איך זכתה שקד לפק"ל יחידתי ועימות עם גורודיש מעט כתבנו צבר ארם, מיוחד לשקדניק
היה זה בימי מלוך צביקה קציר כקמב"ץ היחידה, כשעבדכם הנאמן היה מ"פ. . הפלוגה חזרה מסדרה וצביקהפגש אותי ליד הצריף הירוק, המישרד של פאצי.
"צבר" – כך צביקה, "שמעתי שיש לך מעין ספרר בד"חים לכל מיני ענינים".
"כן" – אומר עבדכם, ומוסיף מנסיון עבר "אתם רוצים להשתמש בו"?בד"ח בחיל אויר אלו בדיקות חיוניות שעורך הטייס טרם המראה, על פי רשימה נתונה מראש.כך כיניתי את דפיההוראות המנוילנים שהכנסתי לקלסר גדול במישרד הפלוגתי. היו שם נושאים מגוונים, כגון: רשימת המטלות שיש לבצע לצורך מיטווח; תיאום מבצעים, הכנת נשק, חובש, תיאום קשר, אירגון מטרות, גוזניקים, תחמושת וכו' וכו'. במקום לנסות לזכור – היתה רשימה ערוכה עבור הקצין האחראי למיטווח.היו בספר הבד"חים שלי הנחיות מדוקדקות לכל מצב, כולל שליחת נהג מינהלתית , או איך לתדלק גוזניק (יש לכבות אותו, ואז לתדלק בנפט בלבד, לעולם לא בתערובת).
מספר לי קציר שהיתה ביקורת שלישות ביחידה והתגלה שאין לסיירת פק"ל יחידתי. צץ לו רעיון חמוד: להעתיק את ספר הבד"חים של צבר תחת כותרת של פק"ל. וכן היה. הפקידות הקלידו בשצף קצף שקדני ומקץ שבועים היתה ביקורת חוזרת והפק"ל היחידתי זכה לשירי הלל שלישותיים.
רגע, לא ניגמר. עבר זמן ואני שוב מ"פ. נסעתי כמדומה ליחידה לישיבת מ"פים. הפלוגה שהתה בשטח, לא רחוק מתל ערד. אחד המ"מים נסע עם נ.נ. בלילה במגמה להתקלח בערד. הנהג ראה את אורותיו על הקרקע המדברית הבהירה כביכול אלו קוליס בדרך לא סלולה, הגיע ב 90 מעלות לכביש ונפל אל הכביש מגובה 2 מטר. הרכב ניזוק כצפוי ואילו הקצין איבד עין. שבועים אח"כ תידלק המ"מ השני גוזניק בוער בתערובת ונידלק בעצמו.
הדברים הובאו לשימת לבו של אלוף פיקוד הדרום החדש, שמואל גודר (גורודיש) הידוע בקפדנותו. פאצי בא לאסוף אותי לראיון אצל גורודיש, ושמתי לב שהוא קצת לחוץ. אני החזקתי בידי קלסר עבה וניראיתי לו רגוע מדי. כשהוכנסנו ללשכה ראיתי את האיש המפורסם מעשן סיגר עצום מאחורי שולחן כתיבה גדול. מתכופף מעל כתיפו הימנית – עמד הרמ"ט שלו, נתי שרוני. אלוף הפיקוד הוציא את הסיגר מפיו ושאל בקול קצר רוח: "תסביר לי איך מאבדים שני קצינים בפרק זמן כה קצר"?
"לא יודע, המפקד" – השבתי, "אבל אני יודע כיצד לנסות למנוע אובדן" פסעתי קדימה והנחתי את האוגדן פתוח על שולחנו.
בכל דף מנוילן היה תאריך ישיבת הסגל בו נילמד ע"י הצוות, וצורפה חתימת כל הנוכחים, לבל יוכל אי מי להכחיש ששמע את ההנחיות, ולאשר כי קבל עותק של הדף. האלוף הציץ והתחיל לחייך. האוירה השתנתה. שאל עוד כמה שאלות, והאחרונה היתה מה מתוכנן למסע הסיום של המחזור (מאי 73). השבתי שאני חושב על 120 ק"מ ועדיין לא התחלתי בתיכנונו.
"לא טוב" – ניפנף גורודיש בסיגר. "זו יחידת העלית של פיקוד דרום. אני רוצה משהו שישאיר את העולם בהלם. תכנן לי מסע של 400 ק"מ ! "
הרגשתי כאילו ירו בי. הצדענו, מילמתי שלום ועזבתי עם לב כבד. חשבתי על ההוראה הרבה. אחרי כשבועים צצה לי הברקה. הכנתי ראשי פרקים והגעתי למיפקדת פיקוד דרום. הגשתי בקשה להתקבל אצל האלוף, ותוך זמן קצר ניפתחו הדלתות. הצדעתי והאלוף חייך: "הכנת לי תוכנית?"
