' באדר תש"ז (12.3.1947)בקיבוץ מזרע. אחרי שנולד נפל אביו במלחמת השחרור. עמית התחיל את לימודיו היסודיים במוסד החינוכי במזרע וסיים את לימודיו בנתניה. לאחר מכן למד לימודים תיכוניים במוסד החינוכי במזרע ושנה אחת למד בבית-הספר התיכון המקצועי "אורט" שבנתניה. נדב היה חבר בתנועת הנוער "השומר הצעיר", ועם חבריו לתנועה ואף לבד הרבה לטייל בארץ והתפעל מנופיה. נפש רגישה הייתה לו, שמצאה את ביטויה באהבה למוסיקה.

עמית גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1965, שירת במסירות ובנאמנות וזכה להערכת מפקדיו. אחד ממפקדיו כתב לאמו: "...דעי לך שיש לך בן נבון ונחמד ואת בהחלט יכולה להתגאות בו, גם כבן אדם וגם כקצין ביחידה זו". לאחר שירותו הסדיר הצטרף לצבא-הקבע והיה קצין המבצעים בממשל עזה. אור ליום י"ז במרחשון תשל"א (15.11.1970), נפל בעת מילוי תפקידו. השאיר אישה ובת פעוטה. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול. לאחר נפלו הועלה לדרגת סרן.

 

עמרני שלום

 

שם:   עמרני שלום
תאריך נפילה: 1.11.1956
 
בן אברהם ושרה. נולד ביום כ"א באלול תרצ"ז (28.8.1937) בתימן.
בילדותו למד ב"חדר". בשנת 1949 הגיע לארץ במבצע "על כנפי נשרים".
בימים הראשונים ישבה המשפחה במעברת ראש-העין ולאחר-מכן עברה ליבנה עד שהגיעו,
כעבור שלושה חדשים, ליסוד-המעלה והשתכנו שם.
שלום התחיל לומד בבית-הספר במקום, אחרי-הצהריים עבד ועזר בכלכלת-המשפחה
(כי אביו היה זקן וחלוש) ורק בערב נתפנה להכנת שיעוריו.
כעבור ארבע שנים עברה המשפחה לגור בכפר-סבא, אלא שהנער לא רצה להפסיק את לימודיו
ולהיפרד מחבריו שחיבבוהו על צניעותו,רוחב-לבו וידידותו.
הוא נשאר במקום, המשיך בלימודיו ובעבודתו והתארח אצל הוריו רק בשבתות.
הוא אהב את העבודה ובייחוד את עבודת-האדמה, ומטרת-חייו הייתה לעסוק בחקלאות.
בסיימו את לימודיו בבית-הספר היסודי נאלץ להיאבק קשה עם בני-משפחתו עד שעלה בידו
לשכנעם שיאפשרו לו ללמוד בבית-הספר החקלאי בנהלל.
 
בלמדו שם היה חוזר ומספר:
"בנהלל מצאתי את אשר רציתי, כי שאיפתו הייתה לשוב עם משפחתו ליסוד-המעלה,
להשתקע שם ולפתח משק חקלאי במקום מתוך תקווה שבעמל-כפיו יצליח להעלות את רמת-חייה של משפחתו.
שנה אחת למד שם, כי מפאת גילו נקרא למלא את חובת-שירותו בצה"ל באוגוסט 1955 ולא יכול להמשיך בלימודיו.
במשך הזמן הקצר של שירותו היה לחייל אמיץ והצטיין בדבקות במשימה ובשמירת-סוד.
באחד הימים סח לחברו, כי גם הוא היה רוצה להשתתף באחד הקרבות,
כי "מדוע אהיה יוצא מן הכלל?מדוע אחרים נופלים למען המולדת ואני ? אשב בחיבוק ידיים?"
בתקופת-שירותו השתתף בכמה פעולות צבאיות, ובאחת מהן, ביום כ"ז במרחשוון תשי"ז, (1.11.1956)
בימי מערכת-סיני, נפל. הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול
וביום כ"ט בתשרי תשי"ח (24.10.1957)הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות בכפר-סבא.
אחרי נפלו הוציאו חבריו חוברת לזכרו.
 

עצמון עמרי יעקב

 

שם:   עצמון עמרי יעקב
תאריך נפילה: 16.10.1973
 
עמרי, בן רבקה ורפאל, נולד ביום י' באייר תשי"ג (25.4.1953) בגשר הזיו.
הוא סיים שש שנות לימוד בבית-הספר היסודי במגשימים, ואחר-כך המשיך וסיים את לימודיו
היסודיים בבית-הספר "פיקא" בפתח-תקווה.
אחרי-כן החליט ללמוד מקצוע והלך לבית-הספר "מוסינזון" במגדיאל, ושם למד מכונאות רכב
במסגרת תלת-שנתית, נוסף למקצועות הרגילים. לאחר שסיים את לימודיו,
ונותרה לו כשנה עד למועד גיוסו לצה"ל, החליט לצאת לעבודה.
הוא עבד במפעל "נילי" בקרית אריה כמסגר כללי ורכש את יסודות המקצוע הזה.
עמרי גויס לצה"ל בתחילת מאי 1971 והתנדב לסיירת.
לאחר סיום הטירונות השלים קורס סיור וקורס צניחה.
אחר-כן עבר השתלמות והוסמך כמש"ק מרגמות ולבסוף עבר קורס מ"כים חי"ר.
בקרב חבריו ומפקדיו נודע עמרי כחייל טוב, אמיץ ואחראי. כל תפקיד שהוטל עליו, מילא בשלמות וללא דופי.
מפקדיו ידעו כי אפשר לסמוך עליו והעריכו אותו מאוד בזכות תכונותיו והישגיו,
ואילו חבריו לפלוגה אהבו אותו ובקשו את חברתו. הוא היה חביב ומקובל עליהם בזכות יושרו
ונכונותו לעזור לזולת, ובזכות היותו חבר טוב וידיד אמת. תפקידו האחרון היה רב-סמל פלוגתי.
 
