| אהלן יוסי,כיוון שעופר גלאור פרסם את הספור להלן הרחבת הנושא. ביום הכפורים התאספנו אינספור קצינים בקצח"ר.ערב אחד, אספו אותנו, הודיעו לנו שארה"ב סיפקה מטולים חדשיםטילי לאו, וביקשו 10 מתנדבים שילמדו לתפעל את המטולים וידריכואת חטיבות החי"ר, 5 לצפון ו 5 לדרום.התנדבנו, שוקה כץ, אבי מזורי, וולטרה (חבר של מזורי), שוני גרשוני(סטודנט לרפואה באיטליה) ואני אילן וייזר.ירינו מספר טילים בחורשה, סמוך לקיבוץ נחשון ועוד באותו לילה הוטסנו משדה דוב לרפידים ומשם אספו אותנו למיטלה וצורפנו לחטיבת הצנחנים,חטיבת המילואים 55 .שוקה כץ ואני הדרכנו את הגדוד של דן זיו, אשר כל היום הסתובב יחף.ביום הראשון הותקפנו ע"י מטוסי מיג 19 ואני זוכר ששוקה כץ ואני עלינו על אחד הזחלמים וירינו מהמאגים על המטוסים, שוקה צחק ואמר כל הזמן:" אם לא היו נהרגים חיילים, מלחמה זה הדבר המצחיק ביותר שראיתי"...משפט זה חזר על עצמו פעמים רבות ונבע מן הבלאגן ששרר.את הלילות בלינו במטה החטיבה ועקבנו אחר התכנונים לצליחה.י.ב. הסמח"ט הודיע לנו שהחטיבה עוברת לטסה לקראת ליל הצליחהוביקש מאתנו להצטרף לחטיבה, חסרים להם קצינים.כץ ואני הצבנו תנאי, אנחנו בסירות הצולחות ראשונות.י.ב. הסביר שהסירות מלאות, אין מקום, אך אין בעיה שנצטרף לסיירת.אמרנו שנחליט בטסה.מגיעים לטסה, פוגשים את פאצי והחברים.לפנות ערב מגיע פאצי ומודיע שמישהו צריך לעלות על ספון של טנק מ"פולנווט את פלוגת הטנקים.שוקה כץ הציע לי שנעלה שנינו, בין כך אנחנו לא מצווותים על הנגמשים של פאצי, אך מ"פ הטנקים הודיע שיש מקום לאחד בלבד על הספון,כץ לקח את המשימה ממנה לא שב...בנוסף לנגמשים של פאצי היה שם מאיר דגן עם 3 ג'יפים, אגב בג'יפ שלמאיר נהג יגאל חנילביץ' אף הוא בוגר היחידה.לקחתי את אחד הג'יפים וירדתי לבקר את פלוגה ד' של אלי שגיא ממנההשתחררתי בינואר אותה שנה.מצאתי את הפלוגה מסודרת בטור זחלמים מוכנה ליציאה, נסעתי לאורך הטוראומר שלום לכל החברים (גם ניר גולן חברי היה שם) ובסוף נעמדתי מאחוריהזחלמ של אלי.ליד הדלת מאחור עמד עופר גלאור, שאלתי אותו, מדוע אתה עם הצעירים, בוא תצטרף לוותיקים.התגובה של עופר היתה, בתנאי שאני נוהג.קמתי ממושב הנהג ועברתי למושב ליד, הזחלמ כבר הניע ועופר עכב אותוכשזרק את הציוד שלו ותפס את מושב הנהג.באותו לילה נשלחנו למוצבים לקקן ומצמד, אינני זוכר מדוע, אך לפנות בוקר,בדרכנו חזרה לטסה ראינו את הצנחנים של 890 מסתובבים על הציר לאחרקרב החווה הסינית.הגענו חזרה לטסה, שמענו את אשר קרה לזחלמ של אלי שגיא...עופר יקר, אני זוכר את צבע פניך, זוכר בעיקר את השקט, מלה לא יצאהמפיך כל אותו יום.וכן, אני זוכר גם את הנחת התפילין...אוהב אותך, אילן וייזר |