"כן המפקד" – אלא שבמקום מסע רגלי רציף של 400 קילומטר עם שברי הליכה ומחצית מהמתחילים מסיימים, נעשה את זה סדרת משימות בהן יבואו לידי ביטוי כל היכולות ש/להם: 400 קילומטר של פשיטות מוצנחות, רכובות מסוקים, רכובות ג'יפים בשטחי דיונה ובשטחים מסולעים, תרגילי מילוט בזוגות, ריצות חופש וקטעי מסע מזורז, משימות ציוותיות ופלוגתיות. "
האלוף זרח. אהב מאד את הרעיון ונתן אישורו. כאן נועזתי לבקש באמצע הסדרה – שלשה ימים באילת עם ג'יפים. ימי כף לרענן גוף ונשמה. הוא חייך ונתן אישור גם לכך.
ומה קרה בפועל?
פרצה מלחמת יום כפור 1973 ולצערנו המחזור פוזר לפלוגות תוך לחימה.
חבל. זה יכול היה להיות זכרון אדיר. בזכות ספר הבד"חים.
נוסטאלגיה ומחשבות לפני שנתיים הוזמנתי להשתתף כצופה, בכנס של אירגון יוצאי ההגנה. כצפוי, הזמן עושה את שלו ומספרם מצטמצם, לכן החליטו הרחיב את מאגרהמשתתפים גם ליוצאי חטיבות מלחמת השחרור ובהמשך גם את צאיצהם.
כך הוזמנתי עם רעייתי על ידי אשה מדהימה שהיתה מ"כ בפלוגה ג' גדוד 51 של גבעתי (אז היה הגדוד בגבעתי)
במלחמת השחרור, אלמנתו של אחד מגבורי המלחמה ההיא, הינה ציירת מוכשרת והוציאה סםר נפלא על קורות הגדוד.
הערב היה נוגע ללב, מרגש וסנטימנטאלי ואני מצדיע ליוזמים והמפיקים. חזרתי לערב נוסף השנה בחול המועד
סוכות (לפני כחודשיים) עם שמץ געגוע; חייכתי עם כולם, התפעלתי מהנגנים הצעירים של תזמורת צ.ה.ל. ומדברי
המפקדים הישישים (תא"ל פונדק על סף ה 100) המהמתי את הניגונים האהובים ומחיתי דמעה היכן שתיכננו עורכי
הסרטים הדוקומנטריים. השיא היה בסיום, אחר ששרו את הימנון פלוגות השדה של ווינגייט - הפו"ש, שאלו אם יש
יוצא פו"ש בקהל, ויהודי בודד הצביע! היתה לי תחושת התחברות עם דור ענקים שהולך ונעלם.
חברים יקרים, גם אנחנו דור הולך ונעלם, גם אנחנו נקודת החבור עם העבר ועם אירועים ומסורות המתפוגגים
כרסיסי לילה וכאיוושות ערפל נמוג בשמש הבקר. בנו תלוי הדבר אם נשכיל להעביר את מה שטמון בראשנו, ובלבנו,
לדור העתיד, לדורות רבים באים. אל נא נשב בחבוק ידים במחשבה שיש מישהו ערטילאי שיעשה הכל; אתם הייתם
בסיירת שקד
להקת פיקוד דרום מילים: דליה רביקוביץ' לחן: רפי בן משה בסיירת שקד, מדליקים בלילות מנורה חזקה,
בחדר המפקד.
וכל עין באור מבריקה.
ומי שאין לו בערב מה לעשות
נכנס ויושב לו,
עד אחרי חצות.
בגזרה הצפונית, בסיירת שקד,
פני נער צעיר וזה המפקד.
בסיירת שקד,
ישנו אוטו ישן שהפך מועדון,
עם אור שקט,
בכתום וירוק ואדום.
ומי שאין לו בלילה מה לעשות,
דופק מסמרים,
ומדביק תמונות.
בגזרה הצפונית...
בסיירת שקד,
יוצאים בכל יום שלושה סיורים,
אל צירי המוקד.
ובערב רואים אותם חוזרים,
ואין אחד שם שלא עלה על מוקש,
באחד הימים,
בדרכי האש.
בגזרה הצפונית...
בסיירת שקד,
יוצאים לסיור עוד לפני הזריחה,
כשהחול מרטט,
וחוזרים גם אחרי חשכה.
ואת הרעים שאבדו בדרכי העפר,
שומרים בלבם,
מכל משמר.