כשפרצה מלחמת יום הכיפורים נשלחה יחידתו ללחום בחזית סיני.
היחידה השתתפה בקרבות הבלימה הקשים נגד המצרים, ואחר-כך בכיבוש אזורים שונים, החזיקו כוחות האויב.
ביום כ' בתשרי תשל"ד (16.10.1973) בשעת ניסיון לכבוש מאחז מצרי בציר "לכסיקון",
באזור "לקקן", נפגעה זחל"ם שמתוכו נלחם עמרי והוא נהרג.
הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו הורים ושלושה אחים.
לאחר נופלו הוענקה לו דרגת סמל-ראשון.
במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "עמרי נפל במלחמת עם ישראל על קיומו,
ומותו הוא מס הדמים שנאלצנו לשלם למען חירותנו. עמרי, היעיל והנמרץ, אשר זכה להערכת חבריו,
ציווה במותו את החיים לרבים אחרים. תמיד היה זה עמרי שמילא את תפקיד המעודד והמנחם את חבריו.
לא בכדי היה בזחל"ם המ"פ, שנע ראשון בפריצה לטיהור היעד ובכך אפשר לכל האחרים לעבור ולהגיע אל היעד.
כשנקפד פתיל חייו על-ידי פגיעה ישרה ברכבו, נפל אחד מלוחמיה המעולים של היחידה.
הרגש מסרב להאמין שעמרי אכן לא עמנו.
לחבריו ליחידה עדיין נדמה כאילו בינינו הוא, מעודד, מחייך ומארגן.
הלא רק אתמול היה עמנו ודומה שעתיד הוא לחזור. אך ההיגיון השקול והקר יודע כי עמרי לא ישוב".
 
                                                                        פ                     
 

פוגל צבי (צביקה)

 

שם:   פוגל צבי (צביקה)
תאריך נפילה: 11.11.1982
 
בן אליהו ורות. נולד ב4591.1.1 בתל-אביב. גדל בנצרת-עלית.
למד בתיכון עירוני א' בתל-אביב במגמה ביולוגית ואהב לצלול.
התגייס באוגוסט 1972 והתנדב לשקד.
נהרג בהתמוטטות בנין הממשל בצור בה' חשוון תשמ"ב (11.11.1982) במסגרת שירותו בשב"כ.
 

פורת (פריינטה) יואל

 

שם:   פורת (פריינטה) יואל
תאריך נפילה: 7.10.1973
 
יואל,בן יעל ואבשלום, נולד ביום י"ז בכסלו תשי"ג (5.12.1952) בקיבוץ מסילות.
הוא למד בבית-הספר היסודי על-שם ביאליק בחולון ואחרי-כן המשיך בלימודיו
בבית-הספר התיכון-מקצועי "אורט" בחולון, במגמה לאלקטרוניקה.
יואל הרבה לטייל ברגל, לבדו או בחברת ידיד אחד או שניים.
הוא הכיר היטב את הארץ ואת אתריה.
מנעוריו היה חובב ספורט נלהב, אהב את משחק הכדורסל, אך יותר מכל אהב לרוץ.
מדי לילה, בחורף ובקיץ, היה רץ כחמישה קילומטרים.
בשעות הפנאי נהג לשבת בכורסתו ולהאזין למוסיקה, ובייחוד אהב להאזין לשירתה של אסתר עופרים.
יואל היה ישר מאוד, דובר אמת ובעל מצפון, והצטיין באומץ-לב ובמרץ רב.
חבריו אהבו אותו משום שהיה טוב לב ונוח באופיו וידע גם להשתובב ולהתבדר.
מעולם לא הסתכסך עם חבר והיה צנוע, מסתפק במועט ופשוט בהליכותיו.
הוא אהב מאוד את משפחתו, היה בן נאמן ומסור להוריו, תמיד התחשב בדעתם ורחש להם כבוד.
יואל גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1971 והוצב לחיל התותחנים.
הוא ביקש לשרת בסיירת קרבית, אך משום שהיה בוגר בית-ספר מקצועי
 
לא ניתן לו מבוקשו והוא נשלח, לאחר הטירונות, להשתלם בקורס מש"קי שלישות.
אחריכן שירת כלוחם בסיירת "שקד" והשתתף במבצעי טיהור רצועת עזה ממחבלים.
לימים נשלח להשתלם בקורס קצינים בסיסי ובקורס שלישים.
הוא היה קצין מסור מאוד ובעל ידע מקצועי רב. לא תמיד הקפיד על גינוני משמעת,
אך עמד בתוקף על ציות לפקודות הצבא בכל הנוגע לפעילות מבצעית.
מפקדו כתב עליו: "יואל היה קודם לכל חייל מאומן, אשר ידע את חיי השדה ולכן הבין את
חיילי הגדוד והם העריכוהו. הוא הכיר כל חייל בשמו, למד את בעיות חיילי היחידה ועזר להם ככל שיכול.
תמיד עבד ופעל במלוא המרץ והאמונה, ומעולם לא ישב בטל ללא מעש.
הוא היה בקי בכל המתרחש בגדוד והיה איש אמונם של רבים. החיילים אהבוהו והם פנו
אליו בכל עניין קטן וגדול והוא ידע תמיד להיפנות לסייע להם". במשך כל תקופת שירותו
בצבא השתדל שלא להדאיג את הוריו ולכן לא סיפר להם על קשיים ועל פעולות מסוכנות
שהשתתף בהן.
על חלקו בפעילות המבצעית הוענק לו "אות השירות המבצעי".
במלחמת יום הכיפורים השתתף יואל בקרבות הבלימה נגד הסורים ברמת הגולן.
בקרב שהתחולל ביום י"א בתשרי תשל"ד ,(7.10.1973) בציר קצביה-חושנייה נפגע ונפל.
הוא תבע ממפקדו שיתיר לו לצאת בראש שיירת מכוניות, שהובילו תחמושת לסוללות הגדוד.
בשעה שנסע בג'יפ לנווט את השיירה, נפתחה עליה אש טנקים של האויב.
כלכלי הרכב נפגעו ויואל נהרג כאשר חזר כדי לחלץ את נהג הג'יפ שנפגע.
הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחולון.
השאיר אחריו הורים ושני אחים.
הוריו הוציאו לאור חוברת לזכרו ובה מדברי חברים על דמותו, פרקי זיכרונות, דברי שיר
ותצלומים,כן יסדו הוריו קרן מלגות לתלמידים נזקקים בבית-הספר "אורט" בחולון.
 

