מודה לכם על השתתפותכם בערב ההשקה הבלתי נשכח של "שקד לנצח".נותרה כמות מצומצמת של עותקים מהספר "שקד לנצח" – סיפורם של לוחמי סיירת שקד – יחידה 424. כל המעוניין בספר נוסף, מוזמן להתקשר אליי לטלפון 0522-507014 או לשלוח שיק על סך 110 ₪ ( 100 ₪ מחיר הספר +10 ₪ דמי משלוח) לכתובתי הרשומה למטה, והספר יגיע בדואר לביתו.יתכן ומכתב זה יגיע אליכם יותר מפעם אחת ואתכם הסליחה.ברכות ותודות,
שלמה ולדמן רח' המעפילים 24 אבן יהודה מ-40500
ברכות לשלמה ולדמן על סיפרו שקד לנצח.
שלמה מחזיר את יפה הבלורית והטוהר למרכז הבמה,שלמה בסיפרו החזיר את שקד לקידמת הבמה ,נתן אור,עוצמה לגיבורי סיירת שקד לדורותיה,שלמה בסיפרו מעלה על נס את חתך הפעילות של שקד בכל הזמנים שקד היום על המפה בזכות האוטנטיות,החומרים הנפלאים,העריכה,התכנים פשוט מדהים שלמה בסיפרו הגן על חרותם של רבים ועל כן תבורך תבורכי ארצי באיש כמו שלמה,ספר פשוט מדהים !!! משפחת שקד לדורותיה מצדיעים לך,ושולחים לך זר ענק של ורדים,ו1000 תודות על החיזוק שנתת לנו ש ק ד ת י ש א ר ל נ צ ח.תודה שלמה
ספר חדש על שואת יהודי רומניה מאת שלמה ולדמן המציין 70 שנים לטבח היהודים בעיר יאסי (רכבות המוות)ב-29 ביוני 1941 התרחש בעיר יאסי שברומניה הפוגרום הגדול הראשון בתולדות השואה. טבח זה הוא למעשה תחילתה של ההשמדה ההמונית של יהדות אירופה. במהלכו של הפוגרום הועלו ונדחסו באלימות ובאכזריות אלפי יהודים לשתי רכבות שזכו לכינוי "רכבות המוות". הרכבות נסעו הלוך וחזור במטרה לחסל את היהודים, שנכלאו בקרונות אטומים ללא אוויר ומים. רובם נחנקו או התייבשו למוות, נרצחו ונקברו בקברות אחים לצד הדרך. פרעות יאסי הם פרק כמעט בלתי ידוע בתולדות השואה ובתולדות הסבל האנושי.אחד מניצולי רכבות המוות היה יוסף ולדמן ז"ל. שנים רבות לאחר מות האב קרא שלמה ולדמן באנציקלופדיה "בריטניקה לנוער" שרכש לילדיו נתונים שגויים על שואת יהדות רומניה. בעקבות אירועים נוספים החליט להשלים את מה שלא הספיק אביו, לחקור, למחות ולפרסם את האמת על תולדותיה של יהדות רומניה במלחמת העולם השנייה.במשך שלוש שנים ערך ולדמן תחקיר, ובמהלכו איתר את הניצולים האחרונים בעולם מרכבות המוות (ביניהם הבמאי הידוע אנדריי קאלאראשו), ביקר ברומניה, שוחח עם עדי ראייה, אסף חומרים ארכיוניים ותרגם אותם לעברית. אט אט חשף המסע הרגשי המפרך גילויים חדשים והאיר גם את חוסר הדיוק השורר במוסדות ההנצחה, באנציקלופדיות ובספרי הלימוד בישראל. דרך סיפור הישרדותו של יוסף ולדמן, מביא מחבר הספר את סיפור הפוגרום של יאסי. ממלא את חובתו לבני הדור השני והשלישי לשואה בהביאו את סיפור הטבח שהושכח ונשכח, מתקן עוול היסטורי בסיפור האמיתי על כיליונה של יהדות רומניה ומנציח את זכר אביו, ששרד את שבעת מדורי הגיהינום, הגיע לישראל בשלהי מלחמת העצמאות, שיקם את חייו, הקים משפחה והפך לעובד ציבור וגאוות המושבה באבן יהודה.