בי"ד באדר, 20 במרס 1970, שבעה ימים לאחר מבצע "סרז'נט" (פעולת גמול מעבר לתעלת סואץ), עליתי צפונה למחנה היחידה ב"משמר הנגב" לישיבת מפקדים. אחריה תכננתי לחזור הביתה כדי לחגוג את חג הפורים. במהלך הישיבה, שהתמקדה בעיקר במבצע "סרז'נט", הגיעה מהפיקוד ההנחיה הבאה: בעקבות ירי של כוח ירדני על כוחות ישראלים שחדרו לכפר צאפי. על "סיירת שקד" מוטלת המשימה להיכנס לכפר כדי לפגוע בחיילי הצבא הירדני, וזאת במטרה לאפשר לישראל חופש פעולה לבלימת הטרור. שאיים על מפעלי ים המלח, ובמיוחד מפעל הברום. מחשש כי פגיעה במתקן תשחרר לאוויר אדי ברום רעילים, שיהרגו כל יצור חי במרחב שבין ים המלח לאילת.

קיבלתי את הפיקוד על המבצע והונחיתי לקבל את יתר הפרטים מאל"ם דוד מימון (לימים אלוף), שהיה אז מפקד הגזרה והמתין לי במפעלי ים המלח. בעוד אני יורד לפגישה, התאגד כוח הפשיטה: שכלל מדריכי טירונים מערד, ולוחמים מפלוגה ב' שכבר חנתה באזור.

הכפר צאפי נמצא מזרחית לבריכות הדרומיות של מפעלי ים המלח. במרכזו זורם נחל חצא, וחוצה אותו כביש המוביל אל העיר מען שבגב ההר. בנקודת המפגש בין הנחל לציר התמקם כוח ירדני, שהשמדתו הייתה מטרת המבצע.

הונחיתי לנוע רגלית עד סמוך לכפר, לאגף אותו מצידו המערבי ולמקם מארב כקילומטר אחד מצפון לו. במקביל לתנועתנו, אמור היה כוח רכוב מחטיבת הנח"ל בפיקודו של חיים אבנרי (כיום תא"ל במילואים) לנוע אל הכפר בשלושה זחל"מים, להתקרב לעמדת הירדנים ולפתוח לעברה באש כדי שחייליה יברחו צפונה, אל המארבים שהנחנו, ושם יושמדו.

נוהל הקרב נמשך כשלוש שעות וכלל תכנון ותרגול על מודל שהתמקדו בתבניות התנועה ובאופן פריסת מארב. בשעה 17:00, עדיין באור יום, יצאנו למשימה. חצינו את גדר הגבול והתקדמנו אל פאתי הכפר. משם ראינו כקילומטר מזרחית לנו קבוצת חיילים ירדנים הצופה עלינו. בחסות החשכה איגפנו את הכפר ממערב במבנה תנועה הדומה לאות ח' - כעשרה לוחמים בכל צלע ועשרה נוספים במרכז. כשהגענו סמוך לציר, שלחתי כמתוכנן עשרה לוחמים בפיקודו של סגן מודי סגל ז"ל לעמדתם סמוך לציר מדרום. עשרה לוחמים בפיקודו של סרן מוטי לפיד נשלחו צפונה. עשירייה נוספת  נשארה במקומה כדי לאבטח מאחור. ואני,יחד עם סגן ניר כהן  סגן מפקד אימון לוחם ושמונה לוחמים פרסנו מארב במרכז הזירה ובסמוך לציר.