פיין עוזי

 

שם:   פיין עוזי
תאריך נפילה: 26.10.1973
 
עוזי,בן עדנה ויהודה, נולד ביום כ"ה באייר תש"ז (15.5.1947) בקיבוץ רביבים בנגב, שהוריו היו ממקימיו.
כעבור שנה עברה משפחתו לקיבוץ אלונים.
עוזי התבלט בעקשנותו וברצינות שייחס לכל תפקיד שהוטל עליו.
בעודו ילד היה אחראי למשק הילדים של בית-הספר והצטיין במיוחד בעבודה במשק החי.
בני כיתתו מספרים עליו, שמעולם לא נרתע מאחריות והיה תמיד ראשון בכל משימה שכיתתו
נטלה על עצמה.
בחדר ההורים שלו היה עוזי משרה אווירה מיוחדת בחביבותו, בנאמנותו וביחס הכבוד שנהג בהוריו.
אמנם בבית-הספר התקשה בלימודים, אבל בכוח הרצון הגיע להישגים מצוינים, ובעבור זאת זכה להערכה רבה בעיני חבריו.
פעם אמר: "אני אף פעם לא הצטיינתי בלימודים ואיך אני יכול לעזור לפנינה (חברתו), אני בעצמי לא מבין".
כנער היה אחד מעמודי התווך של כיתתו בכל הנוגע בחיי החברה ובלימודים.
תקופה מסוימת היה חבר בנבחרת הכדורסל של אלונים.
תמיר היה, יפה-תואר, בעל מבט חודר, עליז ושופע הומור.
בקרב ידידיו נודע כחבר נאמן ומסור, נעים הליכות ועניו.
עוזי גויס לצה"ל במחצית יולי 1965 והוצב לנח"ל.
את הטירונות סיים כחניך מצטיין, ואחרי שהשתלם בקורס מ"כים ומילא את תפקידיו ביעילות ובכישרון, נשלח לקורס קצינים.
אחרי-כן הוצב כקצין לבסיס הדרכה של הנח"ל, ועסק שם בתפקידי הדרכה שונים.
 
במלחמת ששת הימים הוצב בסיירת "שקד".
בתקופת שירותו הדריך גם בקורס לסיירים, ובשנה האחרונה לשירותו בצה"ל שימש מפקד פלוגה שלטירונים מבוגרים.
היו בה עולים חדשים, תלמידי ישיבות, אבות למשפחות, מגוון של אנשים מגילים שונים, מעדות שונות ומשכבות שונות.
עוזי מצא את הדרך הנכונה לדבר אליהם ואם כי היה צעיר מרוב פקודיו,
היה מפקד, מדריך ומורה, שהנחה אותם בדרך לאזרחות טובה וטיפל בבעיותיהם הרבה יותר משדרש תפקידו.
כתב אחד מפקודיו: "עוזי ידע לרכוש את אמונם של מבוגרים ממנו, בשיקול הנכון, בשקט ובצניעות שלו.
הייתה מספיקה מלה אחת שלו, בלא נימה סמכותית, כדי שמיד יבוצע רצונו".
לדברי חייל אחר שלו: "הוא ידע בדיוק מה הוא עושה ואיך להתייחס לחברה.
לעתים ראיתי אותו יורד מהג'יפ ומפנה את מקומו לאחר עדין מאוד, חכם, עם חוש הומור בריא".
במחצית יולי ,1968 סיים עוזי את שירותו הסדיר בדרגת סגן.
אחרי ששוחרר השתתף בקורס הראשון של קציני-ביטחון בחברת "אל-על" ובסיומו עבד חודשים אחדים בליווי מטוסי החברה.
בסוף1968 השתתף בקורס מדריכים באפעל וריכז את סניף "הנוער העובד" בבת-גלים.
בסופה של אותה שנה חזר לאלונים כדי להקל את המצוקה שנוצרה בגלל חוסר עובדים בענף גידולי השדה.
לא עברה שנה והוא נבחר על-ידי צוות העובדים להיות מרכז הענף.
בנועם הליכותיו, ביושרו ובייחוד בשמשו דוגמא אישית, טיפח עוזי את חוש האחריות בקרב עובדי הענף והביאם לידי הישגים גדולים.
תמיד חיפש דרכים לשפר את העבודה ולהקל על העובדים, וברור היה לכל שתמיד יסתדרו העניינים בכי טוב אם עוזי יטפל בהם.
בזכות הצלחתו הרבה החליט המשק לשולחו לקורס מרכזי משק,
ובמאי 1973 יצא למדרשת רופין, כדי לחזור בתום הלימודים ולשמש רכז הקיבוץ.
גם לאחר שיצא ללמוד, התעניין בכל המתרחש בענף שלו ודאג לפעולתו התקינה.
כשפרצה מלחמת יום הכיפורים יצא עוזי ליחידתו ברמת הגולן לפני שהגיע אליו צו הגיוס.
כסרן קיבל פיקוד על סיירת ג'יפים ולחם בקרבות הבלימה והפריצה נגד הסורים.
ביום ל' בתשרי תשל"ד (26.10.1973) נשלח לתאם עם קציני האו"ם את מקום קביעתו של קו הפסקת האש.
בתל-מרעי עלה הג'יפ שלו על מוקש והוא נהרג.
הוא הובא למנוחת-עולמים בבית העלמין בקיבוצו.
השאיר אחריו הורים ושני אחים.
לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-סרן.
במכתב תנחומים למשפחה האבלה כתב שר הביטחון: "עוזי הוגדר כקצין יעיל,
בעל יזמה, מנהיגות, יכולת ותפיסה ושימש דוגמא אישית לפקודיו".
 
