דב לב ( לייב ) – "דובה" ( 10 אוק' 1946 – 1 דצב' 2009 )
"דובה" נולד במחנה עקורים בגרמניה, לזוג ניצולי שואה, ובהיותו כבן שנתיים (1948)
עלתה המשפחה ארצה והשתקעה בראשל"צ, מקום בו עשה את ילדותו ונעוריו.
משפחתו הקטנה, החמה והמלוכדת, ניהלה אורח חיים צנוע, שכן אביו עבד כמסגר ביקב
של "רישון" ובמבשלות הבירה "נשר", ואימו כתופרת ב"קונפקציות הוליווד" לבגדי נשים
בתל אביב.
"דובה" סיים את לימודיו היסודיים בביה"ס "חביב" בראשל"צ ואת לימודיו התיכוניים בגימנסיה "רישון". במקביל, היה פעיל מאוד בשבט "הצופים" המקומי כחניך ולימים כמדריך, ולפי עדות מכריו, זכור עד היום כמדריך אהוד במיוחד. באחד ממחנות העבודה של "הצופים" בקיבוץ גונן, התוודע "דובה" למשחק הטניס ונדלק, ולימים החל להתאמן בו באורח שיטתי ולהגיע לרמת שליטה גבוהה בספורט זה.
כבר בתקופת ביה"ס התיכון, בהשפעת מכרים, החליט לעשות את שירותו הצבאי ביחידה קרבית. לכן, משהגיע באוגוסט 1965 לבסיס הקליטה (בקו"ם), החליט להתנדב לסיירת "שקד", והתמודד על מקום בגרעין הנבחר ( כ-20 צעירים מתוך מאות מתנדבים) של "מחזור אוגוסט 65", חרף היותו "חריג" בנוף האנושי של הסיירת, שמרבית לוחמיה היו בני ההתיישבות העובדת (קיבוצים ומושבים), "דובה" נמצא מתאים ובשל, התנהגותו הבוגרת, חוסנו הפיסי ותכונותיו האישיות. וכך צורף לגרעין זה, נקלט חברתית ובלט במחזורו.
הוא עשה מסלול הכשרה מלא (טירונות בגדוד הצנחנים 890; קורס סיור ואימון לוחם; קורס מכי"ם ) ובהמשך יצא לקורס קצינים, אף זאת כנבחר מבין הנבחרים, אותו סיים בהצלחה ערב "מלחמת ששת הימים". בהמשך, שרת כקצין סיור ב"שקד" לגדות "תעלת סואץ", במרחבי סיני ובסמטאותיה המצחינות של העיר עזה. בנסיבות אלו גילה אומץ, נחישות, אחריות, בגרות ובעיקר ערכי חברות והדדיות. כך, היה יותר ממפקד אהוד, שכן
בעיתות הפנאי, בהתנהגותו הבוגרת והסמכותית, היה מעין "אבא שני" לחייליו וגם מאמן טניס.
מעטים יודעים על פציעתו, בעת שרכב סיור עליו פיקד עלה על מוקש בדרך הטשטוש על גדות התעלה. כך, למרות שכל השנים סבל כאבים מפציעה זו, הוא סרב בעקשנות לפנות למשהב"ט שיכירו בנכותו, שכן סבר שיש רבים הראויים יותר ממנו לקצבת נכות.
לאחר שחרורו עבד כמאבטח במטוסי "אל על" ואחר כך, נקלט בשב"כ כעובד באגף האבטחה ולימים כמנהל בו. בהמשך שימש כקב"ט שגרירות ישראל בדרום אפריקה, כסגן הממונה על האבטחה במשרד החוץ וכמנהל באגף הלוגיסטיקה, וגם בכך עשה חיל.
משפרש לגמלאות, המשיך לעבוד בגופי אבטחה אזרחיים, כמנהל וכמדריך, ובכך עסק עד יום מותו.
גם בחייו הפרטיים "דובה" בלט כאב, בסב וכאיש משפחה חם, אוהב, דואג ומסור, שעשה הכול לאושרם ולרווחתם של הקרובים לו. הוא הותיר אחריו שני ילדים – נעמה ונדב, נכדים, חברה לחיים – דליה ואח – זאב .
יהי זכרו ברוך !
כתב חברו הקרוב : עמיחי שתיל
|