הספר הוא בעיקרו של דבר כתב אישום, תזכורת המנציחה את רוע לבם ואכזריותם של חלק מבני העם הרומני. על רומניה מוטלת החובה לבקש סליחה ומחילה על רצח אזרחיה היהודים. ד"ר בלה גוטרמן, מנהלת המכון הבינלאומי לחקר השואה ב"יד ושם" והעורכת המדעית של הספר: "הטבח ביאסי לא היה פרץ של יצרים בלתי נשלטים של בני העם הרומני, אלא מדיניות מכוונת של השלטון, שנועדה להשמיד את כל יהודי רומניה והיא מבוססת על אנטישמיות רומנית קיצונית אותנטית ומסורתית. אין לתלות את האשם באנטונסקו בלבד. היתה לכך תמיכה לא מבוטלת בקרב הציבור הרומני.כאשר קראתי לראשונה את כתב היד התרשמתי במיוחד מן התמונה שהצטיירה לנגד עיני - המחבר, אדם פעיל כרגיל, הסתגר בחדרון גדוש ואפלולי, מנותק מביתו שבו בחר לכתוב, לדעתי במעין רצון להתנזרות וסיגוף עצמי, מתוך רצון להגיע לאפשרות המרבית של יכולת להזדהות עם התנאים שבהם נמצאו אביו וחבריו בעת שכל חייהם השתנו והם נלכדו בבית הסוהר בעת שהובלו ברכבות המוות, ובעת שעבדו עבודת פרך במחנות העבודה. התמונה הזאת של הבן הכותב בסערה ובאובססיביות, שהסיטה גם אותו ממסלול החיים הרגיל של בעל, אב, חבר, היא התמונה ששכנעה אותי כי הספר הזה, שהוא תוצאה של החיפושים והלבטים, הזעם והסיפוק עם סיום המשימה, הוא ספר חשוב שראוי לו לראות אור.עלי לציין את הישגו היוצא מן הכלל באיתור ניצולים בודדים נוספים מרכבת המוות, את איתורם של קברי אחים ברומניה, את הבאתם לארץ של מסמכים רבים ובעיקר את השלמת הפסיפס של הסיפור האישי של יוסף ולדמן ואת הסיפור הקהילתי של יהודי יאסי".דראקולה לא ניצח אותו. תיק יאסי - שואת יהודי רומניה שהועלמה. מאת: שלמה ולדמן.
הוצאת "מערכת" של קיבוץ דליה, 400 עמ'. מחיר: 99 ₪.שלמה ולדמן, חוקר פרטי, בעל משרד החקירות "ולדמן חקירות (1983)". שירת כלוחם בסיירת שקד ועבד ביחידה הסמויה של המשטרה. "דראקולה לא ניצח אותו" הוא ספרו הרביעי, וקדמו לו "שועל אדום" (2000), "עמוס ברנס - סיפורו של חף מפשע" (2003), ו"שקד לנצח" (2010).הספר יוצג בחנות הספרים מתאריך 12.4.11
לפרטים נוספים ניתן לפנות לשלמה ולדמן - 0522-507014
ולדמן חקירות 1983רחוב המעפילים 24 אבן יהודה
נייד: 052-2507014
27.3.2011
לכבוד
יוסי הלפמן
שלום רב,
המעקב אחרי ההיסטוריה של היחידה נמשך...
לפני כחודש (דרך יורם סלע, שהיה לוחם ב-1979 בגדוד החרמש של פרד) מפרופ' מרדכי לפידות, עשרים תמונות + מכתב נלווה, העוסקים בסיירת שקד בעת מלחמת ההתשה.