הקיבוץ הוציא לאור חוברות לזכרו, שכלולים בהן דברים על דמותו ודברי חברים ללימודים,
לעבודה ולשירות בצבא.
 
   פייט דוד    
כניסה  לאתר  זכרון הקלק                     
 

דניאל-דוד (דודיש), בן רוזליה וטוביה (טובייש), נולד ביום י"ז בחשון תשי"ב (16.11.1951) בובזיק שבפולין, ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1957. הוא למד בבית-הספר היסודי בקיבוץ ניצנים ואחרי-כן המשיך בלימודיו בבית-הספר התיכון-חקלאי בכפר סילבר. בן חמש היה כשעקרה משפחתו משיכון העולים באשקלון והתיישבה במושב ניר ישראל. מימי נעוריו סייע לאביו בעבודות המשק הקשות. כתב עליו מורהו: "בלימודים לא הקפדנו עמו, משום שידענו שעל כתפיו הצעירות הוטל משא כבד, עול של משק מתפתח. תמיד נאבק כדי להוציא את צדקת חבריו התלמידים לאור. אך בעיקר נתגלה ייחודו בטיולים ובמסעות. שם נחשף דניאל האמיתי - החביב, המסייע והמתנדב". דניאל היה חובב ספורט נלהב, אהב מאוד משחקי כדורגל והיה חבר בנבחרת הנוער של "הפועל" אשקלון. מטבעו היה פעלתן, חסר מנוחה ומלא מרץ של עשייה. היו לו "ידי זהב" והוא ידע לעשות כל מלאכה שנזדמנה לו, ובכך סייע הרבה להוריו בעבודת האדמה במושב. דניאל היה מוכן תמיד לעזור לזולת ומעולם לא רדף דברים שבחומר. תמיד טען שאין לו צורך בכלום, האיר פנים לכל אדם ורחש חיבה רבה לידידיו. היה לו חוש הומור והוא הרבה להתלוצץ ולהשתובב, אך ידע היטב להיות רציני ושקול כשהיה צורך בכך.

דניאל גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1970 והתנדב לסיירת "שקד". הוריו דיברו על לבו וביקשו למנוע אותו מכך, אך הוא מיאן לשמוע להם. לאחר הטירונות השתלם בקורס צניחה ובקורס מ"כים חי"ר והוצב ביחידתו. הכל הכירוהו כחייל טוב, אחראי ומסור לתפקידו, שעשה כל מה שהוטל עליו בדייקנות ובמסירות. כל ימי שירותו בצבא השתדל שלא להדאיג את הוריו, ולעתים היה נוסע שעות רבות כדי להיות שעה קלה בביתו.

לאחר שהשתחרר מן השירות הסדיר נרתם במלוא כוחו ומרצו לפיתוח המשק של אביו ואף החל לבנות לו בית שם. הוא היה אמור לחנוך את הבית שבועות אחדים אחרי שפרצה המלחמה. במלחמת יום הכיפורים לחם עם יחידתו בסיני והשתתף בקרבות נגד המצרים, שחדרו לתחום כוחותינו. בקרב שנערך ביום י"ד בתשרי תשל"ד (10.10.1973) מצפון לקנטרה, נפגע הנגמ"ש שלו בשני טילי-כתף והוא נהרג במקום. תחילה נחשב כנעדר, אחרי-כן הוכרז חלל שמקום קבורתו לא נודע. לימים זוהתה גופתו והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין באשקלון. השאיר אחריו הורים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.

המועצה האזורית "חוף אשקלון" הוציאה לאור חוברת לזכר בני המקום שנפלו במלחמה, ודניאל בתוכם.

 
פישר צבי

 

שם:   פישר צבי
תאריך נפילה: 28.11.1971
 
בן זאב וחיה. נולד בי"א באייר תשי"א (17.5.1951) בפתח תקווה.
למד בבית הספר התיכון החקלאי עירון בחדרה. בגדנ"ע עבר קורס מ"כים.
היה פעיל במועדון הקליעה וזכה במקום ראשון בתחרות קליעה.
התגייס באוגוסט ,1970 והתנדב לשקד.
נפצע במילוי תפקידו ליד עזה, ומת מפצעיו בי' בכסלו תשל"ב (28.11.1971)
לוח שיש הוצב לזכרו בבית-הכנסת בנווה-עוז.
 

פרומרמן שרגא

 

שם:   פרומרמן שרגא
תאריך נפילה: 29.8.1972
 
בן שמואל ואסתר. נולד ביום י"א בשבט תש"ט (10.2.1949) בתל-אביב.
למד בבית-הספר על-שם גורדון שבגבעתיים, בבית-הספר "עליות" שברמת-גן
ובבית-הספר התיכון "אורט" שברמת-גן, שם רכש את מקצוע הנגרות.
לפני גיוסו לצבא התכונן שרגא לבחינות הבגרות ועמד בהן בהצלחה.
בגיל צעיר הצטרף שרגא לתנועת-הצופים, ואף הדריך בשבט שלו.
הוא אהב מאוד את הפעילות בתנועה, את ההווי המיוחד שלה ואת הטיולים בארץ ולא היה
מוכן לוותר על שום טיול מחנה.
הוא היה חובב ספורט ואהב במיוחד את משחקי הכדורסל.
הוא היה מתאמן ב"הפועל" רמת-גן והקדיש את רוב מרצו לענף זה.
הוא אהב גם ריקודי-עמים והיה מהמשתתפים הפעילים בחוג לריקודים אלה.
שרגא היה ידוע בין חבריו בכנותו וביושרו ומעולם לא היסס לומר לאדם בפניו מה
שחשב שראוי לומר.
 
הוא גויס לצה"ל במאי 1967 וימים אחדים לאחר גיוסו כבר מצא את עצמו כחייל מן השורה.
הוא עשה את שירותו באחת היחידות המובחרות של פיקוד הדרום.
לאחר שחרורו התכונן להמשיך וללמוד בטכניון. סגן שרגא נפל בעת מילוי תפקידו,
כאיש מילואים בסיירת שריון, ביום י"ט באלול תשל"ב .(29.8.1972) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול.
 