בשעה 20:00 פתחו הנח"לאים כמתוכנן באש נק"ל לעבר עמדת הירדנים, אך אלה לא הגיבו כפי שציפינו ונשארו במקומם. מאחר שהירי הממושך לא הניב ולו כלום, הצעתי לאל"ם מימון הצעה שלא יכול היה לסרב לה: לירות על העמדה הירדנית ממרגמות 81 מ"מ כחלופה לאש הנק"ל . ואכן, לאחר מטח אחד ואו שניים ובעבור חמש דקות הבחנו ברכב שנע לעברנו באורות דלוקים. כשהיה ממש מולנו, פתחנו לעברו באש מדויקת, ושלושה מנוסעיו (חייל ירדני ושני חיילים סעודים) נהרגו. בכל מהלך התנועה אל אזור המארב תכננתי לתפוס את כלי התעבורה של האויב ולהביאו לשטחנו. אולם הירי חורר את מיכל הרכב (מסוג "לנדרובר"), ודלק רב דלף לשלולית גדולה. לכן החלטתי להבעירו. לאחר הורדת כלי הנשק לרבות מקלע 0.3, יריתי רקטה אל שלולית הדלק שסרב לבעור. במקום זה השלכתי רימון עשן יורק אש, אלא שגם זה לא צלח. מאחר שכך, בחרתי בשיטת ל"ג בעומר הישנה והטובה, והרכב נדלק ועוד איך. אלא מה. בד-בבד להצתת הרכב, נפתחה לעברנו אש חזקה מארבע רוחות השמיים. לתומי וכהרגל מגונה חשבתי רעות על הנחלאים, וביקשתי ממימון להורות לאלה להפסיק את האש. לאחר חילופי דברים, שעיקרם הכרה בחפותם של לוחמי הנח"ל, קיבלתי פקודה לחזור לשטחנו. לפיכך הוריתי לכוחות להתכנס לאותו מבנה שבו נענו אל היעד. סגן ניר, שאבטח מאחור, קיבל פקודה להמתין במקומו, בעוד הצוות שלי התקדם ועבר אותו בתנועה מערבה. בעבור כ-50 מטר, התרוממו מולנו מתוך מחפורת חמישה לוחמי פתח, ופתחו לעברנו באש עזה מטווח שלא עלה על שבעה מטרים. בהרף עין השבנו אש מדויקת, שהרגה את כל החמישה.

סגן מודי סגל ז"ל (נהרג כעבור שנה בעת שירות מילואים בקו התעלה), שנע עם אנשיו לנקודת הכינוס, נתקל אף הוא בכוח אויב, ולאחר קרב קצרצר שנערך ברובו בשטח בנוי, פגע בשישה לוחמים נוספים של הפתח.

לאחר שספרנו 14 גופות של האויב (על-פי המודיעין של פיקוד דרום איבד האויב במבצע 22 מאנשיו), התחלנו לנוע הביתה עמוסים בכלי נשק שלל ושמחים על ביצוע מושלם של המשימה וללא נפגעים. חברנו לנח"לאים, וכשחצינו את הגבול פצחנו בשירי חג הפורים, שאותו החמצנו.

לימים, כנראה בגלל הביצוע המושלם, החליטה המערכת של כתב העת "מערכות" לפרסם את תחקיר קצח"ר על הפעולה. אולם בגלל מגבלות של ביטחון שדה תואר הקרב כאילו התרחש בווייטנאם. וכך הפכה סדום לסו-דום, שלומי הפך לשוסטר, מודי ללוטננט מאודי, ניר הפך לנין, מוטי לפיד כונה קפטן מוזס, ואנוכי הייתי קפטן וילס. ואלה לקחי המבצע כפי שהובאו בסיום הרשימה:

• תכנון הפעולה וביצועה התבססו על הכרת האויב ושיטות הפעולה שלו.

• כל הכוחות שהשתתפו במבצע הכירו היטב את השטח.

• מטרות הפעולה הוגדרו בצורה ברורה ומדויקת, ואומצה שיטת פעולה פשוטה ויעילה לביצועה.

• הפעולה תוכננה מראש בדקדקנות וביצעו אותה כוחות קטנים יחסית, תוך שליטה מרכזית והקפדה מקסימלית על בטיחות החיילים.