לפידות, ירד במסגרת שרות המילואים בסיני והעביר הרצאה לשקדניקים, בבסיס הקדמי של הסיירת – "הדיקליה". לפידות צילם את המועדון – האוטובוס המפורסם המופיע בהמנון שכתבה המשוררת דליה רביקורביץ,המספר 424 נראה בבירור בחלקו הקדמי של האוטובוס. אפשר בהחלט להגדיר את העניין כצופן של היחידה. הוא צילם את חדר האוכל וסיור שאליו הצטרף. הסיור נע ל"בודפשט" וממנו לאורך הים.
לפידות מציין במכתבו שהתמונות צולמו יומיים לאחר שהסיור של ארנון צור נפל לידי קומנדו מצרי והצליח לחלץ את עצמו.
כאשר חזר הביתה, שלח לפידות העתקי תמונות לחבר'ה שהשתתפו בסיור (לפידות, פרופ' להנדסה כימית, שרת בצה"ל ביחידת מו"פ, כיום בן שמונים).
לפני כמה חודשים, ראיינתי את יהושע ג'קסון – ג'קי, שהיה על הסיור של ארנון ותעד את ההתקלות. להבדיל ממה שחושבים, ג'קי לא היה כתב או צלם, הוא עבד בעיתון "ידיעות אחרונות" כמאייר גרפי והגיע כמה פעמים ליחידה.
ג'קי, כידוע, צילם תמונות שהיו צריכות להקנות לו פרסים. לבקשתי, חיפש ומצא כמה תמונות נדירות שלא אושרו אז על ידי הצנזורה. הגדלתי אותן ורואים בהן את רגע הפגיעה בזחל"ם שנפגע ושני לוחמי קומנדו מצרי על הסוללה מטווח אפס. ניתן להבחין היטב בחיילות ובגודלו הפיזי של אחד המצרים.
ג'קי, אגב, הוא המאייר הגרפי המיתולוגי של "ידיעות אחרונות" וחתום על הציור השבועי לילד המופיע במוסף של העיתון, מזה עשרות שנים.
נוסטאלגיה ומחשבות לפני שנתיים הוזמנתי להשתתף כצופה, בכנס של אירגון יוצאי ההגנה. כצפוי, הזמן עושה את שלו ומספרם מצטמצם, לכן החליטו הרחיב את מאגרהמשתתפים גם ליוצאי חטיבות מלחמת השחרור ובהמשך גם את צאיצהם.
כך הוזמנתי עם רעייתי על ידי אשה מדהימה שהיתה מ"כ בפלוגה ג' גדוד 51 של גבעתי (אז היה הגדוד בגבעתי)
במלחמת השחרור, אלמנתו של אחד מגבורי המלחמה ההיא, הינה ציירת מוכשרת והוציאה סםר נפלא על קורות הגדוד.
הערב היה נוגע ללב, מרגש וסנטימנטאלי ואני מצדיע ליוזמים והמפיקים. חזרתי לערב נוסף השנה בחול המועד
סוכות (לפני כחודשיים) עם שמץ געגוע; חייכתי עם כולם, התפעלתי מהנגנים הצעירים של תזמורת צ.ה.ל. ומדברי
המפקדים הישישים (תא"ל פונדק על סף ה 100) המהמתי את הניגונים האהובים ומחיתי דמעה היכן שתיכננו עורכי
הסרטים הדוקומנטריים. השיא היה בסיום, אחר ששרו את הימנון פלוגות השדה של ווינגייט - הפו"ש, שאלו אם יש
יוצא פו"ש בקהל, ויהודי בודד הצביע! היתה לי תחושת התחברות עם דור ענקים שהולך ונעלם.
חברים יקרים, גם אנחנו דור הולך ונעלם, גם אנחנו נקודת החבור עם העבר ועם אירועים ומסורות המתפוגגים
כרסיסי לילה וכאיוושות ערפל נמוג בשמש הבקר. בנו תלוי הדבר אם נשכיל להעביר את מה שטמון בראשנו, ובלבנו,
לדור העתיד, לדורות רבים באים. אל נא נשב בחבוק ידים במחשבה שיש מישהו ערטילאי שיעשה הכל; אתם הייתם