פרידמן עמירם

 

שם:   פרידמן עמירם
תאריך נפילה: 16.10.1973
 
עמירם,בן רבקה ושמואל ז"ל, נולד ביום כ"ז בניסן תש"ז (17.4.1947) בקיבוץ שפיים.
הוא למד בבית-הספר היסודי במשק, ואחרי-כן סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון-חקלאי בקיבוצו.
עמי,כפי שכינוהו בני משפחתו וידידיו, השתלב יפה בחיי הקיבוץ.
הוא היה פעיל מאוד בחיי החברה של בני גילו ומאחר שהיה צנוע מטבעו, לא ניסה להתבלט ולא נטה לדבר על הצלחותיו.
מילדותו נטה לעבודת כפיים אמנותית, הרבה לעבוד בעץ ובמתכת
ולעתים קרובות הביע את רצונו לפתוח בית-מלאכה ובית-ממכר לעבודות מתכת דקורטיביות.
הוא היה פעיל גם בתנועת "הנוער העובד והלומד" והשתתף בקביעות באימוני הגדנ"ע.
אבל מכל עיסוקיו אהב במיוחד את הספורט ובעיקר אהב לשחק בכדורסל.
בקיבוץ היה חבר ב"הפועל", וכשעבד בקואופרטיב "אגד" כעבור שנים, שיחק בקבוצת הכדורסל שלה סניף.
אהבתו לספורט הייתה כה גדולה, עד שגם השעות הנוספות שעבד וגם הדאגה לאשתו ולבנו,
לא מנעו ממנו להשתתף בכל אימוני הקבוצה ובכל משחקיה.
חבריו למשחק הכדורסל מעידים עליו שהיה שחקן מצטיין ותרם רבות לרמתה הגבוהה של הקבוצה.
 
עמירם גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1956 והתנדב לסיירת "שקד".
הוא עבר קורס מפקדי כיתות חי"ר וקורס קציני חי"ר, שבסיומו הוענקה לו דרגת קצין.
 
למעשה השלים את הקורס הזה רק לאחר מלחמת ששת הימים, אשר בה השתתף כצוער.
לאחר סיום הקורס הוצב, לפי בקשתו, ליחידת סיור.
באותה תקופה העריכו אותו מפקדיו כאדם מצוין וכלוחם מעולה, כמפקד בעל סמכות טבעית וכפקוד ממושמע.
השתלבו בו יכולת מקצועית וכושר מנהיגות עם דאגה וקרבה אמיתית לחייליו.
בזכות צניעותו וכנותו היה חביב על כל מי שעבד במחיצתו יום יום.
כעבור זמן הועלה לדרגת סגן ולפני תום שירות החובה שלו ביקש לעבור לחיל השריון.
בקשתו אושרה והוא נשלח לקורס קציני סיור של השריון, שבסיומו הוצב לסיירת שריון ובה גם עשה את שירות המילואים שלו.
בגמר שירותו הסדיר נשא אישה ועזב את המשק.
תחילה עבד במכרות הנחושת בתימנע ואחרי כן החל לעבוד בקואופרטיב "אגד".
הוא לא חסך כל מאמץ כדי להבטיח עתיד כלכלי איתן למשפחתו,
ואמנם זמן מה לפני פרוץ מלחמת יום-הכיפורים,נתקבל כחבר בקואופרטיב.
גם חבריו לעבודה ציינו את צניעותו ואת יושרו כתכונות הבולטות ביותר באופיו.
מעולם לא סיפר על עברו הצבאי ולא התפאר בציונים-לשבח שהוענקו לו על שירותו.
כפיש מילא את תפקידיו בצבא בשקט, כמעט בהיחבא,
כך גם בעבודתו מילא את כל המוטל עליו ללא דופי ומתוך תחושת אחריות.
במלחמת יום-הכיפורים היה עמי בין הראשונים שנקרא לקרב.
הוא לחם בסיני כמפקד מחלקת סיור והשתתף בקרבות הבלימה
ובקרבות ההבקעה להקמת ראש הגשר בגזרה המרכזית של תעלת סואץ.
בערב החמישה-עשר באוקטובר ,1973 נפגע עמי ואיבד את עינו.
הוא חבש את עצמו, החליף את הנגמ"ש שנפגע והמשיך להסתער בראש מחלקתו.
לפנות בוקר נפגע הנגמ"ש שלו שוב לאחר לחימה אכזרית, ורק אז הסכים להישלח לטיפול יחד עם פצועים אחרים.
בדרך לעורף ביום כ' בתשרי תשל"ד ,(16.10.1973) נפגע נגמ"ש הפינוי ליד "החווה הסינית"
וכל נוסעיו נהרגו.
עמירם הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקיבוץ שפיים.
השאיר אחריו אישה ובן, אם ושלוש אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סרן.
 
במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "מעשיו וכושר התמדתו במלחמה ארוכה זו שימשו לנו,חבריו, מקור לכוח.
עמירם ביצע את משימותיו באומץ לב ובתושייה רבה".
 

פרלמוטר אריה "פפי"

 

שם:   פרלמוטר אריה "פפי"
תאריך נפילה: 10.6.1971
 
בן יוסף וחנה, יוצאי פולין ומניצוליה, אשר ידעו בחייהם סבל רב .
אריה נולד ביום כ"ב באייר תש"ט (21.5.1949) בנהרייה.
הוא גדל ולמד במוסד "חוף השרון", בקיבוץ יקום. בילדותו טייל הרבה עם אביו.
באחד הטיולים עצר לרגע, כשאור נדלק בעיניו: "אבא, תראה את השדות שלנו".
בנעוריו נטל חלק בפעילות ענפה, אשר כללה בין היתר, הדרכת ילדים והשתתפות בענפי ספורט שונים.
הוא אהב לקרוא הרבה, בעיקר שירה. הא שלח ידו גם בכתיבה.
עזבונו הספרותי כולל שירים רבים, פזמונים ופרוזה. הוא חיבב מוסיקה, שדיברה אל
לבו ברגישותו הרבה.
ניגן באקורדיון וגילה פעם כי הדבר מאפשר לו לפרוט גם על פסנתר ולבטא בכך את
אהבתו המיוחדת לשופן.
בן17 היה כאשר עמד לקבל עם חבריו את סמל הבוגר של תנועת "השומר הצעיר".
קבלת הסמל נראתה בעיניו כעניין פורמאלי בלבד, לכן הוא התנגד יחד עם המיעוט בקבוצתו לקבלת האות.
בתקופה זו הושפע מהתנועה המשיחית, ממרטין בובר והתחיל לגלות עניין בפילוסופיה.
 
הוא גויס לצה"ל בראשית ינואר .1968 חבריו הקרובים, אשר הכירוהו כאינדיבידואליסט
מושבע,ניבאו כי יקשה עליו להתפשר עם השגרה הצבאית. אולם כך היה רק בתקופת
טירונותו.לאחר מכן ניתן היה להיווכח כי הצבא גיבש את אופיו והוסיף הרבה לביטחונו העצמי.
כשהיה בבית, במסיבת חג העצמאות, ביקשוהו המארגנים, באופן בלתי צפוי, לספר על צניחותיו בצבא.
הוא עמד, לבוש חולצת תכלת ומכנסיים לבנים, נוכח כל חברי הקיבוץ וסיפר בשפתו הקלילה,
להנאת כל המאזינים.
הוא היה בין הראשונים מקרב חבריו אשר זכה להגיע לדרגת סגן, היחיד שעוד בשירות סדיר
קיבל לידו פיקוד, וזכה שצוערים מקרב חניכיו ידברו בשבחו כמפקד.
כאשר עלתה על הפרק שאלת עתידו, התלבט אריה רבות:
האם לחזור הביתה או להיענות לצו השעה, ולהתגייס לצבא הקבע כי הצבא זקוק לו. זאת
הייתה תקופה קשה גם להוריו, כי הם רצו בשובו הביתה. הוא חש זאת כנראה, ובאחת
השיחות פלט לעבר אביו: "אבא, מה עם אהבת המולדת שלי?"... בא הקץ ללבטים.
אריה נשאר בצבא. ביום י"ז בסיוון תשל"א ,(10.6.1971) נפל בעת מילוי תפקידו והובא
למנוחת-עולמים בקיבוץ יקום. אחד מחבריו לקבוצה מצא בין רישומיו: "פחד טמיר מקנן
בי,כי אמות בטרם אספיק לומר את דברי", כמו חש את העתיד לקרות לו.
 
חברו לקורס הקצינים כתב למשפחתו: "למצוא אחד תמים כל-כך כאריה בקורס הקצינים
היה משום הפתעה נעימה. באותן שבתות ארוכות, כשלא יצאנו הביתה, היה בו וברוחו משום
עידודו הרחבת הנפש. היינו הולכים אז לאולם הריק, שרק הפסנתר ניצב בו ואריה היה יושב
חצי יום ו'משתולל' על-פני המנענעים. או שהיינו מבלים בשיחות על שירה ופילוסופיה,
נושאים שהיו נדלקים בנו לפתע גם בשיעורי הקצונה. היינו מחליפים אז דעות על-גבי פתק
נייר שהועבר מיד ליד. אריה חי חיי פיוט וביציאה הראשונה הביתה זכורני שהוא כיסה את
זכוכית חלון האוטובוס בדברי פיוט".
 
כשנה אחרי נפילתו יצאה לאור חוברת לזכרו, הנושאת את שמו.
 
         צ    
 

צולמן מאיר שמואל (מרק)

 

שם:   צולמן מאיר שמואל (מרק)
תאריך נפילה: 13.10.1973
 
מאיר-שמואל)מרק(, בן אסתר וחיים )הנריק(, מניצולי השואה.
נולד ביום כ"ו באב תש"ח ,(31.8.1948) בלודז' שבפולין ועלה ארצה בשנת .1951
הוא למד בבית-הספר בקיבוץ דפנה.
 
מאיר גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1966 והוצב לחיל הרגלים.
לאחר הטירונות השתלם בקורס צניחה, בקורס סיירים ובקורס מ"כים חי"ר,
ונתמנה למש"ק סיור ביחידת שריון. חבריו סיפרו שקשה היה לו להסתגל לאורח החיים
ולמשמעת הקפדנית שבמשטר הצבאי.
מפקדו אמר עליו:
"הוא ניסה לפעול בדרכו שלו, שלא תמיד חפפה את הדרך הרגילה, את המשמעת ואת
הסדר הצבאי. בכל נושא צבאי יכולתי לסמוך עליו. לא היה לי רגע אחד צל של ספק
ביכולתו האישית כלוחם וכמפקד. הוא היה חור מיוחד, המתלהב לקראת כל פעולה מבצעית,
וביקורתו ביקורת בונה: לשפר את הביצוע".
על חלקו במלחמה בשנת 1967 הוענק לו "אות מלחמת ששת הימים".
לאחר ששוחרר מהשירות הסדיר נתקבל לאוניברסיטת בן-גוריון בנגב וסיים את הפקולטה
לפסיכולוגיה.מאיר היה אוהב אדם בכל מאודו.
 
הוא ידע לטפח עם הזולת יחסים קרובים, בלתי-אמצעיים, ללא גינונים.
הוא ידע להקשיב לזולת ולהבינו, להזדהות עמו במאווייו ובסבלותיו, ובנכונות רבה היה מסייע לכל אדם במעשה ובעצה.
כדי להבין היטב את נפש האדם ואת דרכי חשיבתו, למד פסיכולוגיה.
מכניס אורחים היה בחמימות רבה ובנדיבות-לב, וביתו היה פתוח לכל ידידיו, אשר כל אחד מהם חשבו כבביתו שלו.
הייתה בו תחושה עמוקה של יושר ושל צדק, ומעשה עוול קומם אותו והסעיר את רוחו.
מאיר שנא את הכפייה ואת המסגרת המגבילה. הוא היה עצמאי מאוד ובעל תושייה רבה.
ההתגברות על הקושי הייתה לו לאתגר. פעם אמר: "טעם החיים הוא בקושי ובמאבק".
הייתה לו אמביציה חזקה, והוא לא חשש להתמודד בכל מכשול ניצב בדרכו.
מאיר ניחן בנשמה פיוטית,בדמיון וכוח תיאור, וכן ידע לשתף את הזולת בעוצמה של חוויה שחרתה בו את רישומה.
הוא הרבה להתרשם מכל היפה, והגיע לידי התרוממות הנפש לנוכח יופיים של נופים או של מעשי אומנות.
מטבעו היה סקרן וביקש לרדת לעומקם של דברים, לחקור אותם ולהבינם.
תמיד חיפש את הבלתי-נודע, את החדשני, את הבלתי שגרתי.
הוא היה חדור רצון לפגוש באנשים חדשים ולנסוע למקומות רחוקים, לנשום אוויר מרחקים ומרחבים.
יצר הנדודים שלו הוליכו לדרום אמריקה, שם סייר וביקר באתרים נידחים ביותר,
ושב גדוש חוויות, שהיה חוזר ומספר עליהן בכל הזדמנות.
בכל פעם היה מתמלא התלהבות, כאילו היה מספרן לראשונה.
 
כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים גויס מאיר ונשלח עם יחידתו לחזית
בסיני.
 
ביום י"ז בתשרי תשל"ד ,(13.10.1973) נפל בעת מילוי תפקידו, והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקיבוץ דפנה.
השאיר אחריו אישה, הורים ואחות.
לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.
 
משפחתו הוציאה לאור חוברת לזכרו ובה דברי זיכרונות, מכתבים, דברי שיר ותצלומים.
אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, הוציאה לאור ספר לזכר תלמידיה שנפלו במלחמה, ומאיר בתוכם.
 

צור ארנון

 

שם:   צור ארנון
תאריך נפילה: 22.11.1969
 
בן אליעזר ואהובה. נולד ביו כ"א בתשרי תש"ט (24.10.1948) בשער הגולן, בעיצומה של מלחמת השחרור.
הוא למד בבקעת כנרות שבעמק-הירדן ובעודו נער התהלך בשבילי המוסד החינוכי
ועל כתפיו הצעירות נשא את עול ההדרכה של קן "השומר הצעיר" בטבריה.
 
היה לו כישרון לציור בעזבונו נותרו הרבה ציורי שמן ורישומים ובלבו להט של אמן יוצר,
אך יחד עם זאת ניחן בתבונה של אדם רב ניסיון ובעל תושייה.
 
ארנון גויס לצה"ל באוגוסט .1967 הוא הצטיין בקורס מ"כים ובקורס קצינים והתבלט כמפקד לדוגמא וכלוחם אמיץ.
בחיי יום-יום וברגעי חירום של פעולה הצטיין במסירות נפש ורעות למופת.
את תפקידיו היה ממלא בשלמות ובתושייה. 
בסוף חודש חשוון תש"ל נפצע ארנון בהיתקלות במארב גדול של חיילים מצריים באזור תעלת סואץ.
הוא צפה מראש את ההיתקלות הזאת והלך לקראתה בראש מורם וגאה ובאומץ לב.
ביום י"ב בכסלו תש"ל (22.11.1969) כעבור שבועיים בערך, מת סגן ארנון מפצעיו והובא
למנוחת-עולמים בבית-הקברות בשער-הגולן.
מפקד היחידה כתב במכתב תנחומים להוריו:
"ארנון יצא מוכן להיפגש פנים אל פנים עם האויב - - - בחילופי היריות היה ארנון עירני ובוטח,
הורה לפנותו אחרון ולחבוש קודם את יתר הפצועים. - - -
ידעתי שפצעיו אנושים אך האמנתי שהצור שבארנון יוכל להתגבר על הבלתי אפשרי -- -
מיומו הראשון עשה ונתן את כל יכולתו. מצאנו בו 'צבר' בן ההתיישבות העובדת,
שאת המלה 'שליחות' לא היה צורך להסביר לו. מהר הכרנוהו כאדם נמרץ, מלא אחריות ויזמה,
חייל בעל כושר בלתי רגיל.היה בו משהו מיוחד, שקשה אולי להגדירו: אולי זה היה חן,
אולי טוב-לב, או חביבות, ואולי כל אלה יחד חברו בו והיו לחיוך אין סופי.
חבריו העריצוהו - - - חזיתי לו עתיד גדול ביחידה - - -
כאשר ביקרתי אצלו אחרי תקופה של מספר ימים לרדת ולקו התעלה ומצאתיו מאושר,
נדמה לי שכאן עברה עליו התקופה המאושרת בחייו.
כאן ידע ארנון שהוא עלול להתמודד עם האתגרים הגדולים ביותר לקצין כמותו.
הוא הפליא לעשות הכול בתקופה הקצרה שבה זכה להיות קצין.
כאן התגלה ארנון המחנך, בעל שיעור הקומה, דוגמה ומופת של קצין, המוכן להתנדב לכל משימה
-- - רוח חיים חדשה נכנסה בפלוגה, מנהיגות צעירה, שהתעלתה מעל ומעבר לתחום חובותיה - - -
ארנון אהב את החיים, אך ידע מה מחירם וידע שאין חיים ללא תשלום מחיר - - -
דמותו של ארנון תישאר הדמות של הלוחם האגדי, שעל ברכיה נחנך דורות של לוחמים".
במכתב הערכה ששלח למשפחה, כתב אלוף פיקוד הדרום: "בבוקר ביום 6 בנובמבר ,1969
היה סגן ארנון מפקד סיור בגזרה הצפונית של תעלת סואץ. תוך כדי הסיור,
כאשר ארנון בלווית סייר נעו ברגל קדימה לבדיקת הדרך, נתקלו לפתע במוקשים ובו באותו זמן גילו כוח אויב במארב על הסוללה.
כשנתגלה המארב קפץ ארנון לשוחה, פתח באש וזרק רימונים על חיילי האויב.
תוך כדי פתיחה באש הספיק אף להזהיר את אנשי הסיור, שהיו מאחוריו, שלא לעלות על מוקשים.
אומץ לבו, דבקותו במשימה, עד כדי סיכון חייו, ופעולתו המהירה מנעו קורבנות נוספים וסיכלו את תכניות מארב האויב".
חוברת בשם "ארנון" יצאה לאור ועיקרה מכתבים משלו ומבחר ציוריו; יותר מעשרים ציורי
שמן ועשרים רישומים מעשה ידיו הוצגו בתערוכות זיכרון, שערכו לשמו במקומות שונים:
בבית אורי ורמי נחושתן באשדות-יעקב מאוחד, בבית ישראל ווילפריד שבקיבוץ "הזורע",
בקבוצת דגניה ב', ב"בית ציוני אמריקה" בתל-אביב ובבית "יד לבנים" בפתח-תקווה;
בדו-הירחון של המועצה האזורית עמק-הירדן "כנרות", נכללו דברים לזכרו.

 

 
התחברות לחברים

פורומים

 דפי זכרון פעילים לחללי סיירת שקד הכניסה לפי שמות משפחה
     
 א-ב הקלק   ג-ד-ה הקלק

ו-ז-ח הקלק
 ט-י-כ הקלק

  ל-מ-נ-ס הקלק  ע-פ-צ הקלק 

 ק-ר הקלק     ש-ת הקלק


באפשרותכם להוסיף תמונות וסיפורים,לדף יקירכם.
.yossi42445@gmail.com
 
   מצבת זכרון לחללי שקד באופקים.

תודה לשאולי מהנצחת החייל על עזרתו בהשגת החומר.


 

תאריך ושעה
 

מונה:


                  
   נוסטאלגיה ומחשבות 
 לפני שנתיים הוזמנתי להשתתף כצופה, בכנס של אירגון יוצאי ההגנה. כצפוי, הזמן עושה את שלו ומספרם מצטמצם, לכן החליטו הרחיב את מאגרהמשתתפים גם ליוצאי חטיבות מלחמת  השחרור ובהמשך גם את צאיצהם.
כך הוזמנתי עם רעייתי על ידי אשה מדהימה שהיתה מ"כ בפלוגה ג' גדוד 51 של גבעתי (אז היה הגדוד בגבעתי)
 במלחמת השחרור, אלמנתו של אחד מגבורי המלחמה ההיא, הינה ציירת מוכשרת והוציאה סםר נפלא על קורות הגדוד.
הערב היה נוגע ללב, מרגש וסנטימנטאלי ואני מצדיע ליוזמים והמפיקים. חזרתי לערב נוסף השנה בחול המועד
סוכות (לפני כחודשיים) עם שמץ געגוע; חייכתי עם כולם, התפעלתי מהנגנים הצעירים של תזמורת צ.ה.ל. ומדברי
המפקדים הישישים (תא"ל פונדק על סף ה 100) המהמתי את הניגונים האהובים ומחיתי דמעה היכן שתיכננו עורכי
הסרטים הדוקומנטריים. השיא היה בסיום, אחר ששרו את הימנון פלוגות השדה של ווינגייט - הפו"ש, שאלו אם יש
יוצא פו"ש בקהל, ויהודי בודד הצביע!  היתה לי תחושת התחברות עם דור ענקים שהולך ונעלם.
     חברים יקרים, גם אנחנו דור הולך ונעלם, גם אנחנו נקודת החבור עם העבר ועם אירועים ומסורות המתפוגגים
כרסיסי לילה וכאיוושות ערפל נמוג בשמש הבקר. בנו תלוי הדבר אם נשכיל להעביר את מה שטמון בראשנו, ובלבנו,
לדור העתיד, לדורות רבים באים. אל נא נשב בחבוק ידים במחשבה שיש מישהו ערטילאי שיעשה הכל; אתם הייתם
מגש הכסף, והיום הינכם חוליית החבור בשלשלת הדודות. אנחנו מפצירים בכם ליטול יוזמה, לשגר חומר, זכרונות,
 אירועים, הפניות וגם כתובות שלכם ושל חברים שעדיין אין ברשותנו. שתפו אותנו, זה יותר קל מאשר לכתוב ספר לבד.
 איש לרעהו יאמר חזק. שלכם באהבה - אתר שקדניק. למשלוח yossi42445@gmail.com 
  
בסיירת שקד
להקת פיקוד דרום
מילים: דליה רביקוביץ'
לחן: רפי בן משה
בסיירת שקד,
מדליקים בלילות מנורה חזקה,
בחדר המפקד.
וכל עין באור מבריקה.
ומי שאין לו בערב מה לעשות
נכנס ויושב לו,
עד אחרי חצות.

בגזרה הצפונית, בסיירת שקד,
פני נער צעיר וזה המפקד.

בסיירת שקד,
ישנו אוטו ישן שהפך מועדון,
עם אור שקט,
בכתום וירוק ואדום.
ומי שאין לו בלילה מה לעשות,
דופק מסמרים,
ומדביק תמונות.

בגזרה הצפונית...

בסיירת שקד,
יוצאים בכל יום שלושה סיורים,
אל צירי המוקד.
ובערב רואים אותם חוזרים,
ואין אחד שם שלא עלה על מוקש,
באחד הימים,
בדרכי האש.

בגזרה הצפונית...

בסיירת שקד,
יוצאים לסיור עוד לפני הזריחה,
כשהחול מרטט,
וחוזרים גם אחרי חשכה.
ואת הרעים שאבדו בדרכי העפר,
שומרים בלבם,
מכל משמר.

בגזרה הצפונית
[Top]
                          
                                                 עורך דין פגיעות גוף   עורכי דין תל אביב    עורך דין פגיעות גוף      עורך דין נזיקין       מדריך טיולים בניו יורק     עורך דין   עורך דין בירושלים

אתר נבנה ע"י ,חברת  קידום ובניית אתרים.  המתמחה  בבניית   אתרי מורשת 0522500575